ספר הפרנס/קסו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אשה יוצאת לר"ה בחוטין של משי או צמר או פשתן ורצועות שהן בתוך קליעת שערה אבל אם הם כרוכות סביב ראשה ולא קלועות אסור ותכשיטי אשה לדידן הכל מותר כמנהגינו ומותר לאשה לקשור רצועה סביב מנעליה שלא יפלו אעפ"י שאין הרצועה קשורה בהן ובני אדם הנחבשין ויש להם כבלים ברגליהן מותר לצאת בהם לר"ה ואדם שיש לו ריח הפה מותר לתת הפלפלין בפיו ולצאת בו לר"ה ומותר לכתחילה לתת אגוז בסרבלו או במנעלו ולכרוך סביב הרצועה או המשיחה לקושרה וכן אבן שהתקינו לכך מע"ש ומותר לצאת בשני חגורות כשמלבוש מפסיק ביניהם וכן חתן מותר לצאת בטלית שתחת המקטורן ללכת לבית הכנסת ולחזור לבית חתנות אב"י העזר"י [הג"ה ורבינו משה בר מיימון כתב טלית המצויצת כהלכתה מותר לצאת בה בין ביום בין בלילה שאין הציצית הגמורה משאוי אלא הרי היא מנוי הבגד ומטכסיסן כגון האימרא וכיוצא בהן עכ"ה]: