ספר יראים/קסט
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן קסט (רנז)
שילום גזל וחומשו. ויראת מאלהיך לקיים אשר צוה בפ' ויקרא נפש בי תחטא ומעלה מעל בה וכחש בעמתו בפקדון או בתשומת יד והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל. ואי לומר שלא חייב הכתוב להשיב אלא בנשבע לשקר משום דבענינא דשבועה כתיב השבה דהא האי נמי קרא דשבועה כתיב דא"כ אפי' בלא שבועה אמרה תורה והשיב את הגזלה אשר גזל אם הגזלה צריך להשיב הגזלה כמות שהיא. ואם שינה אותה גזלן ישיב דמים כשעת שינוי שעד שעת השנוי היתה ברשות הנגזל כדתנן בב"ק (צ"ג ב') הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזלה. פי' בשעת שגוי הגזלה, כדאמר רבא בשלהי המפקיד (מ"ג א') האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שוייא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי תברא או שתיא משלם ד' זוזי. מאי טעמא כיון דכי איתא הדרא למרא בעינייהו ההיא שעתא דתבר לה קא גזיל לה. וטעמא דקני' בשנוי כדאמר רבא בב"ק במרובה (ס"ו א') אמר רבא שנוי קונה כתיבה ותניא. כתיבא, והשיב את הגזלה מה ת"ל אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי. ותניא, הגוזל עצים ועשאן כלים וכו' וכי אמרי' ביתר שהיתה שווה יותר בשעת שינוי משעת גזילה, אבל בחסר שהיתה שוה פחות בשעת שינוי משעת גזלה משלם כשעת המעשה ולא בשעת שינוי. כדאמרי' בשלהי המפקיד על ההיא דתנן ב"ה אומר בשעת המעשה הוצאה ופרשינן נמי בשעת המעשה הוצאה בשעת הוצאה מן העולם ובחסר מי אמר דלית ליה כל הגזלנים משלמים בשעת הגזלה. והיינו דאמר רב בתחלת מרובה (ס"ה א') גניבה וחיים (אחייה) לקרן כעין שגנב ומוקמינן לה התם דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא זוזא. והמשיב גזלה אינו פטור אלא א"כ יודיע לנגזל שימנה הנגזל וימצא שלו וקימ"לן כר' יוחנן דאמר לדעת מניין שלא לדעת אפילו מנין לא צריך ואם גזל בהמה אפילו שלא לדעת כיון דאנקטוה נגרי ברייתא כשהוא משיבה צריך דעת הנגזל כדי שישמרנו דגבי בהמה דאנקטוה גנרי ברייתא קימ"ל כרב חסדא דאמר שלא לדעת צריך דעת. הגוזל באגודות שוות פרוטות והחזיר אחת מהן אמר רב גזל אין באן השבה אין כאן. פי' שאין השבה פחות משוה פרוטה ופרוטה לא כתיבא בקרא אך יש לומר שאינו נקרא גזל אלא בדבר שדרך העולם להפקיר בו וקים להו לרבנן שאין דרך העולם פחות משוה פרוטה.
תנן בהגוזל ומאכיל (קי"ח א') איני יודע אם גזלתיך אם הלויתני אם הפקדת אצלי פטור גזלתיך הלויתני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך [פטור] ואם לאו חייב ואם חברו אומר לו גזלתני והוא אומר איני יודע פי' איני שהיה משלך בידי מעולם וכרב נחמן פסקנו בכתובות פ"א (י"ג א') ובב"ק בהגוזל ומאכיל פ"ב פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.
תנן ביבמות בהאשה שהלכה (קי"ח ב') גזל אחד מה' בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן גזל וכל אחד ואחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק דברי רבי טרפון ר"ע אומר לא זו הדרך מוציאה מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד. ראינו בהלכות פסוקות דבני מערבא ר' טרפון ור"ע הלכה כר' עקיבא. וגזלן המשיב רשאי הנגזל לקבל וכל המקבל מהן אין רוח המקום נוחה הימנו. דהא ר"י בימיו נשנית משנה זאת. דתניא מעשה באדם אחד וכו' פי' בימיו נשנית משנה זאת לדורו, ולאחר דורו נתבטל ולא תקן ר' אלא לדורו. ובעל כרחנו פירושו כן הוא שהרי מצינו שהיו דנים דיני גזלות לאחר דורו של ר'. ומצינו כיוצא בו בשלהי אלו מציאות [ל"ג א'] דתניא ובתלמוד אין לך מצוה גדולה יותר מזו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד ומפרש בימי רבי נשנית משנה זו [והא תניא] פי' בימי רבי ולא יותר. וכן בחנניה בן חכנאי נישנית משנה זו בשבת פ' כל הכלים (שבת קכ"ג ב') פיר' לא נישנית אלא בימיו, והא דקתני התירו וחזרו והתירו לא שהיה צריך היתר אך הנהיגו מעצמם איסור התקנה ראשונה והתירו פירושו העבירו המנהג. ואף בחו"ל דנין דיני גזלות, ואע"ג דאמרינן בגיטין בהמגרש (פ"ח ב') כיון דלא שכיחי לא עבדינן שליחותייהו. פירש רבינו יעקב. ז"ל בגזלות שבח קרקעות דלא שכיחי קאמר אבל שאר גזלות דנין. וכ"מ הנמצא בתלמוד דאמרו חכמים ז"ל בכל עת שבח קרקעות דינא הבי פי' אם היו באין לדין בארץ ישראל כך היה הדין אבל שאר גזלות דנים שהרי מצאנו שהיו דנים שני גזלות בבבל ואיני צריך להביאם.