ספר יראים/שמה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



סימן שמה (קפז)
שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. ליוצרך תן שבח והודאה ותודה שהארץ ומלואה שלו ותשמט הארץ בשנה השביעית דכתיב בפ' בהר סיני ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. ושאר מלאכות שאינן זריעה וזמירה והם מלאכת קרקע כגון חורש פלוגתא דר"א ור' יוחנן בתחילת מועד קטן (ג' א') דאיתמר החורש בשביעית ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה מ"ד לוקה כדתניא שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור אין לי אלא זירוע וזימור מניין לניכוש ועידור וכיסוח ת"ל שדך לא וכרמך לא כל מלאכה שבשדך וכל מלאכה שבכרמך. מניין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן ת"ל כרמך לא כל מלאכה שבכרמך. ומניין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין באילן ת"ל שרך לא כרמך לא כל מלאכה שבשדך וכל מלאכה שבכרמך. יכול לא יקשקש תחת הזתים ולא יעדור תחת הגפנים ולא ימלא נקעים מים ולא יעשה עוגיות לגפנים ת"ל שדך לא תזרע זריעה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה זריעה מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם אף כל עבודה שבשדה ושבכרם. ומאן דאמר אינו לוקה אמר לך מכדי זמירה ובצירה בכלל קצירה (וזריעה) למאי כתבה רחמנא למימר דבהני מחייב באחרנייתא לא מחייב וברייתא דתני לעיל קסבר מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. ומפקינן שלשים יום לפני ראש השנה של שביעית נוהגת קדושת שביעית בזמן שבהמ"ק קיים אבל שלא בזמן שבית המקדש לא ועשר נטיעות המפוזרות בבית סאה אמר ר' יוחנן משום ר' נחוניא חלבה למשה מסיני חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה. תולדת שביעית בארץ בזמן הזה. אע"ג דקיי"ל כר' יוסי דאמר (יבמות פ"ב א') קדושה ראשונה קדושה לשעתה וקדושה לעתיד לבא מיהו לא נהיגא (אלא מדרבנן) דקיי"ל כדתניא בגיטין ירושלמי פ' השולח וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו בשתי שמיטות הכתוב מדבר שמיטה ויובל בזמן שהיובל נוהג שמיטה נוהגת דבר תורה פסקו היובלות אין שביעית נוהגת אלא מדרבנן ובזה"ז פסקו היובלות והכי נמי אמרינן בגיטין בהשולח (ל"ו א') דאין שמיטה נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג והא דאמרינן בשילהי עירובין (ל"ב ב') מנו יובלות לקדש שמיטין ורש"י זצ"ל בגיטין פי' דההיא פליגי ואני פירשתי לפי הנראה לי למעלה בעמוד ד' בעשה דהשמטת כספים (סימן קס"ד) ומנלן דפסקו יובלות דתניא בגיטין ובעירובין לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מתוכה ואף משגלו שבט ראובן וגד בטלו היובלות דכל יושביה בעינן.


סימן שמה (קפז)
שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. ליוצרך תן שבח והודאה ותודה שהארץ ומלואה שלו ותשמט הארץ בשנה השביעית דכתיב בפ' בהר סיני ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. ושאר מלאכות שאינן זריעה וזמירה והם מלאכת קרקע כגון חורש פלוגתא דר"א ור' יוחנן בתחילת מועד קטן (ג' א') דאיתמר החורש בשביעית ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה מ"ד לוקה כדתניא שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור אין לי אלא זירוע וזימור מניין לניכוש ועידור וכיסוח ת"ל שדך לא וכרמך לא כל מלאכה שבשדך וכל מלאכה שבכרמך. מניין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן ת"ל כרמך לא כל מלאכה שבכרמך. ומניין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין באילן ת"ל שרך לא כרמך לא כל מלאכה שבשדך וכל מלאכה שבכרמך. יכול לא יקשקש תחת הזתים ולא יעדור תחת הגפנים ולא ימלא נקעים מים ולא יעשה עוגיות לגפנים ת"ל שדך לא תזרע זריעה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה זריעה מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם אף כל עבודה שבשדה ושבכרם. ומאן דאמר אינו לוקה אמר לך מכדי זמירה ובצירה בכלל קצירה (וזריעה) למאי כתבה רחמנא למימר דבהני מחייב באחרנייתא לא מחייב וברייתא דתני לעיל קסבר מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. ומפקינן שלשים יום לפני ראש השנה של שביעית נוהגת קדושת שביעית בזמן שבהמ"ק קיים אבל שלא בזמן שבית המקדש לא ועשר נטיעות המפוזרות בבית סאה אמר ר' יוחנן משום ר' נחוניא חלבה למשה מסיני חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה. תולדת שביעית בארץ בזמן הזה. אע"ג דקיי"ל כר' יוסי דאמר (יבמות פ"ב א') קדושה ראשונה קדושה לשעתה וקדושה לעתיד לבא מיהו לא נהיגא (אלא מדרבנן) דקיי"ל כדתניא בגיטין ירושלמי פ' השולח וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו בשתי שמיטות הכתוב מדבר שמיטה ויובל בזמן שהיובל נוהג שמיטה נוהגת דבר תורה פסקו היובלות אין שביעית נוהגת אלא מדרבנן ובזה"ז פסקו היובלות והכי נמי אמרינן בגיטין בהשולח (ל"ו א') דאין שמיטה נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג והא דאמרינן בשילהי עירובין (ל"ב ב') מנו יובלות לקדש שמיטין ורש"י זצ"ל בגיטין פי' דההיא פליגי ואני פירשתי לפי הנראה לי למעלה בעמוד ד' בעשה דהשמטת כספים (סימן קס"ד) ומנלן דפסקו יובלות דתניא בגיטין ובעירובין לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מתוכה ואף משגלו שבט ראובן וגד בטלו היובלות דכל יושביה בעינן.