ספר הפרנס/קפד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כל כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו בשבת להכניסו מחמה לצל או שלא יגנב ואם מלאכתו לאיסור כגון קורנס של נפחים ודוגמתו מותר לטלטל אם הוא צריך לנוף הכלי או שצריך למקומו. אבל שלא יגנב אסור לטלטל ומחט נקובה מותר לטלטל כי ראויה היא ליטול בו הקוץ מרגלו ואם ניטל חור שלה או עוקצה אסורה לטלטל אבל לסגור בה חלוקה סביב צוארו או אשה לקשור בה צעיפה ואפילו נקובה אסור לצאת בה לר"ה כ"א אותה שראשה עב אישפיגל"א שהוא תכשיט אבל מסר גדול ויתד של מחרישה וסכין המיוחד לשחיטה וסכינא דאושכפי של רצענים אסורה לטלטל וכן ברישילי"ש בלע"ז כעין כלי חרס של קערות קטנות ומדליקין בהן נרות של שמן או של חלב אסורין לטלטל ישנים וכ"ש אם הדליקו בהן באותו שבת שהן אסורין דמוקצין הן מחמת מיאוס ומחמת איסור [הג"ה ואפילו לצורך גופו או לצורך מקומו אסור לטלטל כל נר שהדליקו עליו באותה שבת ואף כי אינו מאוס וכן פסק ר"י אלפס ורבי משה בר מימון ויש מי שהתיר לצורך גופו ולצורך מקומו אחר שכיבה הנר ]: