ספר יראים/לז

סימן לז
סוטה. צוה והזהיר הב"ה אשת ישראל שזינתה ברצון שאסורה לבעלה בלאו, דתניא בספרי ומייתי לה ביבמות פ"א (י"א ב') ר' יוסי בן כיפר אומר משום ר' אלעזר המחזיר גרושתו מן הנשואין אסורה מן האירוסין מותרת שנאמר אחרי אשר הוטמאה. וחכמים אומרים אחת זאת ואחת זאת אסורה. אלא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה, ומפרש מאי נסתרה נבעלה, ונסתרה קתני לישנא מעליא. ואין לומר דוקא סוטה דהוה בה קנוי ונאסר בלאו אבל שאר נשים נבעלות ברצון לא, דהא פרכינן עלה ביבמות (שם) טומאה בהדיא כתיב דכתיב ונסתרה והיא נטמאה ומתרצינן למיקם עלה בלאו והא ליכא למימר דעשה נמי ליכא בלא קנוי דהא אמרינן בכתובות פ"א (ט' א') ולטעמיך וסתירה אין עדים פי' אין עדים שנבעלה בלא קנוי, לא, בתמיהא הלכך כרבנן דפליגי עליה דר' יוסי בן כיפר קימ"ל, ואשת איש שנבעלה שזינתה לבעלה בלאו. ואמרינן נמי בכתובות (שם) מעשה שרויה מפני מה אסרוה אונס הוה אלמא בלא קנוי מיתסרא: