ספר יראים/קכג
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן קכג (קפא)
עומר לא תקח. תירא את ה' אלהיך ותקיים אשר צוה בפ' כי תצא למלחמה כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה. ותניא בספרי קצירך פרט שקצרוהו גוים קצרוהו לסטים ואפי' ישראל כרסמוה נמלים שברתו הרוח או בהמה נכרי שקצר ואח"כ נתגייר פטור מן הלקט מן השכחה ומן הפיאה, ר' יהודא מחייב בשכחה שאין שכחה אלא בשעת העימור, קצירך פרט למעמר בשדה אחר דברי ר' מאיר וחכמים אומרים כי תקצור קצירך בשדה מכאן אמרו שכחו בעה"ב ולא שכחוהו פועלים שכחוהו פועלים ולא שכחו בעה"ב אינו שכחה. פי' דבתרווייהו משתעי קרא, כי תקצור היינו פועל שקוצר בשדך זה בעה"ב וכתיב ושכחת אתרווייהו.
תנן בפאה פ"ו ומייתינן לה בב"מ (י"א א') שלפניו אינו שכחה של אחריו שכחה שהוא בבל תשוב. זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה כל שאינו בבל תשוב אינו שכחה. ב' עומרים שכחה ג' אינו שכחה. וטעמא דכתיב עומר, עומר ולא גדיש וכיון דאיכא ג' מקרי גדיש מכאן אמרו בפיאה פ"ו העומר שיש בו סאתים ושכחו אינה שכחה פי' דגדיש מיקרו, ב' עומרים ובהם סאתים רבן גמליאל אומר לבעל הבית וחכמים אומרים לעניים והלכה כחכמים. וטעמא תנן התם שעומר גדיש ושני עומרים כריכות. ותניא בב"מ פ"א יהיה לרבות שכחת העיר פי' בא בעיר ושכחו זכור ולבסוף שכוח בשדה לא הוי שכחה דאיתא גביה וזכה ביה בעיר לא הוי שכחה דליתיה גביה דליזכיה ביה. והשכחה נוהגת באילן, דתניא בספרי ומייתינן ליה בחולין בהזרוע והלחיים (קל"א א') כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך אחריך זו שכחה ושאר אילנות ילפי מזית:
ותניא בתוספתא דפיאה ג' בתבואה לקט שכחה ופיאה ארבעה בכרם פרט ועוללות שכחה ופיאה: תניא בספרי מניין שספק שכחה שכחה ת"ל ליתום ולאלמנה יהיה. אמר ר"א מניין למאבד סלע מתוך הכיס ומצאו עני והלך ונתפרנס בה שמעלה עליו הכתוב כאלו זכה לו ת"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה.