ספר הפרנס/קעו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ישראל שבישל בשוגג בשבת יאכל הוא בעצמו ואפילו באותה שבת ודווקא שבישל דבר [שראוי] לכוס מקודם לכן שהוא מיני מאכל. אבל אם שחט בשבת או הדליק את הנר או עשה כבש אסור בו ביום לכל ישראל ובנוי איפכא אם הדליק הנר או עשה כבש או שאר מלאכות שעשה לצורך עצמו מותר לישראל להנות [ואם בישל לעצמו כגון בשר בצים ודגים יש לאסור] גזירא שמא יאמר לגוי בשל לי [ולא דמי לבישל ישראל שוגג דליכא למיגזר פן ירשע לבשל מזיר כמו פן יאמר לגוי לבשל] דקיל טפי והלחם שאפאו גוי בשבת או נטחן ונרקד בשבת יש פנים להתיר ויש פנים לאיסור: