ספר יראים/כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



סימן כג
אחות אשתו. הזהיר הכתוב באחרי מות ואשה אל אחותה לא תקח לגלות ערותה עליה בחייה, וענש בסוף הענין בכרת דכתיב ונכרתו הנפשות העושות, ולאחר מיתתה מותרת כדתנן בהחולץ (מ"ט א') אשתו שמתה מותר באחותה וטעמא דכתיב בחייה אלמא לאחר מיתתה מותרת, כדתנן והמקדש כל העריות שיש בהם כרת עובר בלאו דכתיב באחות אשה לא (תקח) פי' לא תקדש. ואמרינן בקדושין בסוף האומר (ס"ז ב') אידי ואידי באחות אשה ולא קשיא הא לכתחילה הא דיעבד. וכל עריות חוץ מנדה הוקשו לאחות אשה אע"ג דלא תפשי בהו קדושין עובר בקידושיה. תולדות אחות אשה זקוקתו מן היבם ובל היכא דצריכה גט מדרבנן אחותה אסורה מדרבנן כדתנן ביבמות פ' חרש שנשא (יבמות קי"ב ב') ב' אחין אחד פקח ואחד חרש נושאין ב' אחיות אחת פקחת ואחת חרשת מה פקח בעל פקחת מוציא אשתו בגט ואשת חרשת בחליצה, ואחותו חולצתו תולדה כדתנן בהחולץ (מ"א א') החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצתו ולא מתייבמת ואמר ר' שמעון כאן שנה רבי אחות גרושה מדברי תורה אחות חלוצה מדברי סופרים. ובהלכות גדולות מצאתי רביעית שבאשתו שניה לא הבנתי מה היא דתניא בפ' נושאין ביבמות (צ"ז א') ואיתא נמי בתוספתא דיבמות פ"ד הנטען על אשה אם באמה בבתה ואחותה. ובה"ג מוסיף וכן אם אביה ואם אמה וכן בת בתה ובת בנה, וטעמא שהנטענת רגילה בבית שלו ואתי לידי קלקול:


סימן כג
אחות אשתו. הזהיר הכתוב באחרי מות ואשה אל אחותה לא תקח לגלות ערותה עליה בחייה, וענש בסוף הענין בכרת דכתיב ונכרתו הנפשות העושות, ולאחר מיתתה מותרת כדתנן בהחולץ (מ"ט א') אשתו שמתה מותר באחותה וטעמא דכתיב בחייה אלמא לאחר מיתתה מותרת, כדתנן והמקדש כל העריות שיש בהם כרת עובר בלאו דכתיב באחות אשה לא (תקח) פי' לא תקדש. ואמרינן בקדושין בסוף האומר (ס"ז ב') אידי ואידי באחות אשה ולא קשיא הא לכתחילה הא דיעבד. וכל עריות חוץ מנדה הוקשו לאחות אשה אע"ג דלא תפשי בהו קדושין עובר בקידושיה. תולדות אחות אשה זקוקתו מן היבם ובל היכא דצריכה גט מדרבנן אחותה אסורה מדרבנן כדתנן ביבמות פ' חרש שנשא (יבמות קי"ב ב') ב' אחין אחד פקח ואחד חרש נושאין ב' אחיות אחת פקחת ואחת חרשת מה פקח בעל פקחת מוציא אשתו בגט ואשת חרשת בחליצה, ואחותו חולצתו תולדה כדתנן בהחולץ (מ"א א') החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצתו ולא מתייבמת ואמר ר' שמעון כאן שנה רבי אחות גרושה מדברי תורה אחות חלוצה מדברי סופרים. ובהלכות גדולות מצאתי רביעית שבאשתו שניה לא הבנתי מה היא דתניא בפ' נושאין ביבמות (צ"ז א') ואיתא נמי בתוספתא דיבמות פ"ד הנטען על אשה אם באמה בבתה ואחותה. ובה"ג מוסיף וכן אם אביה ואם אמה וכן בת בתה ובת בנה, וטעמא שהנטענת רגילה בבית שלו ואתי לידי קלקול: