ספר יראים/עו

סימן עו (קנד)
כלאי הכרם. הזהיר הכתוב שלא יזרע בכרם, דכתיב בפ' כי תצא ולא תזרע כרמך כלאים, וכמה הוא כרם כדתניא במס' כלאים פ"ד (מ"ו) הנוטע שתים [בתוך] (כנגד) שתים ואחת יוצאה זנב הרי זה כרם, שתים כנגד שתים ואחת בינתים שתים כנגד שתים ואחת באמצע אינו כרם עד שיהיו שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב. וטעמא דכרם כתוב ואינו נקרא כרם בפס' ובענין אחר, ומתסרי באכילה, דכתיב לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש וגו' ודרשינן פן תוקד (אש) ותניא נאמר כאן קדש ונאמר להלן קדש מה להלן איסור הנאה אף כאן איסור הנאה ובכלל הנאה ישנו לאיסור אכילה. ואמרינן במנחות פ"ב (ט"ו ב') קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים דרבנן. פי' קנבוס ולוף לבד ה' המינים. וטעמא דכתיב לא תזרע כרמך כלאים, פי' לא תזרע זרעים הדומים לכרמך והיינו ה' מינים וקנבוס ולוף שהאוכל תלוי בראשם באשכול בכרם, משא"כ בשאר זרעים. וקנבוס ולוף לא בא להוציא ה' מינים דהא אשכחן בכמה מקומות בתלמוד אסור ה' מינים בחולין באותו ואת בנו ובפ' ראשית הגז ובקדושין פ"א בכולהו תניא ר' יאשיה אומר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד : ותולדות כלאי הכרם להרחיק ג' טפחים בשאין נקרא כרם, כדתנן במס' כלאים פ"ז ומייתינן בלא יחפור (יט ב) המבריך את הגפן. בארץ אם אין על גבה אלא עפר כל שהוא מותר לזרוע על גבה דברי ר"מ, ר' יוסי אומר ג' אצבעות, רשב"ג אמר ב"ש אומרים יו"ד אמות ובה"א יו"ד טפחים. ותנן בסוף מסכת ערלה ומייתי לה בקדושין פ"א (ל"ח ב') דכלאים בחו"ל גזרו רבנן וספק בלאי הכרם בארץ אסירי בחו"ל שרו, דתניא בערלה (רפ"ב) הערלה וכלאי הכרם עולים באחד ומאתים ואין מצטרפים זה עם זה ואינו צריך להרים: