ספר יראים/סט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



סימן סט (קלב)
שרץ העוף. שרץ נקרא כל דבר קטן שרוחש על הארץ. ואינו נמצא אלא בארבע רגלים והזהירה תורה עליהם בפ' ויהי ביום השמיני, כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם, וכתיב תו בההוא ענינא כל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם. וכתיב בפרשת ראה אנכי כל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו. ויש מהם טהורים והן מין ארבה ומסר הכתוב סימן כל אשר לא כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ. והוזכרו בפרשת ארבה סלעם הרגל וחגב ולמדו חכמים סמניהם מארבעתם, כדתנן באלו טרפות (נ"ט א') ובחגבים כל שיש לו ד' כנפיים וקרסולים וכנפיו חופין את רובו. ר' יוסי אומר ושמו חגב. ואעפ"י ששרץ העוף האסור תנן היוצא מן הטמא טמא. דבש דבורים מותר, כדתנן בבכורות פ"א (ז' ב') מפני מה אמרו דבש דבורים מותר, מפני שמכניסות אותן בגופן ואין ממצות אותן מגופן. ולפי זה הטעם אף דבש גזין וצרעין מותר. ולא קימל"ן כי האי טעמא אלא כי טעמא דר' יעקב דקי"ל רב ששת כותיה. דתניא ר"י אומר אך את זה לא תאכלו ומכל שרץ העוף טמא הוא לכם, טמא אי אתה אוכל אבל אתה אובל מה שעוף טמא משריץ ואיזה זה דבש דבורים. יכול אף דבש הגזין והצרעין. מרבה אני דבש דבורים שאין להם שם לווי ומוציא אני דבש הגזין והצרעין שיש להם שם לווי, פי' נקראים עליהם שם טמא, הלכך דבש הגזין והצרעין אסור ודבש דבורים אע"פ שגופי השרצים של דבורים שהם אסורים מעורבין עם הדבש, וכשמפרישין הדבש מהם מחמין אותם ומרתיחין אותן אין לחוש, דקימ"ל נותן טעם לפגם מותר. ועוד דהוו דבורים בנבילה סרוחה מעיקרא דשריא (גם) אליבא דמ"ד נותן טעם לפגם אסור בסוף ע"ז (ס"ח א') הלכך מאחר דקימ"ל כר"י וכרב ששת דלא משתרי דבש דבורים מסברא אלא משום דאמרי' רחמנא שריא. דבש גזין וצרעין אסור ואפילו מי רגלים של דבר טהור שנשתנו ונעשו עבות קצת מבלבול הבשר חשבינן לחו בחתיכת בשר חי, ואין לך דבר חבא מן החי ושרי אלא חלב. וכדאמרינן בבכורות פ' ראשון (ו' ב') חדוש (הוא) ורחמנא שריה, דכתיב ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וכתיב זבת חלב ודבש. הלכך מאותו הטעם מי רגלים אסורות ואוסרות בדבר טהור מטעם בשר מן החי והכי מסקינן בבכורות (ז' ב') דאפילו מי רגלים של סוסים וגמלים דלא עכירי בעו מרב ששת ואסר אך שנשתנו קצת מהבל הבשר. יש לך לשאול. למה הזכירו בבכורות של סוסים וגמלים שיצאו לאחר המיתה קאמר דההוא משתרו כפרה ושור לאחר שחיטתן דאין כאן איסור. וכל מי רגלים מדבר אסור. כיון שנשתנה מראית המים מהבל הבשר האסור אסורות ואוסרות:


סימן סט (קלב)
שרץ העוף. שרץ נקרא כל דבר קטן שרוחש על הארץ. ואינו נמצא אלא בארבע רגלים והזהירה תורה עליהם בפ' ויהי ביום השמיני, כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם, וכתיב תו בההוא ענינא כל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם. וכתיב בפרשת ראה אנכי כל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו. ויש מהם טהורים והן מין ארבה ומסר הכתוב סימן כל אשר לא כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ. והוזכרו בפרשת ארבה סלעם הרגל וחגב ולמדו חכמים סמניהם מארבעתם, כדתנן באלו טרפות (נ"ט א') ובחגבים כל שיש לו ד' כנפיים וקרסולים וכנפיו חופין את רובו. ר' יוסי אומר ושמו חגב. ואעפ"י ששרץ העוף האסור תנן היוצא מן הטמא טמא. דבש דבורים מותר, כדתנן בבכורות פ"א (ז' ב') מפני מה אמרו דבש דבורים מותר, מפני שמכניסות אותן בגופן ואין ממצות אותן מגופן. ולפי זה הטעם אף דבש גזין וצרעין מותר. ולא קימל"ן כי האי טעמא אלא כי טעמא דר' יעקב דקי"ל רב ששת כותיה. דתניא ר"י אומר אך את זה לא תאכלו ומכל שרץ העוף טמא הוא לכם, טמא אי אתה אוכל אבל אתה אובל מה שעוף טמא משריץ ואיזה זה דבש דבורים. יכול אף דבש הגזין והצרעין. מרבה אני דבש דבורים שאין להם שם לווי ומוציא אני דבש הגזין והצרעין שיש להם שם לווי, פי' נקראים עליהם שם טמא, הלכך דבש הגזין והצרעין אסור ודבש דבורים אע"פ שגופי השרצים של דבורים שהם אסורים מעורבין עם הדבש, וכשמפרישין הדבש מהם מחמין אותם ומרתיחין אותן אין לחוש, דקימ"ל נותן טעם לפגם מותר. ועוד דהוו דבורים בנבילה סרוחה מעיקרא דשריא (גם) אליבא דמ"ד נותן טעם לפגם אסור בסוף ע"ז (ס"ח א') הלכך מאחר דקימ"ל כר"י וכרב ששת דלא משתרי דבש דבורים מסברא אלא משום דאמרי' רחמנא שריא. דבש גזין וצרעין אסור ואפילו מי רגלים של דבר טהור שנשתנו ונעשו עבות קצת מבלבול הבשר חשבינן לחו בחתיכת בשר חי, ואין לך דבר חבא מן החי ושרי אלא חלב. וכדאמרינן בבכורות פ' ראשון (ו' ב') חדוש (הוא) ורחמנא שריה, דכתיב ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וכתיב זבת חלב ודבש. הלכך מאותו הטעם מי רגלים אסורות ואוסרות בדבר טהור מטעם בשר מן החי והכי מסקינן בבכורות (ז' ב') דאפילו מי רגלים של סוסים וגמלים דלא עכירי בעו מרב ששת ואסר אך שנשתנו קצת מהבל הבשר. יש לך לשאול. למה הזכירו בבכורות של סוסים וגמלים שיצאו לאחר המיתה קאמר דההוא משתרו כפרה ושור לאחר שחיטתן דאין כאן איסור. וכל מי רגלים מדבר אסור. כיון שנשתנה מראית המים מהבל הבשר האסור אסורות ואוסרות: