ספר הפרנס/פו
העוף אין לו כרס ובית הכוסות ויש לו כנגדו זפק וקורקבן ניקב גגו של זפק נידון בוושט במשהו וזהו מקום שמתחיל לימשך ולהיקצר במעי לצד הוושט או לצד המעי ההולך לקורקבן אבל אם ניקב הזפק עצמו דהיינו בכל הכיס כשר ניקבה המרה טריפה ואם הכבד סותמתה כשירה ניקבה הקינה או הדקין או המסס או בית הכוסות או כרס הפנימי כולן טריפה וכולן נקובי אם [שומן הנאכל] סותמתן הנאכל בין בבהמה [בין בחיה] בין בעוף הוי סתימה וכשירה חוץ מחלב העשוי בכובע שאינם סותמים דהיינו טרפשא דליבא וחוטי דכרכשתא אינם סותמים טרפשא דליבא היינו שומן הלב אבל חלב שאין נאכל אין חשוב סתימה וטריפה ודווקא שומן הגדול במקום הנקב סותם אבל ריאה דבוקה לשומן אינה סותם [הג"ה וכל חלב חיה שכנגדו בבהמה אסור באכילה אין סותם עכ"ה]. וכל מקום שיש לחוש לריסוק איברים כגון נפלה מן הגג וכדומה לזה צריך להמתין לה עד שתלך. ואם הולכה אינה צריכה עוד: