ספר יראים/רמז

סימן רמז (שפה)
לא יחליפנו ולא ימיר אותו. הזהיר יוצרינו בשני לאוין בפ' אם בחוקותי שלא יחליף אדם קדשי מזבח בדבר אחר. והחילוף והתמורה בעל פה שאומר הרי זה תחת זה. והיכן הוזהר דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו. ותנן בתמורה פ"א (ז' ב') הכהנים ממירין בשלהן וישראלים ממירין בשלהן אין הכהנים ממירין לא בחטאות ולא באשמות ולא בבכור. ותניא התם (ט' א') בהמה בבהמה מכאן שממירין מן הבקר על הצאן ומן הצאן על הבקר מן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים מן התמימים על בעלי מומין ומבעלי מומין על התמימין יכול אפי' קדם מום קבוע להקדישן ת"ל טוב ברע בעלי מומין [על התמימין. יכול אפי' קדם מום קבוע] שקדם הקדישן למומן מאי וכו'. כדתניא בהמה בבהמה מכאן שממירין אחד בשנים ושנים באחד אחד במאה ומאה באחד. ר' שמעון אומר אין ממירין אלא אחד באחד שנאמר וכו'. ותניא ואם המיר ימיר לרבות את היורש. ותניא (ב' ב') לפי שכל הענין אינו מדבר אלא (לשון) זכר דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו אשה מניין ת"ל ואם המר ימר לרבות האשה והתם בתחלת תמורה מפרש אמאי איצטריך לרבות אשה ולא נפקא מדתנא דבי ר' ישמעאל דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה.