ספר חסידים/תשמז
ספר חסידים תשמז
מפרשים: פירוש קדמון • ברית עולם
שנים כשהיו מזדמנים לאותם ספרים הספר האחד שכתב איש שכבר מת או השכיר לכתבו ומת וספר שכתבו איש או שהשכי' לכתוב ועדיין הוא חי על דבר זה היו שנים חסידים חלוקים. אחד אומר מוטב שאקרא באותו ספר שהניח המת כדי שיהא לנפשו טוב שכל זמן שאלמד או אקרא בו הרי צדקתו עומדת לעד ובלבד שנכתב לשם שמים אבל אם נכתב לשם גאות או המעות נגזלו הרי יהיו מוכשלים לפניך ונפשו של מת בטוב וגם רוחו תבקש עלי רחמים והאחד אמר מוטב שאקרא בספר שכתבו לשם שמים וחי כדי שיהא זכות הרבים תלוי בו אעפ"כ הראשון אומר כהוגן. שני דברים אחד של חי ואחד של מת מוטב לעשות של מת. וכתיב (קהלת ד ב) ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה. אם המתים היו צדיקים והחיים יותר צדיקים למה משבח את המתים אלא שכבר מתו בלא זמנם כמו אהרן ומשה שהיה להם לחיות יותר אלא וירע למשה בעבורם. מן החיים שהיה להם למות בשביל עוונותיהם וחיים יותר מזמנם הרי בעה"ז אוכלים את שכרם וטוב משניהם את אשר עדן לא הי'. כגון ר"ש ורבי אלעזר בנו שהיו במער' בלא עדון. ורבי אלעזר בר"ש היה ביסורין שנים רבות הרי שכרם לעולם הבא לכן אחלק לו ברבים כגון רבי אלעזר ורבי שהעולם נהנה מן יסורין שלהם כדאיתא בפרק הפועלים דין הוא שיהי' להם חלק עמהם עם כל אחד ואחד ואם זרעם חוטאים דין על הנהנין מזכותו לסבול: