ספר הפרנס/שטו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פעם אחת שכח מהר"ם ולא הניח עירובי תבשילין בשמחת תורה שהי' בע"ש ולא נזכר עד יום השישי בביהכ"נ שחרית והוקשה זאת בעיניו וחזר על כל צידי צדדים למצוא אמתלאות היתר כי נסתפק מה לעשות דע"י הערמה אסור ומתחילה אמר מה שבשלו ואפו כבר בדיעבד יאכלו ממנו היום ואם יותירו יותירו לשבת אבל לכתחילה אסור לעשות כן. אח"כ אמר להרבות לבשל באכילת היום בקדירה אחת ולהשים אותה על הכירה או בתנור עד למחרת בשבת ולהדליק הנר אמר להדליק הנר במרתף או במקום חושך במקום שאין יכולין להשתמש שם בלא נר ואותה הנר ישימו לאחר מכאן על השולחן לאכול לאורו מאחר שנדלק בהיתר או ישימו את הנרות על השולחן ואח"כ יאמרו לשפחה מבעו"י קודם השבת אין אנו רשאין להדליק נרות לשבת זו ואם השפחה מרגשת ומדלקת אותם קודם שיקבלו עליהם את השבת מותר להשתמש לאורן ועור שינויי דחיקא מצא עד לבסוף שבישלו ואפו והטמינו את החמין והדליקו בדרבן ושכחתי אגב אונסי איך נעשה: