ספר הפרנס/שב
אם עבר אדם ושחט הבכור טרם נפדה אסור בהנאה וצריך קבורה ורבי משה בר מיימון ושאר גאונים פסקו שהלוקח בהמה החולבת מן הגוי שחלב פוטרה מן הבכורה שבכל התורה כולה הולכין אחר הרוב ורוב בהמות אינן חולבות אא"כ יולדות ופסקו בהולד בכור בהמה טהורה לישראל שצריך לומר בפה בכור זה הרי הוא מקודש בקדושת בכור אעפ"י שהוא קדוש מעצמו דמצוה להקדישו בפה משום חביבות המצוה ואם הבכור נעשה בעל מום שראוי לשחוט עליו כגון נסתמה עינו או נקטעה רגלו או ידו או נפגם אזנו וכיוצא בהם אינן רשאין לשוחטו אלא עפ"י ג' ישראלים ואפילו אינם מומחים וגם צריך שיהא כהן עמהם בשעה שיתירוהו לישחט מפני חשד ודווקא אם נפל בו מום מאליו או שלא ציוה לעשות אכל הטיל מום בבכור לא ישחוט אותו על אותו מום עד שיפול בו מום אחר והרי הוא כאילו בעצמו עשאו שהוא כגופו אבל בסיבתו לא והשוחט את הבכור ואח"כ הראה את מומו מותר בדיעבד: