ספר הפרנס/פב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נטלה המרה ליכך בלשונו במקום המרה על הכבד אם טועם בה טעם מר כשירה ואם לאו נהגו בה איסור ובה"ג כת' קורע במקום דביקות המרה וטועם בה אם יש טעם מר כשירה ורבינו אב"י העזר"י כתב מותר לצלותו ע"ג גחלים ולטעום בה ע"י הלעטה בין שינוי בלא בליעה אם יש בה טעם מר כשירה ולולי שקשה מן הגאונים החולקים בדבר היה מתירה אפילו בלא טעם מר לגמרי: