ספר יראים/צא

סימן צא (קח)
אכילת מצה. צוה הב"ה בפ' בא אל פרעה בארבעה עשר לחדש בערב תאכלו מצות. ותניא במכילתא בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה ולעיל פסקינן כר"א בן עזריה לענין פסח עד חצות. ואמרינן בשלהי פסהים (ק"כ ב') אמר רבא: אכל מצה אחר חצות לר' אליעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו, דהא איתקש ליה לפסח כדפרשינן לעיל. ותנן בכל שעה (ל"ה א') אלו דברים שאדם יוצא ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשבולת שועל ושיפון. וטעמא מפרש בגמרא, דתנא דבי ר' ישמעאל וכן תנא דבי ר"א בן יעקב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חמוץ אדם יוצא ידי חובתו בפסח יצאו שאר מינים שאינם באים לידי חמוץ אלא לידי סרחון. וצריך שתהא שמורה לשם מצה משעת טחינה דכתיב ושמרתם את המצות בעינן שימור לשם מצה (מ' א') ובשלהי ערבי פסחים (ק"כ א') אמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא מרור דרבנן. ואע"ג דפליג רב אחא בר יעקב ואמר אחד זה ואחד זה דאורייתא כרבא קימ"ל דתניא התם כוותיה. וקימ"ל כרב יוסף דאמר רב יוסף אמר רב יהודא אמר שמואל אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן פי' אפיקו מיני. וצריך לאכול מצה בהסיבה (ק"ח א') ונשים חייבות באכילת מצה, ואעפ"י שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, דאמרינן בפסחים באלו עוברין (מ"ג ב') אמר ר' אליעזר נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות, כל שישנו בבל תאכל עליו חמץ ישנו בקום אכול מצה והני נשי הואיל ואיתנהו בבל תאכל חמץ איתנהו בקום אכול מצה. תניא בתוספתא (פ"ג) י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ואופה לו מצה מערב שבת תרומה טהורה: