ספר יראים/רכה
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן רכה (כט)
למד בנך תורת ה' ומצותיו צוה יוצרנו בפ' ואתחנן ושננתם לבניך ודברת בם וגו' וכתיב בפ' והיה עקב ולמדתם אותם את בניכם ולא בניו דוקא קאמר קרא אלא כל מי שילמוד אדם תורה הרי הוא מקיים ושננתם לבניך כדכתיב ושננתם לבניך אלו תלמידך וכן אתה מוצא שהתלמידים בכל מקום קרויים בנים שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם וכתיב ויצאו בני הנביאים וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היו וכן אתה מוצא בחזקיה מלך יהודה שלימד תורה לישראל וקראם בנים שנאמר ועתה בני אל תשלו. מיהו מצוה בבניו יותר משאר בני אדם דכתיב ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וההוא בניבם בניכם ממש כדאמרי' בקדושין פ"א (ל' א') והודעתם לבניך ולבני בניך וההוא בניך דוקא מדכתיב ולבני בניך א"כ מה ת"ל בניכם בניכם ולא בנותיכם אלמא בנים דוקא וטעמא מאי דכתיב בסמוך לו למען ירבו ימיכם וימי בניכם וההוא בניכם דוקא דמסתמא בההוא בנים שהאדם מקפיד ברבוי ימיהם הכתוב מדבר ותניא ולמדו אין מלמדו משנה וא"ר אבא מקרא זו תורה וא"ר יהושע בן לוי כל הלומד בנו תורה כאלו קבלה מהר סיני דכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב ואמרינן במנחות פ' שתי הלחם (מנחות צ"ט ב') א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי אפי' לא קרא אדם ק"ש אלא שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש ודבר זה אסור לאומרה מפני עם הארץ. רבא אמר מצוה לאומרו לפני עם הארץ אע"פ שמצוה זו תלויה בדבור וכיון שעושה בעברות רע לשמים ולבריות כללתים בכלל זה כגון מקלל אביו ואמו ולא תקלל חבירך.