ספר הפרנס/שלא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אין מביאין כלים מבית האומן במועד ואם חושש שמא יגנבו מפנין לחצר אחרת ואם אין מאמינו מניחן בבית הסמוך לו ואם שם ג"כ חושש שמא יגנבו מביאן בצינעא אל תוך ביתו וזהו לשון הירושלמי כלום אסרו מלאכה במועד אלא כדי שיהא אוכלין ושותין ויגיעין בתורה ואינו אוכלין ושותין ופוחזין לפיכך טרחא יתירה אסור לפי שלבו עצב מן הטורח והתירו בדבר האבד או כשאין לו מה יאכל כדי שיהא שמח במועד: