ספר יראים/שא
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן שא שב (שג)
שאור לא ימצא. לא יראה לך חמץ. ולא יראה לך שאור. ויראת מאלהיך ועשית זכר לניסים ונפלאותיו כאשר צוה בפ' בא אל פרעה דכתיב (שמות י"ב י"ט) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וכתיב (שם י"ג ז') מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך ותניא בפסחים פ"א (ה' ב') שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מה ת"ל והלא כבר נאמר לא יראה לך שאור לפי שנאמר ולא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה יכול יטמין ויקבל פקדונות מן העובדי כוכבים ת"ל לא ימצא פי' בקבל עליו אחריות אין לי אלא בעובד כוכבים שכבשתו תחת ידיך ושרוי עמך בחצר עובד כוכבים שלא כבשתו ואינו שרוי עמך בחצר מנין ת"ל לא ימצא אין לי אלא בבתים בורות שיחין ומערות מנין ת"ל בכל גבולך ועדיין אני אומר בבתים עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן העובד כוכבים ובגבולין שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ומנין ליתן את האמור של זה בזה ת"ל שאור שאור לגזירה שוה גאמר שאור בבתים ונאמר שאור בגבולין מה שאור האמור בבתים עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן העובדי כוכבים אף שאור האמור בגבולין עובר משום בל יטמין ובל יראה ובל ימצא ובל יקבל פקדונות מן העובד כוכבים ומה שאור האמור בגבולין שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אף שאור האמור בבתים שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. וכמה שיעורו לעבור עליו כדתניא בפסחים באלו עוברין (מ"ה א') בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקום אחד חייב לבער פחות מכאן בטל במיעוטו ותניא בביצה (ז' ב') לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור זו מחלוקת שבין ב"ש וב"ה שב"ש אומרים שאור בכזית וחמץ ככותבת וב"ה אומרים זה וזה בכזית וטעמא מפרש התם שאור שמחמץ אחרים בכזית חמץ אין חימוצו קשה וראוי לאכילה ואינו נוהג חמץ אלא בחמשה מינין בלבד ואלו הן חיטין ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון שאלו הן הבאין לידי חימוץ אבל שאר המינין אין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון (פסחים ל"ה א'). ותולדות לאלו שלשה לאוין הצריכו חכמים לבדוק אדם ביתו ורשותו ויבער החמץ מביתו אע"ג דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ליה שמאחר שבטלו והפקירו והוציאו מרשותו אינו בכלל לך . ומתי הצריכוהו לבדוק כדתניא (פסחים ב' א') אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר ומפרש (שם ג' א') מאי אור לילי וטעמא מתוך שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה (שם ד' א'), ובצק שבסדקי עריבה מסקינן באלו עוברין (מ"ה ב') (אפילו מקום שעשוי לחזק להחזיק המים כשלשין דהיינו שולי העריבה למטה אם יש בו כזית חייב לבער) אע"ג דמבטל ליה דלא קיי"ל כרשב"א דאמר כיפת שאור שיחדה לישיבה בטלה ואמר רב נחמן אמר רב אין הלכה כרשב"א ואמר ר' יצחק בר בישאן אם טח פניה בטיט בטלה טח אין לא טח לא הלכך קיי"ל דכזית אפילו במקום העשוי לחזק (חייב לבער פחות מכזית דאמרינן דאינו חייב לבער היינו במקום העשוי לחזק אבל מקום שאין עשוי לחזק), דהיינו דופני העריבה שאין לשם מים אפילו פחות חייב לבער דקיי"ל בההיא לישנא דאמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא במקום העשוי לחזק אבל במקום שאינו עשוי לחזק אפילו פחות חייב לבער הלכך צריך אדם להזהר שלא להשאיר אפי' פחות מכזית במקום שאינו עשוי לחזק והוא שראוי ליאכל קצת אבל אם הוא פחות מכזית והוא מטונף קצת כיון דאיכא תרתי לריעותא אינו חייב לבער. אמר רב נחמן שני חצאי זיתים וחוט של בצק ביניהם רואים כל שאילו ינטל החוט והן ניטלין עמו חייב לבער ואם לאו אינו חייב לבער וכגון שנמצא במקום מטונף מעט שדרך העולם שלא ליטלנו אבל במקום אחר אפילו פחות מכזית חייב לבער דאסקינן לעיל בסמוך דבמקום שאינו עשוי לחזק אפילו פחות מכזית חייב לבער. אמר עולא לא אמרו אלא בעריבה אבל בבית לא דזימנין דמתכנשי ונפלי אהדדי. בעון במערבא בית ועליה בית ואכסדרה שני בתים זה לפנים מזה מהו תיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא. אמר רב יהודה (פסחים ו' ב') הבודק צריך שיבטל פי' בשעת בדיקה וטעמא אמר רבא גזירה שמא ימצא גלוסקא יפהפיה ויהיב דעתא עלויה והצריכו חכמים לבטלה בשעת בדיקה כדי שלא ישכח. ואמר רב יהודה (שם ו' א') המפרש בים והיוצא בשיירא קודם שלשים יום אינו צריך לבער תוך שלשים צריך לבער וקודם שלשים אם יש בדעתו לחזור קודם הפסח אמר רבא זקוק לבער וכיוצא בו העושה את ביתו אוצר ודעתו לפנותו. ותניא (ז' ב') אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה פי' רב נחמן (ח' א') מפני שיכול להכניס הנר בחורין ובסדקין. ואמר רבא חצר אינה צריכה בדיקה מפני שהעורבין מצוין שם ותנן בפ' כל שעה (פסחים ל"א ב') חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער פי' רשב"ג כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו ותנא כמה חפישת הכלב שלשה טפחים. ותנן (מ' ב') מי תשמישן של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצות פי' ועובר עליהן בבל יראה ובל ימצא ומסקינן (מ"ב א') היכא דנפישי שופכן במקום מדרון והיכא דלא נפישי ולא קוו שופכן אפילו במקום האשבורן. ותנן (ל"ט ב') אין שורין המורסן לתרנגולים אבל חולטין ואמר רב יוסף לא ליחלט אינש תרתי חיטי בהדי הדדי דאזלא חדא ויתבא בצדיא דחבריה ולא סליק ליה דיקלא דמיא מארבע רוחתא ואתי לידי המוצא. ותניא (מ' א') אין לותתין את השעורין בפסח ואם לתת נתבקעו אסורות לא נתבקעו מותרות פי' מזלפין מים ע"ג שעורין וכותשם במכתש ודוקא שעורין דלא שרירין אבל חיטי דשרירין קיי"ל כדאמר רבא מצוה ללתות הלכך חטים המובאים מחוץ בשוק וגשמים מזלפין עליהם אין לחוש עליהם ועוד אמר רבא כל אגב מיזלייהו לא מהמעי הלכך אם ירדו עליהם רוב גשמים ושק של חטים שרוי בגשמים ושרייתם מרובה חוששין להם והאוכל רק כזית מהם בכרת ועוברין עליהם בבל יראה ובל ימצא דהוה ליה כההיא ארבא דחיטי דטבע בחישתא נהרא דאמרינן בפרק כל שעה (פסחים מ' ב') דחוה ליה חמץ אע"פ שלא נתבקעו דלא מצרכינן נתבקעו אלא בלתיתה שזילופה מועטת אבל במקום שרייה אפילו לא נתבקעו אסורות . וחמץ ע"י תערובות ויש בו כזית בכדי אכילת פרס חש בינן ליה כאילו הוא בעיניה ועובר עליו בבל יראה ובל ימצא ואם אין בו כזית בכדי אכילת פרס לא עבר עליה בבל יראה ובל ימצא ומותר להשהותו עד לאחר המועד כדאמרינן בפ' כל שעה (פסחים ל' א') גבי קדירות ולשהינו עד לאחר הפסח והא דתנן (מ"ב א') ואלו עוברין עליהם בפסח כותח הבבלי ושכר המדי ובו' ומוקמינן בגמרא (מ"ד א') דליכא כזית בכדי אכילת פרס (בבל תאכל קתני דעוברין אבל בבל יראה ובל ימצא אין עוברין אי לית ביה כזית בכא"פ) וטעמא דכי מרבינן תערובות מכל מחמצת לא תאכלו מרבינן ליה (מ"ג א') ולענין אכילה גרידא מרבינן לה דקרא באכילה כתיב אבל לענין לא יראה לא אשכחן רבויא ואע"ג דאמרינן בפסחים פ"א (ה' א') דאיתקש השבתת שאור לאכילת חמץ דכתיב שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת ונכרתה דמשמע כל היכא דמחייב באכילה חמץ מחייב בהשבתת חמץ לאכילת חמץ דמחייב עליה כרת איתקש דבקרא דבהיקש כרת כתיב דכתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה וכל חמץ דמחייב עליה כרת מצוה להשביתו אבל לאכילת חמץ דבלאו דהיינו תערובות שאין בו כזית בכדי אכילת פרס לא אשכחן דאיתקש הלכך תערובות אע"ג דמיתסר באכילה בלא שיעור לא עבר עליה בבל יראה והא דאמרינן בפ"ק דביצה (ז' ב') דב"ה ילפי ביעור מאכילה דוקא לענין שיעור קאמר דלא ילפינן אלא לענין האמור בקרא דוקא והיינו לענין שיעור אבל לענין שאר דברים לא ילפינן והשיעור כתיב בשאור מדר' זירא דאמר ר' זירא פתח הכתוב בשאור וכו' ותדע דלא ילפי ב"ה לכל מילי דבפסחים פ' כל שעה (פסחים כ"ט א') אמרינן דהדר רב אחא בר יעקב ממה שאמר לר' יהודה דילפינן שאור דאכילה משאור דראיה שאינו נראה לו דגזירה שוה איתא כלל והא הכא אית ליה לב"ה אלא לאו ש"מ דלב"ה לענין שיעורא איתא לענין שאר דברים ליתא. וכענין זה אשכחן בשבת פ' במה מדליקין (שבת כ"ח א') דמהדר תלמודא מנלן לעור בהמה טמאה מטמאה באהל המת ובעי למילף משרצים במה מצינו ואיפרך ליה וקשיא לן עלה מסברא דנפשיה אמאי לא יליף מגזירה שוה מבגד ועור האמור בשרץ ובמת כדילפינן בבמה אשה יוצאה (ס"ד א') לענין טווי ואריג ובב"ק פ' כיצד (כ"ה ב') לענין מפץ והוצרכנו לתרץ דלא ילפינן גזירה שוה אלא לענין האמור באותו מקרא שנאמר בו בגד ועור בפרשת מדין וההוא לא בטומאת אהל מיירי הלכך בעי מנלן ה"נ לא שנא וראיתי בפירוש רבותי שפירשו אלו עוברין עליהן בבל יראה ובל ימצא וקבלתי מרבותי האחרונים דליתא וטעם כדפרישית ואע"פ דההיא ראיה דקדירות יכול אדם לדחותה ולתת חילוק ביניהם לשאר תערובות מ"מ כן נראה אמת כאשר פירשתי ומטעם דלא אשכחן רבויא אלא לענין אכילה. וקרירות כי משהינן להו צריך להטמינן במקום שלא יכשל להשתמש בהם. וכי חייל י"ד בשבת בדקינן בליל ששי שהרי צריך לבדוק לאור הנר הלכך מקדמינן לבדוק בליל ששי ותנן באלו עוברין בפסח (מ"ט א') י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ומשיירין מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ארבע שעות פי' שתי סעודות שתי שביעיות יחלק לשלש סעודות ופי' זה כתבתי להודיע שאין מכאן ראיה שסעודה שלישית של שבת שאכלה קודם ארבע שעות לא יצא. ומותר לאפות מצות בערב הפסח אע"פ שהחמץ קיים כדתניא בתוספתא דפסחים י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ואופה לו מצה בערב שבת תרומה טהורה ה"ה חולין והאי דנקט תרומה טהורה משום דבעי(סה) תרומה טהורה מיירי ומתיירא שמא תחמיץ ותבא לידי פסול הלכך צריך שיאפנה היום מצה ויאכלנה למחר כל היום או בליל ט"ו ולא תבא לידי פסול הלכך מצוה בתרומה שנילושה לאפות אע"פ שאינה מצת מצוה שהרי לא לָשוּהָ לשם מצוה יותר מחולין שילושו לשם מצוה מיהו לאו למעוטי חולין את שנראה שאין לחלק ביניהם לענין לאפות בע"ש בעוד חמץ קיים וסיפא דקתני וטמאה מבערת במוצאי שבת דברי ר' מאיר פי' וספק טמאה יניחנה עד מוצאי שבת שמא יבא אליהו ויטהרנה דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי. ונראה לדחות ראיה זאת כי שמא בתרומה דוקא תניא ומטעם שפרשתי. נראה מנהג כשר שלא לאפות מצה בעוד חמץ קיים ואם אפה לא הפסיד.