ספר הפליאה - ד"ה קרא והנה הק' שהיא הבינה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לד"ה הקודם << | חזרה לתוכן ספר הפליאה | >> לד"ה הבא

קרא והנה הק' שהיא הבינה קמץ מהמדות הקודמים. והר' פעמים רומז בכ"י בזמן שהאם בשמחה גם הבת בשמחה והכל מסבת הא' זהו קרא.

לילה, הל' רומז בבינה ולכן בקמץ ולעולם המעור בחכמה שהוא השבא שתחת הי', והל' השני הוא תפארת שהל' פעמים בבינה פעמים בת"ת היא בקמץ, והכל נחים בה' זהו לילה, והנה זקף קטן במלת יום ואתנח במלת לילה לומר לך המאור שאינו מאיר עוד אורו יהיה זקוף ויזריח אורו הגדול שבעתיים כאור שבעת הימים כשיניק השפע אור האצילות מימין ומשמאל והוא טועם ויונק שני טעמים טעם אצילות החסד וטעם אצילות הפחד. והכוונה שכ"י שהיא באתנחתא בזמן הגלות מצד האור שהוא היום ואינו מאיר יתמלא אורה ויזקוף זהו זקף במלת יום. ע"כ דברי הזקן: