ספר יראים/יח
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
ו"ו השלישי.
חייבי חנק שנים,
הבא על אשת איש וזוממי בת כהן.
סימן יח
הבא על אשת איש. הזהיר יוצרינו על הנואף בפ' אח"מ יואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע. ועל הנואף והנואפת יחד הזהיר בעשרת הדברות לא תנאף על שניהן בכלל. ואעפ"י שבלשון זכר נאמר לא יצאתה נקבה מן הכלל, דאמרינן בתהילת תמורה (ב' ב') כל ענש ששוה ביחיד ובצבור תנא דבי ר' ישמעאל השוה הכתוב אשה לאיש וזנות אשת איש נקרא ניאוף כדכתיב אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת וענש על שניהם בקדשים תהיו בזה המקרא שנאמר אשר ינאף את אשת איש וגו' מות יומת הנואף והנואפת. ומיתה זו חנק. כדתניא בתורת כהנים ומייתי לה בסנהדרין פ"ד מיתות (נ"ב ב') מות יומת הנואף והנואפת בחנק ; אתה אומר בחנק או אינו אלא באחת מיתות האמורות בתורה אמרת בכ"מ שנאמר מיתה בתורה סתם, אי אתה רשאי למשכה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי ר' יאשיה, ר' יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא שכל מיתה האמורה בתורה סתם אינו אלא חנק. ר' אומר פ"ר מפורש מילתיה דר' יונתן נאמר מיתה בידי אדם ונאמר מיתה בידי שמים שנאמר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, מה מיתה בידי שמים אין בה רושם אף מיתה בידי אדם אין בה רושם. ולר' יאשיה מקשה התם ממאי דאיכא חנק בעולם אימא סייף ומתרץ רבא ד' (מיתות) גמרא גמירי להו וחנק בעדים ובהתראה וכרת בלא עדים והתראה שעליה נאמרה באחרי מות ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. ומאימתי היא יוצאה מכלל מאורסה ונכנסת לשם אשת איש כדאמר רמי בר חמא בכתובות בפ' נערה שנתפתתה (כתובות מ"ח ב') לזנות בית אביה פרט שמסר האב לשלוחי הבעל. ותניא בבית אביה פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל. ואמרינן בכתובות (מ"ט א') אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא בסנהדרין בסוף אלו הן הנחנקין הבא על אשת איש כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואים אעפ"י שלא נבעלה הבא עליה בחנק. נכנסה לרשות הבעל פי' במסירת שלוחי הבעל. ותניא בת"כ ומייתינן לה בפ"ד מיתות איש פרט לקטן, אשר ינאף את אשת איש לאשת קטן, אשת רעהו פרט לאשת אחרים, פרט לקטן לפטור הנבעלת לקטן פחות מבן ט' שנים ויום אחד שאין ביאתו ביאה, כדאמרינן בע"ז באין מעמידין (ל"ו ב') מאימתי ראוי לביאה מבן ט' שנים ויום אחד שאין ביאתו ביאה. ותנן בנדה פרק יוצא דופן (נדה מ"ה א') בן ט' שנים ויום אחד שבא על אחת מכל עריות מומתה על ידו והוא פטור. ובסנהדרין בפ' בן סורר ומורה (סנהדרין ס"ט ב') אמר רב חסדא אמר זעירי הכל מודים בביאת בן ט' שביאתו ביאה, בפחות (מבן ט') אין ביאתו ביאה. ושעור זה הלכה למשה מסיני הוא, דהא בקראי לא כתיבי שעורא. והבי אמרינן בנדה בתחילת בנות כותים (ל"ב ב') בן ט' הלכתא. פרט לאשת קטן, פי' כל זמן שלא הביא ב' שערות. יש לשאול לענין מה גמירי דאין ביאתו ביאה כי אם לפטור נבעלת לו, א"כ למה לי קרא פרט לקטן דלמיפטר קטן לא אצטריך דקטן לאו בר עונשין הוא י"ל מטעם דלא מקריא ביאה לא פטרינן אלא עריות דביאה כתיבה בהו אבל באשת איש דנאוף כתיב בה איצטריך למפטרינהו דביאתו לא מקריא ביאה ניאוף מקריא. אי נמי הלכתא שאינה מודעת והפטור מן המקרא. פרט לאשת קטן פי' זה קטן שלא הביא שתי שערות. ותנן בן עשרים שנה שלא תביא ב' שערות יביא ראית שהוא כן עשרים והוא סריס ולא חולץ, פי' תורת גדול עליו מפרשינן והוא שנולדו לו סמני סריס. ובי לא נולדו לו סמני סריס עד במה תני ר' חייא עד רוב שנותיו. אמר רבא ביוצא דופן (נדה מ"ו א') הגיעו לכלל שנותיהן אינם צריכין בדיקה, חזקה הביאו סמנים ושנותיהם פי' י"ב שנת ויום אחד לזכר. פרט לאשת כותים פי' ארוסת כותים בן נשואת כותים ממעטי ממיתה, דתניא בסנהדרין (ע"א ב') פ' בן סורר ומורה. בן נח שבא על אשת אביו ונתגייר פטור, וטעמא דנתגייר הא לא נתגייר חייב אלמא דבנשואה קאמר דאילו בארוסה קודם שנתגייר פטור כדמפרשינן בסנהדרין פ"ד מיתות (נ"ז ב') בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם ומפרש התם דטעמא דנתגייר משום דאי עביד השתא לא מחייב. ואע"ג דמעטינהו קרא ממיתה מאסורא דאורייתא לא מעטינהו דתניא בקדושין פ"א (כ"א ב') וראית בשביה אשת יפת תאר, אשת אפילו אשת איש מדאצטריך קרא למשרי ביפת תאר ש"מ איסורא דאורייתא איכא. וני מיעט קרא דוקא ממיתה, וטעמא דמעוט גבי מיתה כתיב אשר ינאף את אשת רעהו יומת ולא אשת אחרים. והא דאמרינן הנך מת על חאשה אשר לקחת והיא בעולת בעל. ותני ר' חנינא בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם דלגבי דידהו אצטריך קרא דאין להם אישות לחייב גר הבא על אשת כותי לא אצטריך דהא נפקא לן מהאי קרא אשת רעהו פרט לאשת אחרים והכל בכלל המעוט בין ארוסה בין נשואה, וכי אצטריך קרא מעוט דבעולת בעל בכותי ואשת רעהו בישראל הבא על אשת הכותי למעוטי נכנסה לחופה ולא נבעלה בכותי דבעולת בעל בישראל באשת כותי, דאילו היכא דאיכא קדושין גרידא לא איצטריך קרא למעוטי דהא נפקא לן בקדושין בשלהי פ' האומר (ס"ח ב') דאין קדושין, דכתיב לא תתחתן בם. והבא על אשת איש בחנק אף על בת כהן אעפ"י שהיא בשריפה לרבנן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. דתניא בתחלת ד' מיתות (נ"א א') ובסוף פ' אלו הן הנחנקים (צ' א') היא מחללת באש תשרף היא בשריפה ואין בועלה בשריפה אלא בחנק בדין בועל נשואת ישראל. ובלא עדים או בלא התראה בכרת על קרא ואל אשת עמיתך כתיב באחרי מות ונכרתו הנפשות העושות :
ו"ו השלישי.
חייבי חנק שנים,
הבא על אשת איש וזוממי בת כהן.
סימן יח
הבא על אשת איש. הזהיר יוצרינו על הנואף בפ' אח"מ יואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע. ועל הנואף והנואפת יחד הזהיר בעשרת הדברות לא תנאף על שניהן בכלל. ואעפ"י שבלשון זכר נאמר לא יצאתה נקבה מן הכלל, דאמרינן בתהילת תמורה (ב' ב') כל ענש ששוה ביחיד ובצבור תנא דבי ר' ישמעאל השוה הכתוב אשה לאיש וזנות אשת איש נקרא ניאוף כדכתיב אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת וענש על שניהם בקדשים תהיו בזה המקרא שנאמר אשר ינאף את אשת איש וגו' מות יומת הנואף והנואפת. ומיתה זו חנק. כדתניא בתורת כהנים ומייתי לה בסנהדרין פ"ד מיתות (נ"ב ב') מות יומת הנואף והנואפת בחנק ; אתה אומר בחנק או אינו אלא באחת מיתות האמורות בתורה אמרת בכ"מ שנאמר מיתה בתורה סתם, אי אתה רשאי למשכה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי ר' יאשיה, ר' יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא שכל מיתה האמורה בתורה סתם אינו אלא חנק. ר' אומר פ"ר מפורש מילתיה דר' יונתן נאמר מיתה בידי אדם ונאמר מיתה בידי שמים שנאמר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, מה מיתה בידי שמים אין בה רושם אף מיתה בידי אדם אין בה רושם. ולר' יאשיה מקשה התם ממאי דאיכא חנק בעולם אימא סייף ומתרץ רבא ד' (מיתות) גמרא גמירי להו וחנק בעדים ובהתראה וכרת בלא עדים והתראה שעליה נאמרה באחרי מות ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. ומאימתי היא יוצאה מכלל מאורסה ונכנסת לשם אשת איש כדאמר רמי בר חמא בכתובות בפ' נערה שנתפתתה (כתובות מ"ח ב') לזנות בית אביה פרט שמסר האב לשלוחי הבעל. ותניא בבית אביה פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל. ואמרינן בכתובות (מ"ט א') אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא בסנהדרין בסוף אלו הן הנחנקין הבא על אשת איש כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואים אעפ"י שלא נבעלה הבא עליה בחנק. נכנסה לרשות הבעל פי' במסירת שלוחי הבעל. ותניא בת"כ ומייתינן לה בפ"ד מיתות איש פרט לקטן, אשר ינאף את אשת איש לאשת קטן, אשת רעהו פרט לאשת אחרים, פרט לקטן לפטור הנבעלת לקטן פחות מבן ט' שנים ויום אחד שאין ביאתו ביאה, כדאמרינן בע"ז באין מעמידין (ל"ו ב') מאימתי ראוי לביאה מבן ט' שנים ויום אחד שאין ביאתו ביאה. ותנן בנדה פרק יוצא דופן (נדה מ"ה א') בן ט' שנים ויום אחד שבא על אחת מכל עריות מומתה על ידו והוא פטור. ובסנהדרין בפ' בן סורר ומורה (סנהדרין ס"ט ב') אמר רב חסדא אמר זעירי הכל מודים בביאת בן ט' שביאתו ביאה, בפחות (מבן ט') אין ביאתו ביאה. ושעור זה הלכה למשה מסיני הוא, דהא בקראי לא כתיבי שעורא. והבי אמרינן בנדה בתחילת בנות כותים (ל"ב ב') בן ט' הלכתא. פרט לאשת קטן, פי' כל זמן שלא הביא ב' שערות. יש לשאול לענין מה גמירי דאין ביאתו ביאה כי אם לפטור נבעלת לו, א"כ למה לי קרא פרט לקטן דלמיפטר קטן לא אצטריך דקטן לאו בר עונשין הוא י"ל מטעם דלא מקריא ביאה לא פטרינן אלא עריות דביאה כתיבה בהו אבל באשת איש דנאוף כתיב בה איצטריך למפטרינהו דביאתו לא מקריא ביאה ניאוף מקריא. אי נמי הלכתא שאינה מודעת והפטור מן המקרא. פרט לאשת קטן פי' זה קטן שלא הביא שתי שערות. ותנן בן עשרים שנה שלא תביא ב' שערות יביא ראית שהוא כן עשרים והוא סריס ולא חולץ, פי' תורת גדול עליו מפרשינן והוא שנולדו לו סמני סריס. ובי לא נולדו לו סמני סריס עד במה תני ר' חייא עד רוב שנותיו. אמר רבא ביוצא דופן (נדה מ"ו א') הגיעו לכלל שנותיהן אינם צריכין בדיקה, חזקה הביאו סמנים ושנותיהם פי' י"ב שנת ויום אחד לזכר. פרט לאשת כותים פי' ארוסת כותים בן נשואת כותים ממעטי ממיתה, דתניא בסנהדרין (ע"א ב') פ' בן סורר ומורה. בן נח שבא על אשת אביו ונתגייר פטור, וטעמא דנתגייר הא לא נתגייר חייב אלמא דבנשואה קאמר דאילו בארוסה קודם שנתגייר פטור כדמפרשינן בסנהדרין פ"ד מיתות (נ"ז ב') בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם ומפרש התם דטעמא דנתגייר משום דאי עביד השתא לא מחייב. ואע"ג דמעטינהו קרא ממיתה מאסורא דאורייתא לא מעטינהו דתניא בקדושין פ"א (כ"א ב') וראית בשביה אשת יפת תאר, אשת אפילו אשת איש מדאצטריך קרא למשרי ביפת תאר ש"מ איסורא דאורייתא איכא. וני מיעט קרא דוקא ממיתה, וטעמא דמעוט גבי מיתה כתיב אשר ינאף את אשת רעהו יומת ולא אשת אחרים. והא דאמרינן הנך מת על חאשה אשר לקחת והיא בעולת בעל. ותני ר' חנינא בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם דלגבי דידהו אצטריך קרא דאין להם אישות לחייב גר הבא על אשת כותי לא אצטריך דהא נפקא לן מהאי קרא אשת רעהו פרט לאשת אחרים והכל בכלל המעוט בין ארוסה בין נשואה, וכי אצטריך קרא מעוט דבעולת בעל בכותי ואשת רעהו בישראל הבא על אשת הכותי למעוטי נכנסה לחופה ולא נבעלה בכותי דבעולת בעל בישראל באשת כותי, דאילו היכא דאיכא קדושין גרידא לא איצטריך קרא למעוטי דהא נפקא לן בקדושין בשלהי פ' האומר (ס"ח ב') דאין קדושין, דכתיב לא תתחתן בם. והבא על אשת איש בחנק אף על בת כהן אעפ"י שהיא בשריפה לרבנן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. דתניא בתחלת ד' מיתות (נ"א א') ובסוף פ' אלו הן הנחנקים (צ' א') היא מחללת באש תשרף היא בשריפה ואין בועלה בשריפה אלא בחנק בדין בועל נשואת ישראל. ובלא עדים או בלא התראה בכרת על קרא ואל אשת עמיתך כתיב באחרי מות ונכרתו הנפשות העושות :