ספר הפליאה - ד"ה שאל משה למט"ט בעשרה מאמרות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לד"ה הקודם << | חזרה לתוכן ספר הפליאה | >> לד"ה הבא

שאל משה למט"ט בעשרה מאמרות נברא העולם א"כ אחר שתאמר ראשון או אחד ולרדת להשלים לעשר א"כ הרי הראשון או האחד יש לו מקום המנין, א"ל למשה כל הי' מאמרות מושפעות אך עלת העלות אינו מושפע ואינו בכלל העשר וגם מתוך מעלתו והעלמתו אין אות בתורה שירמוז אליו לא קטן ולא גדול אפי' קוץ הי' וכל העשר נאצלות א"כ יש מאציל וכיון שהכל מושפעים א"כ יש משפיע וכל המושפעים כולם אדוקים בו כשלהבת בגחלת, והשמר לך מג' דברים האחד הוא ריבוי שלא תאמר במקום שיש אחד יש רבים אמר ליה ואיך תעמידני אפילו בעלה שאין לה סוף וגם אין לה ראשית א"ל דבר הנתפס בהרהור הלב הוא מוגבל לו' קצוות ד' פינות ומעלה ומטה, א"כ כל מוגבל יש לו סוף וכל שיש לו סוף אינו שוה לכן עלת העלות אין לו סוף א"כ אינו מוגבל וכיון שאינו מוגבל אין חוץ ממנו וכיון שאינו מוגבל אינו משתנה וכיון שאינו משתנה אין לו סוף וכיון שאין לו סוף אין לו חקירה וכיון שאין לו חקירה אין לו ראשית וכיון שאין לו ראשית אין לו אחרית הוא האל יתברך זהו מערכות אלהות ר"ל סדר ידיעת האלהית לדעת שהוא נעלם שאין לו חוץ ממנו והוא עיקר הנסתר והנגלה ר"ל נגלה מצד פעולותיו ונסתר מצד נוראותיו. והואיל והוא נסתר בצד ההשגה שאינו מושג בראיה גמורה ע"כ הוא שורש ועיקר האמונה וזהו צדיק באמונתו יחיה, א"ל רבונא דעלמא א"כ נאמר שאין שם אלא אין סוף בלבד, א"ל אין סוף הוא שלימות בלתי חסרון וכשתאמר שיש לו כח בלתי גבול. ר"ל למעלה מעשר מאמרות אבל לא יותר א"כ אתה מחסר שלימותו וכשתאמר שיש לו כח בגבול ר"ל עד העשר הוא הדין יפול חסרון וא"ת שהעולם הזה נמצא ממנו תחלה א"כ אתה מחסר הכח ההוא ממנו וגם אם תאמר שהוא בעצמו כיון לברוא את העולם א"כ הכוונה שנתחדשה לו מורה חסרון ולפי שאין חסרון בשלימותו יש לנו לומר שיש לו כח בגבול מבלי גבול, הנמצא ממנו תחלה הם הספירות שהוא כח שלם וכח חסר כשהם מקבלים מהשפע הבא משלימותו הם כח השלם ובהמנע השפע מהם הם כח חסר ולכך יש להם כח לפעול בהשלמה ובחסרון כפי המקבלים והספירות הם אדוקות כשלהבת בגחלת נמצא שאין בו ריבוי, והשני הוא פירוד (אחר) שלא תאמר אחר שהיו מוכרחים ההויות ובאצילותם יש שמות הרבה א"כ זה אינו כמו זה אבל הם רבים ונפרדים דע שהכל חיים מעלת העלות, והג' הוא ריחוק גשמית שלא תאמר זה שאנו אומרים עלת העלות הוא גשמי ככל אחד ממנו שכן אומר נעשה אדם בצלמינו שהוא ממש בשר ודם וגם כתיב ימין ושמאל ומעלה ומטה אל ישיאך לבך בזה כי מוכרחים אנו לומר בעבור שהם נאצלים ועל הנאצלים אינם באים בהשוואה אחת ואם אינם בהשוואה אינם במעלה ובמדרגה אחת א"כ יש להם גבול במדרגות אבל לא מעצמם, כי הדברים קשורים כשלהבת בגחלת, וראה והבן שעלת העלות עומד בשלימותו בלתי חסרון והחסרון שאנו רואים זה טוב וזה רע זה עשיר וזה עני זה טיפש זה חכם חיים ומות שלום ומלחמה שובע ורעב וכן כל דבר הכל מן המקבלים, ובעבור שהוא נעלם ועומד בשלימות יש לנו לומר שיש דברים שיש להם כח מלא כח חסר והם ההספירות והכל בסבת הנבראים יבא חסרון בהשפעתם (בהם) בהסתלק עלת העלות מהם ר"ל מהספירות, ואותם הספירות הם בדוגמא העליונה הם בדוגמא שלמטה ראשו של אדם הוא כנגד הכתר חכו כנגד חכמה לשונו כנגד בינה זרועותיו כנגד גדולה גבורה לב האדם כנגד ת"ת שוקיים של אדם כנגד נצח והוד בריתו של אדם כנגד יסוד פעולת האדם כנגד מלכות. זהו נעשה אדם בצלמינו כדמותינו והמלכות היא האור השני שנאמר ויהי אור ומוציא כל הכוחות בפועל, ולכן זה האור אספקלריא שאינה מאירה כלולה מכולם, א"ל וכיצד יראה שהיא כלולה מכולם. א"ל ויהי אור כתיב בוא"ו הרי כאן כתר ת"ת ומשך הו' דרך אמצעי ר"ל ו' של ויהי מושך א"ו והם נסתרים הא' רומז בכתר והו' הראשון בת"ת והו' הנסתר ביסוד ואלה הג' מדות עומדת בסדר הצינור האמצעי הוא הנקרא שדרה, והשדרה יש לו זרועות ושוקיים חיך ולשון, ועטרה היא המלכות הפועלת פעולת כולם, כמו כן פעולות שאדם פועל באברי הגוף פועלים א"כ אדם הוא דוגמה עליונה ומעורר פעולות למעלה כפי פעולותיו למטה ומאחר שכן הוא א"כ המציאות צורך גבוה, וכיון שהוא צורך גבוה א"כ צריכין ישראל לקיים המצות ולהזהר מהעבירות שהמצות מעוררות טובה והעבירות מעוררות רעה הכל כפי עניינו שאם היה המציאות צורך עצמו והמצות צורך המציאות לבד מה צורך להמציאם, ואחר שהמציאם יניחם למה יצוה להם ומה צורך ובערת הרע מקרבך אלא ודאי העושה עבירה גורם מניעת השפע בעליונים גם בתחתונים ולכן ובערת הרע מקרבך, ועל שהיא ר"ל כנסת ישראל מקבלת מכולם והיא עשירית ע"כ בהיות בעיר עשרה צדיקים אפי' אם כל העיר רשעים אינה פועלת דין כליה כי עשרה צדיקים שבתוך העיר מגינים כי הם דוגמא עליונה אבל אם היה א' פחות מעשרה והיה כצדיק כרשע כי אינם דוגמא עליונה שהרי נמצא פירוד ביניהם, זהו שאמר אברהם אבינו ע"ה האף תספה צדיק עם רשע ר"ל המדה הכלולה מעשרה ופועלת פעולת הי' תספה צדיק עם רשע ותספה הוא ת' נסתר לנקבה. וראה והבן שהם באחד ואחד בהם וכולם קשורים כשלהבת בגחלת ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה, א"ל משה להקב"ה שמעתי ו' של ויהי נשאר יהי מהו יהי, א"ל יהי תמלאהו יו"ד ה"א ה"ה ה"י יו"ד ר"ל ה' יש לה ג' נעלמים ומלת יהי עם נעלמיו עולה ע"א ר"ל כשנאצל אור השני ישב לשפוט את העולם בע' כוחותיו וא' גוזר ישפוט תבל בצדק ועמים במשרים, א"ל ר' אימא לן מהו שארז"ל אין דבר שבקדושה פחות מעשרה, א"ל הואיל והם י' ספירות קדושה אחת היא א"כ אימא הקדושה צריכה עשרה ולא פחות הן יורה פירוד, א"ל ר' עשר ספירות הם כולם אדם אחד שהרי אדם נקרא אדם עם כל אבריו ראש וחיך ולשון זרועות ולב ושוקיים ומעור ועטרה א"כ כל עשר כולל אדם א' ואדרבה יהיה כל דבר שבקדושה די באדם א', א"ל ציערתני צער גדול, א"ל מוטב שתצטער ממה שאהיה נבוך, א"ל ומה יהיה שאיני יודע א"ל כלך אצל גדולים ר"ל שאל מאליהו ז"ל א"ל זכרתי שאמר לי אבי ז"ל יען שכל אבר ואבר נחשב לאדם אחד א"ל ראייתך מאין א"ל הואיל וכ"א כלול מעשר אברים א"כ כל אחד נחשב לאדם אחד והלא תראה ק' ברכות מכל אבר עשר י' אברים ק' ברכות, א"ל ר' עשר ספירות הם הספירות ראשונה היא כתר היא מחשבה ולמעלה מכתר עלת העלת למה נקראת מחשבה, א"ל מי שרוצה לבנות צריך שיעלה במחשבה מה שהוא רוצה לבנות א"כ המחשבה בונה הכל וזהו שאמר כך עלה במחשבה לפני, א"כ מכח המחשבה יש לנו לומר שיש עלה שהמציא המחשבה, א"ל ומהו שקראוהו מחשבה ומה פירושה ומה מורה יקראוהו מחשב או לשון אחר, א"ל מחשבה מ' בראש וה' בסוף מ"ה הוא אדם חשב להאציל את האדם היינו כל העשר, א"ל ר' אמור לי כל הסוד שידעת במחשבה, א"ל אומרים בעלי האמת שמלת ברוך רומזת במחשבה וכשיבא להמשיך ברכה ממנה כשמברך ישוח מעט לעשות התעוררות בדבר כאלו ממשיך וזהו מחשבה ש"ח בה"ם, וגם גורמים המקבלים יבישות בהיקף וזהו העניים והאביונים מבקשים מים ואין ר"ל מבקשים גם המדה הנקרא אין היא המחשבה וח"ש בה"ם ומרחם וזהו מחשבה, ועוד כולה לבנה בלתי אודם זהו מחשבה שח"ם ב"ה כלומר אבן יקר שהוא לבן כשלג בה, וגם מחשבה מצטייר מ' כ"ו, ח' ר"ו, ש' ייי כ', ב' ד"ו, ה' י"ד, המ' כ"ו כנסת ישראל ותפארת, הח' ד"ו ד' הוא חסד ו"ו משך הו' יסוד ר"ל פעמים הד' רומז בחסד כשיש לנו רמז בכנסת ישראל, ור"ל הח' של מחשבה הוא ד' ו' חסד יסוד שושבין גדול ושושבין קטן. הש' של מחשבה הוא י' י' י' כ' הי' ראשון בחכמה עלאה וי' אחרון בחכמה תתאה וי' אמצעי להורות מחכמה לחכמה י' מדות. כ' בחכמה תתאה, ב' ד"ו ד' פעמים רומז בחכמה תתאה והוא עם משך הו' לרוב, ה' י"ד ד' היא מלכות תתאה וכל העשר אליה באים. ראה והבן שכולם במחשבה בכח ומחשבה עצמה ר"ל האותיות הב' בחכמה הש' בבינה זרועות ושוקיים בכלל הו' שנצטייר, א"ל בא בני קנה חכמה תבונה ודעת וכל מלאכי קנה, א"ל ידעת בני כ"ב אותיות מהיכן נאצלו, א"ל לא, א"ל ממחשבה שמחשבה במ"ק כ"ב וממחשבה בחכמה ה' בחכמה יסד ארץ בחכמה עם המלה הוא כ"ב, ומחכמה בתבונה תבונה במ"ק כ"ב ומתבונה בדעת דעת בא"ת ב"ש קז"א דעת עם קז"א הוא כ"ב וא' יתר להורות שהדעת הוא הת"ת מן הא' מקבל דרך אמצעי ומדעת לכ"י שעליה נאמר ויהי אור במ"ק הוא כ"ב, ומכ"י לישראל הגשמי וזהו כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו נתת"י לכ"ם הוא כ"ב במ"ק וא' יתר עליהם להורות שהטוב עם כ"י זהו שהכל ממחשבה, א"ל ר' זהו שאמר הקב"ה למשה כך עלה במחשבה לפני איך הוא, א"ל יש דברים שהם במחשבה ועל שהמחשבה הוא ראש וחיך ולשון בראש שהחיך ולשון הם חכמה ובינה ע"כ חשבו שלשתן ראש אחד בידיעה שיודעים הדברים שהם במחשבה, ועל שהדעת הוא שדרה והשדרה עיקר יניקתו מהמוח אשר בראש שהוא המחשבה ע"כ גם הדעת בידיעה הוא שאמר הכתוב היפלא מה' דבר כלומר (לו) לא יפלא, ומשך הו' הוא בו' אך הפרק שאין בו מוח מצד עצמו היא כ"י אינה בידיעה זהו מה שנתעוררו חז"ל לברר הפרקים שבשדרה לענין טרפות בפרק אלו טרפות ולפנים יתבאר בע"ה, וזה מה שאמר הכתוב בחכמה ובתבונה ובדעת שהחכם חושב וקונה בינה ומצד הבינה קונה דעת ואחר שקנה דעת ובכל מלאכה ר"ל הדעת יורד בכל שהוא משך הו' אז המלאכה שהיא כ"י פועלת כל פעולת העשר, ושאל משה דברים שכ"י אינה בידיעה ואמר לו שתוק כך עלה במחשבה כלומר אינה בידיעה וחכמה ותבונה ודעת הם היודעים מהמחשבה כי זולת המחשבה אין חכמה ותבונה ודעת והמחשבה רוצה להיות הידיעה באלו ולא בה והוא היודע זהו כך עלה במחשבה ולא תשאל בדבר שאינו יודע, א"ל ר' עליך נאמר טוב ר' לישראל מאב ואם שאב ואם בעוה"ז ור' בעוה"ז ובעוה"ב, א"ל אינך יודע מהו מלת ר' ולמה קראוהו רבי, א"ל לא שמעתי בלתי היום, א"ל מלאך אחד יש ששמו בר"י והוא מהפך בזכות ישראל ובעבור שר' מזכה העולם נקרא בשם המלאך, זהו והעוף יר"ב בארץ ר"ל עוף זה תורה התורה נקראת עוף ואמר ו"ה שאתם נקראים תורה שבכתב ושבע"פ, יר"ב בארץ תורתכם זהו כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל כו' ע"כ המחשבה. א"ל ר' שמעתי אומרים שהמחשבה נקראת נשמה ולא ידעתי למה שהנשמה נקראת בינה שנאמר ונשמת שדי תבינם, ונראה שמן הבינה נאצלת, א"ל דע לך אע"פ שהבינה נקראת נשמה מכל מקום המחשבה היא נשמה לנשמות וראייה ויפח באפיו נשמת חיים מי שנופח משלו הוא נופח והחכמה והבינה פעולים הם מהמחשבה לכן נקרא נשמה לנשמות, א"ל מהו ענין נשמה ומהו ענין המלה א"ל הכל בא בכלל אל החכמה ומחכמה בכלל אל הבינה והבינה פורטת כל א' בפרט ואומרת המחשבה אל הבינה תן נשמה למ"ה הוא אדם ויאצל כסדר אדם כדי שיאצל גשמי ברוחני וממנו תתברך כי הוא יעורר הברכה ממני, וגם נו"ן שי"ן מ"ם ה"ה הרי כאן י' אותיות רמז לעשר ספירות ר"ל תמלא הנשמה והם אותיות עשרה מלמד שהוא כח וחיות לכל העשר, וגם סופי תיבות של נשמה הם קמ"ה ר"ל עתידה כ"י שתקום מגזירת המחשבה הנקראת נשמה זהו קמ"ה אלומתי וגם נצבה ר"ל קם ה' נצב הה' זהו הק"ם תקים עמו אתה המחשבה תן נשמה לתפארת ר"ל אתה המחשבה הנקראת נשמה שסופי תיבות הק"ם תקים עמו ר"ל עם הת"ת ישראל לומר לכ"י קום בתולת ישראל זהו נשמה, ועוד כ"י נקרא לילה בגלות הד' שנאמר ולחשך קרא לילה ועתידה להיות יום מכח הנשמה שאותיות שניות של נשמה יו"ם ה' כלומר עתיד ה' אחרון שבשם בן ד' להיות יום זהו שנקרא המחשבה נשמה כי כשתתן נשמה לנשמה אז כולם מאירים וכולם ימים. ספו תמו כל המקטריגים וכל הפגעים, א"ל ר' שמעתי שנקרא המחשבה ישראל זקן ולא ידעתי הסבה, א"ל בעבור שזה גדול במדרגה קורין אותו ישראל זקן שישראל סתם הוא ת"ת, א"ל ומלת זקן מה מורה יקראוהו גדול במדרגה, א"ל ידעתי מאבי ז"ל שהזקן נתלבנו שערותיו והוא יצא מכלל השחרות ואדמימות ונעשה לבן המורה רחמנות לכן נקרא זקן שהוא לבן כשלג אין לו כלל לא אודם ולא שחרות ומפני זה זקן הגשמי אשר זיכהו השם ונעשה דוגמה עליונה שהעליון לבן כשלג וגם זה נתלבן צריך שיהא רחמן ושילך עם הבריות בתכלית הרחמנות ושיהיה נאמן במשא ומתן שלו ושילמוד לשונו לאמר האמת ולא ימלא כריסו כל עקר ושלא ישלח ידו למלאות תאותו רק יהיה ענו ושפל רוח וקומה, ויזהר שלא יצער שום אדם אשר נשמה באפו ושלא ישחט לא לעצמו ולא לעם הארץ שאם לא חש ע"ז אין לאכול משחיטתו. וראה והבן שאם לא הוזהר מאיבוד נשמות הם הבהמות ששוחט כפר בדוגמתו זקן ממרא הפך זק"ן לנז"ק הוליד רעה לעצמו כי נסתלק הזקן העליון מאבניו ומלת זקן נתמלא בכוחותיו זי'ן קו"ף נו"ן אותיות שניות גי' ב"ך ישראל אשר ב"ך אתפאר, אש"ר אתה זקן הנקרא אש"ר שנאמר מאשר שמנה לחמו בכ"ב אותיותך שנתנו לי אתפאר אני ישראל הנקרא ת"ת, ועוד אמר לי אבי אם תעלה כל הזקן עם נעלמו במ"ק ע"ה יעלה מ"ח ר"ל הוא מוח שממנו יונקים כל האברים והוא המוח אשר ממנו יונק השדרה ומהשדרה יונקים כל האברים וזהו לעולם ימים ידברו ר"ל עצת הזקנים הוא עצה רק שיהיה הזקן חכם ויודע שאם אינו כן ינצחנו הבחור אשר הוא חכם ממנו, וגם זקן עולה במ"ק אחד ר"ל הוא אחד ואין שני לו והוא יחיד בעולמו, א"ל מהו ברוך הבא שקורין אותו כך, א"ל אע"פ שהמחשבה הוא פעול מ"מ כל האצילות משם מתברך, ומלת ברוך מלשון בריכה ופעם אחת הייתי עוסק בזאת חקת התורה ובא מאחורי זקן אחד מופלג בזקנתו וא"ל בני במה אתה עוסק ואמרתי לו בזאת חקת התורה ואמר לי בני אם שמעת מהו זאת ומהו חקת ומהו התורה, ואמרתי לו זאת כנסת ישראל התורה תורה שבכתב חקת איני יודע, א"ל בני אני יודע שאמר לך אביך ושכחת, א"ל מנין לך, וא"ל לשם הייתי ואמרתי לו א"כ אמור מה אמר לי אבי כי עכ"פ שכחתי ואמר תעלה ברוך במ"ק עם המלה הוא חקת ור"ל אתה הנקרא זאת היא כ"י אני ברוך חקת התורה ואין לך רשות להרהר אחריה ולדעת חקתי אם לא ע"י התורה שהוא תפארת ישראל, וכן זאת עם המלה עולה במ"ק חקת והוא של ת"ת ואין לו לישראל לחזור אחר חקותיו שכשם שזאת אינה משגת חקת המחשבה כן ישראל לא יוכלו להשיג חקת הזאת אם לא שנאמר להם החק והטעם, א"ל ר' ואתה אינך זכור שום סוד מברוך, א"ל א"ל אביך ברוך כ"ו ר"ב רב על כל השמות ומתגלגל לי"ב הויו"ת ר"ל כ"ו הוא יהו"ה ומתגלגל לי"ב הויו"ת והוא שם העצם ורב על כולם. ועוד שמעתי שברוך נתמלא בכחותיו בי"ת רי"ש ו"ו כ"ף הרי כאן עשר אותיות לומר לך שכל העשר מברוך מתברכים וגם אם תעלה ברוך עם נעלמיו יעלה במ"ק ה"ל כי למ"ד רומז לבינה ולפעמים לת"ת ור"ל שהה' הוא ה' אחרון שבשם בן ד' נתנו הברוך לת"ת וזהו הלה' תגמלו זאת תפרישו זאת שהיא הה' מן הל' שהיא הת"ת, אם תעשה ככה תצטרך זא"ת לינק מכוחות הטומאה ותשאר עם נבל ולא חכם ולא תקבל מחכמה עלאה אשר היא מבורכת מהברוך, א"ל ומלת הבא פעמים עבר פעמים עתיד, וזהו והנה רחל בתו באה עם הצאן עתיד ורחל באה עם הצאן אשר לאביה זהו עבר ושם אביה לבן ור"ל ורחל שהיא כ"י וצאן הוא ת"ת אשר לאביה הוא חסד ומצד עונות ישראל היא באה לאט לאט בקירוב הזמן אורך הגלות הד' כי אין לה רשות ובהגיע הזמן הוא הזמן שאמר יש"ו לאומות העולם להיות עולם חרב היא הזמן שיעשה מלחמה למעלה כאשר יתבאר לפנים ויפלו כל השרים למעלה וישתעבדו תחת כ"י ויחזרו האומות למטה ליפול ולהשתעבד תחת יד ישראל, וזהו קרא אותו האיש חורבן העולם הוא חורבן האומות ולא אמר להם האמת שהוא חורבנם כי היה ירא מהם פן יחזרו להם ואיש תחבולות היה יש"ו והאמינו לו שהוא חורבן העולם והם אינם יודעים שבשר להם חורבנם הוא זמן ממשלת הברוך והוא חמשת אלפים ומאתים וחמשים למנין שאנו מונין לבריאת העולם ואם יזכו ישראל במעשיהם יקדימו הזמן ואז ילכו הווי"ן ויאמרו לכ"י קום בתולת ישראל, וזהו ורחל באה עם הצאן עבר ור"ל באה כבר ומיהרה לעלות וברוך הבא הבא כבר שמיהר לקבלה ולהשפיע לה ואז יפלו כל השרים למעלה ומלכיהם למטה זהו ברוך הבא עבר, א"ל וכשיאמרו לה קום באיזה דרך תקום א"ל תצייר הה' והב' שבמלת הבא והוא ד"ו ר"י שהד' רמז לכ"י וכשמבשרין אותה הווי"ן היא מתחברת עמהם זהו' ד"ו ואז הד"ו פרצופים עולים בר' היא הבינה ומר' לי' היא החכמה וברוך שהיא א' של הבא מברכם אז אין כל בריה יכולה לעמוד מפניהם ר"ל בריה נאצל, א"ל ר' וגם שמעתי שנקראת המחשבה וה"ו ואיני יודע מהו מלת וה"ו, א"ל בעבור שזאת הספירה היא פשוטה בתכלית הפשיטות והויותם מורים פשיטות על כל האחדות הם העשר, וראה והבן איך וה"ו שהיא המחשבה עושה סדרים למעלה בעליונים כי מתמלא ומראה ענינים רבים והוא וא"ו ה"י ה"ה ה"א וא"ו להרמיז לך שההויות הם י"ב כנגד י"ב האותיות של וה"ו ר"ל בהיות נעלם הה' בי' ר"ל וא"ו ה"י וא"ו הוא א"ם. ובהיות נעלם הה' בה' ר"ל וא"ו ה"ה וא"ו יהיה כל וה"ו ל"ו ובהיות נעלם הה' בא' ר"ל וא"ו ה"א וא"ו יהיה כל וה"ו ל"ב, ור"ל אומרת המחשבה שהוא הנקרא וה"ו לל"ב שהיא כ"י והיא ל"ב של ת"ת ויאמר ד' אל לבו עלה אל המדה הנקראת ל"ו הוא ת"ת זה ה' קוינו ל"ו ועלו שניכם באמכם היא הבינה שהיא אם והבינה נאחזת ממני ואין כל בריה יכולה להזיק לכם זהו ל"ב ל"ו א"ם היוצא מוה"ו: