ספר הפרנס/רכו
מי שמת לו מת ביו"ט ראשון או ביו"ט שני או בחוה"מ או ביו"ט ראשון של שני ימים טובים האחרונים של פסח או ביו"ט האחרון [הג"ה בספר המצות כתב שאמרו בשם גאון שיום האחרון של יו"ט הואיל ומדברי סופרים הוא שעולה לו למנין ז' אעפ"י שאין נוהג בו [אבילות כלל] ומונה ו' ימים אחר הרגל הרי ז' ול' מיום הקבורה וכו' וכן בה"ג ורב אלפס ורבינו משה ב"ר מיימון ור"ב כתב שכן היו נוהגים במגנצ"א אכן יש חילוק וכן פסק בעל הרוקח וכתב כמו כן שכן עשה ר"י ב"ר יודא מעשה כשנפטרה אשתו עכ"ה] אינו מונה ז' עד לאחר הרגל אבל ל' מונה מיום קבורה או משעה שנתכסה מן האבלים המתאבלים שהלווהו להקבר במקום אחר ובשבת וביו"ט אינו קורע ובחוה"מ קורע והרבה גאונים אסרו לקרוע בחוה"מ וי"א דווקא ביום קבורה קורע במועד אכל ביום שטועה לא ומברין אותו סעודה ראשונה במועד בצנעה וי"א שאין צריך להברות וכן פסק רש"י ודברים של צנעה דהיינו תשמיש המטה ורחיצה בחמין אסורין לו לעשות תוך המועד אעפ"י שאין נוהג שאר דיני אבל [הג"ה ואין צריך הוא לישן בין האנשים והיא בין הנשים כל ימי הרגל מהר"ם עכ"ה]: