ספר הפרנס/רל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

המת בשבת אסור ליגע בו יד אך נותנים עליו ככר להם או מקצתו ודוחק על הפת לפשט בו איבריו ולהעצים את עיניו וכן להשמיטו מן המטה ע"ג קרקע ויש נוהגים היתר ע"י הככר המונח על המת לפשט איבריו ולהעצים את עיניו ולהניחו על הקרקע בלא דוחק הפת רק מחמת שהוא מונח עליו מותר לטלטלו בכל צרכו מפני כבוד המת ומביאין כלי מיקר וכלי מתכות ומניחן על כריסו כדי שלא יהא תפוח ובשבת יאכל בשר וישתה יין כדרכו אבל לא בפני המת כי אם בחדר אחר וחייב בתפילה ובכל המצוות חוץ מתשמיש המיטה והולך לבה"כ ויושב במקומו ובבגדי שבת ולאחר תפילת המנחה פושט אותן ולובש בגדים אחרים ולאחר ברכו יאמר הוא ברוך אתה ה' אמ"ה המבדיל בין קודש לחול ויעמוד על עמדו ויקרע מלבוש העליון טפח כנגד לבו: