ספר יראים/ח
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
ו"ו שני.
חייבי שריפה
בת כהן כי תזנה, בתו, בת בתו, בת בנו, בת אשתו, בת בנה, חמותו, ואם חמותו ואם חמיו.
סימן ח
בת כהן העניש הכתוב עליה באמור אל הכהנים, דכתיב (ויקרא כ"א ט') ובת כהן כי תחל לזנות את אביה היא וגו'; ונחלקו בה רבותינו בסנהדרין פ"ד מיתות (נ' ב') ר' שמעון אומר אחת ארוסה ואחת נשואה בשריפה, ר' עקיבא נמי סבר הכי (שם נ"א ב'). וטעמא דר"ע דדריש ווי כדאמרי' א"ל ר"ע ישמעאל נמי צריך לומר דהיינו נמי טעמיה אלמא ר' שמעון נמי דריש ווי. ויש לשאול דאמרינן בסנהדרין פ"א (י"ד א') ושופטיך למניינא, ור"ש ושופטיך לא משמע ליה, אלמא לא דריש ווי ויש לתרץ התם לאו מוי"ו יתירא דריש ר' יהודא אלא מדהוה למכתב ושופטי ושופטיך לא משמע ליה. נחזור לשמועתינו אחת ארוסה ואחת נשואה אבל פנויה לא דתניא לזנות יבול אפילו פנויה נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה גבי נערה המאורסה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל. או אינו אלא אביה להוציא כל אדם כשהוא אומר היא מחללת הרי כל אדם אמור הא מה אני מקיים אביה נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה, מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל. אי מה להלן נערה נערה והיא ארוסה, אף כאן נערה והיא ארוסה, נערה והיא נשואה אפילו היא זקנה מניין ת"ל ובת איש כהן מ"ט בת אעפ"י שאינה כהנת, פי' שנתחללה בביאת פסול או נקנית למי שאינו כהן, והיא בשריפה היא ובועלה בשריפה. וסברי רבנן נשואה וטעמייהו שכולם היו בכלל נואף ונואפת והוציא הכתוב בת כהן לשריפה ובת ישראל לסקילה, מה כשהוציא הכתוב בת ישראל לסקילה ארוסה ולא נשואה, אף כשהוציא הכתוב בת כהן ארוסה ולא נשואה, והזהיר עליה בעשרת הדברות לא תנאף, ובאחרי מות ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע, ונערה מאורסה בכלל אשת עמיתך היא, והיא גם בכרת בלא עדים או בלא התראה, שעל אשת עמיתך נאמר בסוף הענין ונכרתו הנפשות העושות:
ו"ו שני.
חייבי שריפה
בת כהן כי תזנה, בתו, בת בתו, בת בנו, בת אשתו, בת בנה, חמותו, ואם חמותו ואם חמיו.
סימן ח
בת כהן העניש הכתוב עליה באמור אל הכהנים, דכתיב (ויקרא כ"א ט') ובת כהן כי תחל לזנות את אביה היא וגו'; ונחלקו בה רבותינו בסנהדרין פ"ד מיתות (נ' ב') ר' שמעון אומר אחת ארוסה ואחת נשואה בשריפה, ר' עקיבא נמי סבר הכי (שם נ"א ב'). וטעמא דר"ע דדריש ווי כדאמרי' א"ל ר"ע ישמעאל נמי צריך לומר דהיינו נמי טעמיה אלמא ר' שמעון נמי דריש ווי. ויש לשאול דאמרינן בסנהדרין פ"א (י"ד א') ושופטיך למניינא, ור"ש ושופטיך לא משמע ליה, אלמא לא דריש ווי ויש לתרץ התם לאו מוי"ו יתירא דריש ר' יהודא אלא מדהוה למכתב ושופטי ושופטיך לא משמע ליה. נחזור לשמועתינו אחת ארוסה ואחת נשואה אבל פנויה לא דתניא לזנות יבול אפילו פנויה נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה גבי נערה המאורסה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל. או אינו אלא אביה להוציא כל אדם כשהוא אומר היא מחללת הרי כל אדם אמור הא מה אני מקיים אביה נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה, מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל. אי מה להלן נערה נערה והיא ארוסה, אף כאן נערה והיא ארוסה, נערה והיא נשואה אפילו היא זקנה מניין ת"ל ובת איש כהן מ"ט בת אעפ"י שאינה כהנת, פי' שנתחללה בביאת פסול או נקנית למי שאינו כהן, והיא בשריפה היא ובועלה בשריפה. וסברי רבנן נשואה וטעמייהו שכולם היו בכלל נואף ונואפת והוציא הכתוב בת כהן לשריפה ובת ישראל לסקילה, מה כשהוציא הכתוב בת ישראל לסקילה ארוסה ולא נשואה, אף כשהוציא הכתוב בת כהן ארוסה ולא נשואה, והזהיר עליה בעשרת הדברות לא תנאף, ובאחרי מות ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע, ונערה מאורסה בכלל אשת עמיתך היא, והיא גם בכרת בלא עדים או בלא התראה, שעל אשת עמיתך נאמר בסוף הענין ונכרתו הנפשות העושות: