ספר התפוח
אשר העתיק הרב החכם אברהם בר חסדאי הלוי
מלשון ערבי ללשון עבר.
ועתה העתיקתיו אני
י. מוזען
אל לשון אשכנז.
[הקדמת המעתיק:]
אמראברהם בר חסדאי הלוי ז״ל: כאשר עיינתי בזה הספר ובענייניו, אשר חברו חכמי יון, וראיתי כי הוא מועיל לאמונתנו ומחזיק ידי הנרפים מבני עמנו, אשר הם מהגים בדברי מינו', האומרי' כי אין לאד' ולנפש ממש כי אם במציאות הגוף, ואחר גויעתו אין כל, ונותנים ראיה לדבריהם מענינים רבים שהם נמצאים, בהדבקם יחד יש בהם תועלת כמו שנמצא בסממני הדיו שנכתוב בו, כי בהדבקם יחד הסממנים יש בהם ממש, בעבור השחרות, המועיל לכתוב, לכ"א בפני עצמו אין בו תועלת, וכן סממני הצבע ובענינים אחרים. והם חפצים בכל כחם לבטל האמונה האמיתית, וע"ז אומר הכתוב: והיו דראון לכל בשר. ע"כ נעתיק זה הספר מלשון ערב אל לשון הקודש, וזה תחלתו:
התאספו כלם בבית אחד והסכימו דעתם לבאר ולהבין הדרך הישרה אשר ידרוך בה האדם וחי בה, ולא מצאו כי אם דרך אחת, שיהי' עושה לחברו אשר הוא מבקש לעצמו, והדבר המגונה והמכוער יברח ממנו ויניחנו, ויודה על האמת ויקח הדין לעצמו ויירא את בוראו. בעת ההיא היה חכם גדול וידוע ומבין בכל חכמה ומדע ושמו אריסטוטלס. וכאשר חלה חליו אשר ימות בו, התקבצו כל החכמים יחד וילכו לבקרו ולראות את חליו. וימצאוהו ובידו תפוח והיה מריח בו, והוא דל מעוצם חליו ובחבלי מות מתגולל. ויבהלו בראותם אותו, ובקרבם אליו וימצאו פניו מצהילות והוא שש ושמח וישאל להם לשלום. אז אמרו: אדוננו בתחלת ראותנו אותך לא נותרה בנו נשמה ונבהלנו כאשר הכרנו עליך המדורה החזקה וכחך תשש, ובראותנו אותך שמח וגיל ופניך מצהילות שבה רוחנו אל נדנה אחר יציאתה ממעונה. ויצחק להם ויאמר: אל יעלה בלבבכם כי שמחתי וחדיתי בהנצלי מן המדוה הגדול — ידעתי כי מות אמות ואין כח בי להנצל. כי גדול הכאב מאוד, ולולי זה התפוח אשר בידי שאתחזק בטוב ריחו ואתארך בו בחיים מעט, כבר גועתי. אבל הנפש הבהמית שנשתתפה בי היא נמשכת אחרי הריח הטוב, ואני עצב ושמח, מפני שאני מפרד מעולם ההפוך והתמורה. אשר היסודות הארבע שנברא בהם כל שנברא תחת השמש, כל אחת עומדת כנגד חברתה, האחד קר והשני חם, האחד יבש והשני רטוב. ואין יוכל לעמוד הגוף שנברא באלו היסודות, או להמשך בחיים רק מעט. אבל בעת שיהיה כל אחד מאלה שוה ולא יתגבר אחד על שכנגדו, יאריכו ימיו ויעמוד ויחי. ובעת ההיא (אשר) התגבר אחד מהם מעט על שכנגדו יחלוש, ויהי המדוה והחולי שיתגולל בו האדם. ואם יהיה שם רופא חכם המכיר החולי ויבין היסוד הנחלש ויחזיקנו, והחזק ויחלישנו, וישוב הגוף לאיתנו וירפה מחליו. וכמה מהם לא ידעו ולא יבינו איזה הוא, ויוסיפו בחולי ויורידו הגוף לאבדון ולמות. אבל הנפש החכמית תחתיה הנפשות, והוא השולטת בם והמולכת עליהם, ואינה מורכבת מארבע יסודות כי אם מיסוד אחד פשוט. וזאת הנפש החכמה היא היודעת והמכרת בין טוב לרע והמבינה שהקניינים שהם שוים לדבר אחד הם שוים לעצמם, והיודעת כי שלשה חשבון נפרד וארבע זוג, וזו היא המכרת את בוראה והמבינה (את) עצמה, והנפש הזאת נמצאת באדם לבדו משאר בני תמותה. והנפש האחרת היא הנפש המוזכרת, והיא אשר תזכיר לאדם את אשר ישכח. ושלישית הנפש אשר תראה האדם בלבו כל נעלם ממנו באותו עת, כגון שיהיה בעיר אחת ויראה בעין לבו שהיא בעיר אחרת. וזאת הנפש היא הרואה תעלומות בעניינים רבים לדבר העתיד. והנפש הרביעית היא החושבת המלאכות כמו רוקם ואורג ודומיהם. ולולי כי אין זה העת להאריך בעניינים האלה, בארתי לכם כל אחת ואחת בפני עצמה ותועלתה והצריך לה. ענהו אחד מן החכמים ושמו שמאס, ויאמר: אדונינו ומורינו, מאז היטבת עמנו תמיד ותורינו חכמות רבות, ועתה הגדל נא חסדך עמנו וחזק לבנו כאשר חזקת את לבך, כדי שלא נירא מיום המות ולא נבהל כשאר בני תמותה בעת פקודתם נבהלו וזוחלים ויראים כי לא ידעו באשר ילכו ומה יהיה תקותם, ואז תעשה עמנו טובות שתים: אחת שתלמדנו כאשר תְחַזֵק לבנו, והשנית כאשר תשקט המיית לבבנו עלינו בֶכְיֵנו על פירודך, כי אחר מותך שלום ומנוחה לעולם.
ענהו אריסטוטלס הנני מדריככם ומלמדכם באשר תבינו ותדעו אמתת דברי ואם הוא עלי לטורח, והנני מריח בריח זה התפוח להשיב רוחי עלי עד אכלה דברי כי ידעתי כי שכרי הרבה כי תבינו זה העניין, כי לא דבר רק הוא מכם. ויקומו כל תלמידיו וישקו את ראשו. ויאמר להם: תחלה אני שואלכם שאלם אחת, אתם מודים ומאמינים בחכמת הפילוסופיא, שהוא אוגרת החכמות כי היא אמת והמבקשה מבקש אמת ויושר ומעלה עליונה ואלהית, וכה יתפרד האדם משאר הבהמות? אמרו בעל כרחינו כי כן הוא. אמר להם: אם כן הוא כדבריכם, הטוב המגיע לאדם מן החכמה, והמעלה היתירה אשר ישיג ממנה, יגיע לאדם בעולם הזה שאנו בו היום, או אחר המות הוא העולם הבא? ואם תאמרו בעולם הזה קודם המות, לא נתתם לחכמה המעלה שתאות לה, כי כמה אנשים סכלים ונלוזים במעגלותם, לא לקחו מוסר ולא הכירו בוראם, יבלו ימיהם בטוב בעולם הזה ושנותם בנעימים; ויש מן החכמים שהבינו והסכימו ולקחו מוסר השכל וידעו צורם, ולא היה להם עמידת הטוב והשלום: ואתם אם ישכם נבהלים ונחפזים מן המות, אשר הוא דרך ומסלול לנשמה להפרד מן הגוף הסכל ולהתאחז במעלה האלהית ולהדבק בנפשות החכמות העליזות, אינכם נותנים לחכמה מעלתה ומשפטה וחוקה, ותטבעו בנפש הבהמית כשאר הבהמות. ועוד אני שואלכם שאלה אחת: התדעו, כי המות אינו אלא פרידת הנפש מהגוף? אמרו: כן. אמר להם: אתם שמחים כאשר מצאו ידיכם מן החכמה ולקחתם ממנה, ונכאים על אשר לא תוכלו לקחת יותר וללמוד? אמרו: כן· אמר להם: אם כן הוא כדבריכם, הלא תראו כי הגוף הסכל איננו רואה ולא שומע ולא מבין שום דבד רק בכח הנפש הנדבקת בו בעת היותו, והגוף הנמשך אחר המאכל והמשתה ויתר התענוג, הוא המונע הנפש מהמעלות הטובות והישרות של הנפש, ובהפרדה מן הגוף נתפרדה מן המונעה (מן) הטובה. הנה בארתי כי לא ישיג האדם החכמות היקרות כי אם במעלת הנפש, בהיותה ברה ותמימה ומתקדשת מטומאתה, בהפרדה מן הטומאה שהיא אסורה (בה) והיא מאדמה נבראת ומבקשת הנאת הגוף במאכל ובמשתה ובתענוגים כשאר הבהמות אשר אין להם חכמה לכבוש את יצרם ותאוותם. במעלה הזאת יוסיף האדם על אוצרו, בהיותו מושל ברוחו וכובש את יצרו וגועל הנאות הגוף שיטמא בהם, ואוהב הנאת הנפש התמימה, בלמדו חכמת האל האדיר והנורא, שברא בחכמתו העליונה עולמו, ומחפש את דרכיו ומבין תעלומות, אז תפקחנה עיני הנפש ותשמח מאד, ותהנה הנאה לא תדמה להנאת הגוף, מפני כי הנאות הגוף יכלו באפס תקוה ויתמו ויכלו עצמותיו ומורידוהו שאולה; והנאות הנפש בהבינה בוראה והביטה למלאכת השמים וחכמתם ומהלכות הגלגלים ותכונתם וכן הכל בחכמה נוסד. ואם לא תשיג חכמתו לדעת זה העניין והמעלות הגדולות האלו, אז יביט בעצמו ובחכמת איבריו, מספר הגידים ומניעים אותו והמושכים את גופו כי יסע וכי יחנה, והכוחות ששם הבורא בכל אבר ואבר לעבודת הגוף, ואין להוסיף עליהם ואין לגרוע מהן — אז יכיר את בוראו בעין לבו וידע כי חכמת האנוש בהיותו בחיים בזוייה ומסכנת. אך הנפש המשתוקקת ומתאוה לדעת אלו החכמות וללמדם היא התמימה והישרה, וזאת הנפש לא תכאב ולא תעצב והפרדה מן הגוף שימנע מהשלים תאותה ובקשתה. ולא תראו, החכם הפילוסופי הבר והנקי שהמית נפשו ותאותו בעולם הזה במאכל ובמשתה ומלבוש ויתר (דברים) התענוגים ואוצרות כסף וזהב, ויבז לו כל ההנאות המביאות אותו לאבד גופו ונפשו, כי המרבה במאכל ובמשתה והנמשך אחר ההנאה הקטנה אשר יהנה בעת אכילתו, יכלה גופו בחולי ובמדוה, כי ברוב המאכל והמשתה ירבו הליחיות אשר יולדו בגוף, שמהם שורש האדם ועיקרו: האחת הדם שממנו מקור החיים שהוא חם ורטוב; והשנייה הליחה השחורה שהיא קרה ויבשה; והשלישית היא הליחה הלבנה שהיא קרה ורטובה — וכל אחת מאלו מתרבה ומתמעט ומשתנה מטבעה ברוב המאכלים ושנויים, וכן הנמשך אחר תאוות היצר מכלה גופו ועצמיו ומכחיש את גופו ומכלה עצמו. וחכם שאמרנו שהוא בז את ההנאות האלו ומואסם, ומשלים עצמו לחפש אחר חכמת בוראו המוציא מאין ליש, הוא השמח למות שהוא פרידת נשמה מהגוף; כי מה יתרון לו בחיים אחר שהמית כל ההנאות הבזויות והנקלות, אבל יש לו לשמוח עת נפשו תקרב לבוראו ותהנה מזיו הודו, כי לא תירא מגשת ולא תמצא מונע ומשיב, כאשר ימצא הנפשות אשר רדפו אחר ההבל, ולא הסכימו ולא הקילו דרכם, הם אשר לא יוכלו לקרב ולהגיע, רק ימצאו דוחף ומונע. ואתם יש ישכם חכמים ונבונים כאשר תאמרו, ומאסתם כל הנאת הגוף כאשר עליכם לעשות, למה תבהלו ותחפזו? אם אחזתם השורש אהבו גם הפרי. ענה שמיאס החכם ואמר: אדונינו, הנה חבבת לנו את המות אחר שהיינו יריאים ממנו. ויען אחריו אחד מן התלמידים ושמו מילון, ויאמר: עד כה הייתי זוחל למות, ועתה אדאג לאורך ימים ואפחד ממנו. ויענהו קריטון ויאמר: למה תפחד לאורך ימים, אם ישך אוהב המות ומבקש אותו תמצאנו ולא ימנע ממך. השיבהו: אין זה תשובת איש חכם כמוך, כי המות אעפ"י שאינני מפחד ממנו אינני מבקש אחריו טרם הגיעו, כי התועלת האדם בחיים שיעלה במעלה העליונה וילמד ויתחכם ויבין דרך הפילוסופיא, וממנה ידע קונו ובוראו אם יש לכל נפעל פועל ולכל נע מניע, עד שיגיע בחכמתו לפועל ראשון המוציאו מאין ליש, ושהוא תחלת כל תחלה וראשון לכל ראשית, העולם לא ימלאהו והנפש השכלית לא תבינהו שתקן בחכמתו שבעה רקיעים, ובכל רקיע מהם כוכבים מאירים, ונתן בהם כח למשול בזה העולם התחתון, ויתן משטרם בארץ לעשות טוב ורע מות וחיים עושר וכבוד ורש, וכל זה בכח מנהיגם ומאשרם, והחוזה במחזה הכוכבים ומביט בממשלתם בעולם, נותן הכח והממשלה לכוכבים, ויעשה מהם אלוה ויעבדם וישתחוה להם, ויחשבו כי כל אשר יעשו יעשו מאליהם ובגבורתם ובכוחם ימשלו;
וכעניין זה נתנו החכמים הקדמונים, שעשו צלמים רבים דמיון לכוכבים, שהם עובדים האשרות והבעלים ושכחו העיקר והשורש, וכל אחד לקח לעצמו כוכב שירצה כמו השמש והירח וזולתם, ולא הביטו הבוערים כי מעשה הכוכבים ומהלכם תמיד יהיה על דרך אחד, ולא ישנו את תפקידם ולא ימירו את מצותם, וילכו על הכח הניתן להם לעשות רצונם וחפצם בשבתם ובקומם, פעם ממזרח למערב ופעם ממערב למזרח וינחם כרצונו ועין מונע: אבל הככבים יחד הם כעבד המצווה לדבר אחד, ואין רשות בם להחליף ולהמיר ואין תנועתם ומהלכם מעצמם ולא בכחם, כי הגלגל העליון הוא המניעם, וניתן זה הכח בגלגל הראשון מאת השם אשר יצרם ויכוננם בתבונה, כאשר [נמצא] בספרי הפילוסופים אשר תחקרנה בהם החכמות ויתבוננו בהם יסודם, וכל בני אדם היו טועין בזה העניין, עד שבא נח הוא אב המשכילים שהשכילו וחכמו להבין היוצר, והוא ידע כי לכל ראש ותחילה, ולו החכמה והמעלה היתירה הרמה והגבוהה. ואחר נח נולד אברהם הזקן אשר החכים מכולם ולמד והבין, כל כל בני דורו היו טועין גם מהבלים, ואז נסה האל וצוהו להקריב לו בן יחידו ויעש כן, כי לבו היה שלם לאלהיו לדעת מעלותיו, ולהבין כי השמש והירח והכוכבים יש להן מניע ראשון, ולא נטה אחרי תרח אביו שעבד הצלם אשר הוא בחרן הנקרא יאנוס, והוא צלם הירח שהיו מקריבין ועובדין אותו, ובמעבירים בניהם ובנותיהם באש; ולבעבור התרחק אברהם אבינו מהם וממנהגם נקרא פילוסוף, והמגיע למעלה זו ויבין בחכמת הפילוסופיא, כאשר הבינה אברהם אבינו, ראוי לבקש המות כאשר אמרתי. אבל אני עד הנה לא הגעתי למעלה הגבוהה והיתרה הזאת ולא אבקש עד בואו, אולי בהיותי אתכם ואגיע למעלה הקדושה הזאת. ענה אריסטוטליס ואמר לקריטון. נעמה לי תשובת מילון [ויקרו] בעיני דבריו וחכמת אמת ענה לך, והנני מודה על אמריו ומשבח חכמתו ותבונתו. ויען אחד מהתלמידים ושמו אריסטאקסאנוס אדונינו הגדל נא חסדך אתנו והורנו איך נבין הפילוסופיא, שיש לה המעלה הגדולה הזאת שתוציא האדם ממחשך הסכלות וממאפל הפתיות לנוגה החכמה וזיו התבונה ואור הדעת והשכל? ענה אריסטוטליס החכם ואמר: הרוצה להבין הפילוסופיא יתחכם ויקרא וילמוד השמנה כתבים הראשונים שחברתי עד הגיעו לספר הנפש, וממנה ידע ויבין נפשו, איכה עומדת בגוף, מכונה ומעונה וטבעה, ואם היא בו אסורה ועצורה ואם היא קדומה, או אם היא נבראת עם הגוף ואם שוכנת בו, ולמה נעלמת מעיני כל חי, ואם תקום ותחיה אחר פירדתה מן הגוף או תכלה עמו; ובהבינו מאודות הנפש אז יבין את בוראה ויטה לדרך יושר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל, וזו היא המעלה הגדולה אשר אין למעלה ממנה. ואנכי הנה בארתי לכם דרך האמת ולא נסוגתי אחור מהבינכם מסלולו, כי המורים והמלמדים יושר ואמת לא ישקרו ולא יכזבו בדבריהם. ודעו כי כל המואס בהנאת הגוף וילמד נפשו חכמת הפילוסופיא וידע מעלת הנפש אשר פרידתה מן הגוף, וכאשר יקראהו המות יפחד ויבהל, לו אין חכמה שלימה ולא הגיע לקצוי חכמת הפיולוסופיא, כל שומעיו ילעיגו לו. והנוטה לדרך החכמים ומענה נפשו וכובש יצרו ותאותו ובוטח ביוצרו, ומואס ברע ובוחר בטוב ולא יחרד למות ראוי ליקרא חכם. וזה אשר למד והבין דרכי החכמה, וענייני הפילוסופיא, ויחר בעיניו בהפירד הנפש מן הגוף, מה יתרון לחכמה בלא פרי? ועל זה הוצרך הבורא יתברך לברוא איש נביא וחכם, להודיע לבוערים ולהבינם אשר לא הבינו ולא חכמו, ולא ידעו בוראם ולא תשיג דעתם, זולתי אשר ילמדו מקטנותם הן טוב והן רע; והמלמד מהם דרך הטובה ואוחז בה ותתקע כמו יתד בנפשו ולא יטה ממנה ולא ימירנה, וכן הלומד מעגל לא מסוקל ודרך לא סלולה; ובינו ובין הנוטה לדרך נכונה הפרש גדול. והראשונים אשר זכרנו, ואם הם על דרך טובים, דומים לבהמות, ואין הפרש ביניהם לבהמות שימשכם האדם במתג ויוליכם האדם בדרך טובה ונכונה, וזאת דרך בני האדם שלא תשיג דעתם להבין מאליהם. ויש מין אחר בבני אדם שדעתם ובינותם מוכנת וחזקה לכל, ותחלה כאשר יחלה הגוף ויראו העניינים בעין לבם, והחכמים האלה נחלקים לשני חלקים: החלק האחד יאמר, כי כל העולם אין לו תחלה ולא יהיה לו סוף ואין כל חדש תחת השמש, רק דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, ואין לו סובל ומנהיג — ואלו הם כופרים בעיקר. והמין האחר הם בעלי היסוד האומרים, כי הנפש נבראה מן הגוף ובעוד היות הגוף על מכונו תהיה הנפש במבוכה חזקה, ונותנין ראיה לדבריהם מן הנער הקטן, כי בהיותו נער לא יחכם ולא יבין, כי גופו רך ורטוב ולא הגיע לחזקו ולתוקפו, כי אם תהיה הנפש נגזרת מגזרה אחרת זולתי הגוף למה ימנענה הגוף מהשיג תכונתה? וכן תמצא עת יחלה הגוף יחלה הנפש וישתטה האדם וידבר בשגעון ויחסר דעתו; וכן יתבונן להם מעשה הבורא יתברך וחכמתו הגדולה מאיברי האדם וגידיו ועצמיו. והנה הבינותי ובארתי להם הדברים האלה בספרים אשר חברתי, ובהם תמצא בטול שני החלקים אשר דברתי ובטלתים על דרך החכמה והתבונה. אמרו אלו התלמידים היושבים לפניו: אדונינו איזה החכמה היתירה שיש לו האדם להבין ולהורות ויעלה בה במעלת החכמה והיושר? ויען אריסטוטליס אין בכל החכמות כחכמות הפילוסופיא, המאירה ומנהיגה בתום וביושר בעולם הזה שהוא תחלת מציאות, והיא תתנהו לאחוז בטוב הבא, ומוצאה מוצא חיים בשני עולמים: כי בשמנה הספרים הראשונים בכל דרכי החכמות אשר יוכל איש להשיגם ולעמוד על יסודם ולדעת הטעמים ומובאים בם, איזה מהם עומד על מכונו ואיזה ממנו נוטה דרך אחרת ואינו ישר ונכון ואין להבין ממנו דרך אמת ואלה הם הטעמים הקרובים לאמת ואינם אמת ואינם מועילים זולתי ברצון הש"י להראות גבורתו בדברו בחכמות, והחליש החכם דברי חברו ולגבר עליו מכח החכמה בטעמים נכונים ונפלאים, ולא יהיה כח חכמה לענות ולהשיב דבריו אחריו. והחכמה הזאת היא לעזור גם להועיל כאשר יועיל בשר האפעה ברפואות הצרי אם ירחק ויגדל הכאב, יש בה תעלה ומרפא ואם הוא סם המות. וחוב כל פילוסוף לדעת כל אלה הטעמים, לבל יפול בדבריו וילכד במאמריו, ולהבין המקומות שיטעה בהן. ובספרים האלה כלל כל החכמות, אבל לא פרטן. ועוד חברתי ספר אחד קראתי אחרי הטבע הנמצא, וביארתי בו רקיעי השמים ומלאכת הכוכבים, אשר אינם מהטבעים הנמצאים תחת אופן הירח, כי הם טבע אחר ואין די בכוחנו לדעתו ולהבינו, והנפש החכמה אשר סרה אל הגוף משם, איננה מורכבת מטבע אחר, אבל פשוטה היא נקייה וברה. אשרי הנפש שלא נגֹאלה במעשים רעים והשכילה בוראה היא השבה למעונה בתענוג והנאה גדולה ולא בהנאה בזויה, ואוי לנפש החוטאת אשר אין בה כח לשוב למעונה ולעלות במכונה, כי מעשיה הנגאלים בחלאת הנאת הגוף מונעים אותו מעלות.
ויהי כאשר כלה החכם לדבר הדברים האלה רפו ידיו ונפל התפוח בידו ושחרו פניו וימות, ויפלו תלמידיו עליו וישקוהו וישאו קולם ויבכו בכי גדול ויאמרו: האוסף נפשות הפילוסופים יאסוף רוחך אליו, וישימך בגנזיו כאשר יאות לאיש תם וישר כמוך:
נשלם ספר התפוח
תוכן העניינים
[עריכה]- הקדמה לר' אברהם בר חסדאי
קישורים חיצוניים
[עריכה]- ספר התפוח (למברג 1873), סריקה בוויקישיתוף (סריקה זו מופיעה בדף המפתח בוויקיטקסט).
- ספר התפוח (למברג 1873), סריקה בספריה הלאומית (סריקה יותר בהירה).
- ספר התפוח (למברג 1873), סריקה בארכיון האינטרנט (עותק הספריה הלאומית).
- ספר התפוח (למברג 1873), סריקה נוספת באתר היברובוקס.