ספר יראים/כז
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
ו"ו החמישי
חייבי לאוין ט"ו.
י"א בישראל וד' בכהנים. י"א בישראל. ז' באומות . פצוע דכא. וכרות שפכה. ממזר. עמוני. ומואבי. מחזיר גרושתו משנשאת. שפחה. יבמה לשוק. חלוצתו. סוטה. ד' בכהנים. זונה. חללה. גרושה לכהן הדיוט. אלמנה לכהן גדול.
סימן כז
שבע אומות הזהיר עליהן הכתוב בפ' ואתחנן דכתיב (דברים ז' א') ונשל גוים רבים מפניך החתי והאמורי והגרגשי וגו' וכתיב בתריה לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבניך ופשטיה דקרא בגיותן משתעי קרא דכתיב כי יסיר את בנך מאחרי, אלמא בבני הסרה הכתוב מדבר. ורבא דריש ביבמות בפ' הערל (יבמות ע"ו א') דבנתגיירו נמי קאי עלייהו בלאו מדאפקיה רחמנא בלשון חיתון ואמר רבא בגיותן לית בהו חתנות פי' תפישת קדושין, דגויה לית לה קדושין מדאפקי מקרא בקדושין בשלהי האומר (ס"ח ב') כי מגיירו אית לחו חתנות ומשעת קדושין קאי אשבע אומות שנתגיירו בלאו, דמשעת קדושין קרינן ביה לא תתחתן אבל בגיותן לא עבר בלאו עד שיבעול דהא לאו בני חתון דקדושין נינהו. ורבא לא מפיק קרא מגיות שעל גיותן נמי הזהירה תורה כתיב כי יסיר את בנך, אבל נתגיירו מרבה. והכי נמי אמרינן בע"ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה ל"ו ב') בנותיהן דאורייתא נינהו דכתיב לא תתחתן בם. ור' שמעון מרבה בפ' האומר בקדושין (ס"ח ב') וביבמות פ' כיצד (כ"ג א') שאפילו על שאר אומות הזהיר הכתוב וכרבנן קיי"ל. וטעמא דלא תתחתן וכי יסיר את בנך כו' בשבעה אומות כתיב. יש לשאול היכי מוקי רבא לאו דלא תתחתן בגירותו ומפרש לא תקחם בשעה שהם בני חתון דהיינו בגירותן, הא ר' שמעון מפיק מיניה בקדושין (שם) דאין חתון אלמא בגירותן משתעי קרא ואין לתרץ דכרבנן סבירא ליה, דהא לא אשכחן דרבנן פליגי על ר"ש בהא, דהא דמצריך קרא אחרינא לרבנן היינו דלא דרשי טעמא דקרא והוצרכו לרבות ז' אומות. תולדות לאו דשבע אומות אמרינן בשבת פ"א (י"ז ב') ובע"ז פ"ב (ל"ו ב') אמר ר' גזרו על בנותיהן משום דבר אחר ומוקמינן בע"ז אפילו אקראי בעלמא ובית דינו של חשמונאי גזרו הבא על הכושית אפילו בצנעה חייב עליה משום נשכ"ז , ואם בפרהסיא קנאין פוגעין בו הלמ"מ , ויען שאינה כתובה לא הכנסתיה לחשבון איסורי תורה. ואמרינן בשבת פרק א' (שם) אמר רב אחא בר אדא אמר ר' יצחק גזרו על פתן ושמנן משום יינן ועל יינן משום בנותיהן:
ו"ו החמישי
חייבי לאוין ט"ו.
י"א בישראל וד' בכהנים. י"א בישראל. ז' באומות . פצוע דכא. וכרות שפכה. ממזר. עמוני. ומואבי. מחזיר גרושתו משנשאת. שפחה. יבמה לשוק. חלוצתו. סוטה. ד' בכהנים. זונה. חללה. גרושה לכהן הדיוט. אלמנה לכהן גדול.
סימן כז
שבע אומות הזהיר עליהן הכתוב בפ' ואתחנן דכתיב (דברים ז' א') ונשל גוים רבים מפניך החתי והאמורי והגרגשי וגו' וכתיב בתריה לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבניך ופשטיה דקרא בגיותן משתעי קרא דכתיב כי יסיר את בנך מאחרי, אלמא בבני הסרה הכתוב מדבר. ורבא דריש ביבמות בפ' הערל (יבמות ע"ו א') דבנתגיירו נמי קאי עלייהו בלאו מדאפקיה רחמנא בלשון חיתון ואמר רבא בגיותן לית בהו חתנות פי' תפישת קדושין, דגויה לית לה קדושין מדאפקי מקרא בקדושין בשלהי האומר (ס"ח ב') כי מגיירו אית לחו חתנות ומשעת קדושין קאי אשבע אומות שנתגיירו בלאו, דמשעת קדושין קרינן ביה לא תתחתן אבל בגיותן לא עבר בלאו עד שיבעול דהא לאו בני חתון דקדושין נינהו. ורבא לא מפיק קרא מגיות שעל גיותן נמי הזהירה תורה כתיב כי יסיר את בנך, אבל נתגיירו מרבה. והכי נמי אמרינן בע"ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה ל"ו ב') בנותיהן דאורייתא נינהו דכתיב לא תתחתן בם. ור' שמעון מרבה בפ' האומר בקדושין (ס"ח ב') וביבמות פ' כיצד (כ"ג א') שאפילו על שאר אומות הזהיר הכתוב וכרבנן קיי"ל. וטעמא דלא תתחתן וכי יסיר את בנך כו' בשבעה אומות כתיב. יש לשאול היכי מוקי רבא לאו דלא תתחתן בגירותו ומפרש לא תקחם בשעה שהם בני חתון דהיינו בגירותן, הא ר' שמעון מפיק מיניה בקדושין (שם) דאין חתון אלמא בגירותן משתעי קרא ואין לתרץ דכרבנן סבירא ליה, דהא לא אשכחן דרבנן פליגי על ר"ש בהא, דהא דמצריך קרא אחרינא לרבנן היינו דלא דרשי טעמא דקרא והוצרכו לרבות ז' אומות. תולדות לאו דשבע אומות אמרינן בשבת פ"א (י"ז ב') ובע"ז פ"ב (ל"ו ב') אמר ר' גזרו על בנותיהן משום דבר אחר ומוקמינן בע"ז אפילו אקראי בעלמא ובית דינו של חשמונאי גזרו הבא על הכושית אפילו בצנעה חייב עליה משום נשכ"ז , ואם בפרהסיא קנאין פוגעין בו הלמ"מ , ויען שאינה כתובה לא הכנסתיה לחשבון איסורי תורה. ואמרינן בשבת פרק א' (שם) אמר רב אחא בר אדא אמר ר' יצחק גזרו על פתן ושמנן משום יינן ועל יינן משום בנותיהן: