ספר יראים/לט

סימן לט
חללה. הזהיר עליה הכתוב באמור אל הכהנים דכתיב אשה זונה וחללה לא יקחו ופירשו רז"ל בקדושין בעשרה יוחסין (ע"ז א') מה היא חללה דתניא כל שנולדה מן הפסולין ומפרש זרעו בעמיו אלמא מהני הוי חללה, ואם נבעלה לפסול לה אפילו חייבי עשה הוי אסורה לכהונה בלאו ולאו משום שם חללה דהא אמרינן (שם ב') אין חללה מאיסור כהונה אלא מבת כהן דאמרינן ביבמות באלמנה לכהן (ס"ח א') אמר רב יהודא אמר רב ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה למי שזר אצלה, פי' פסול לה, פסלה לכל דיני כהונה ולתרומה דכתיב היא בתרומת הקדשים לא תאכל ולכהן ילפינן בק"ו מגרושה ומה גרושה שמותרת בתרומה אסורה בכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה. ואע"ג שאין מזהירין מן הדין אמרינן התם (שם ב') גלויי מילתא היא, ונבעלה לחייבי מיתות נמי מיפסלא מלאיש זר. אע"ג דכתיב כי תהיה משמע בני הויה לאו לאפוקי מחייבי כריתות אלא לרבות חייבי לאוין וביבמות פ' אלמנה לכהן הבי פי' ואין נבעלה לפסולה חייבי בריתות ולא חייבי לאוין דבאימור חומרא נראה לאוקמי טפי, חייבי לאוין מנלן ומתרץ גם חייבי לאוין יש לנו לרבויי כי תהיה כתיב לרבות אפי' בני. הויה מיהו חייבי כריתות לא ממעטי אך חייבי לאדן מיתרבו, ומקשינן אי הכי דלא איתרבו חייבי לאוין אלא מטעם דבני הויה נינהו נכרי ועבד וכו' ומשני נכרי ועבד מפסלי מטעם אחר דאמר ר"י משום ר' ישמעאל מניין לנכרי ועבד וכו' שיש לו אלמנות וגרושין וכו' אבל חייבי כריתות שיש להם אלמנות וגרושין במקום אחר לא ממעטי מהכא אלא זר. וחייבי כריתות מפסלי נמי מטעם זונה דאמר רב אשי בקדושין בעשרה יוחסין (ע"ז ב') כהן הבא על אחותו זונה משוי להוא ואמרינן נמי בהחולץ (מ"ד ב') אמר רב יוסף אע"ג דאמר ר' יהושע אין ממזר וכו' הכי נמי כיון שנבעלה עשאה זונה, והיינו דתנן בסוף ד' אחין (יבמות ל"ג ב') אם היו כהנות נפסלו מן הכהונה מטעמים שפרשתי. ולויה וישראלית מיפסלי נמי מדר' ישמעאל מדכתיב ובת יתירה: