ספר הפליאה/שלו
ד"ה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני[עריכה]
לא יהיה לך אלהים אחרים על פני נראה מכאן למנות מלך על ישראל הוא שנאמר מקרב אחיך תשים עליך מלך ולא למנות מלך מאומה אחרת שלא יפסיד אמונת המחשבה, א"כ בכלל זה הבינו עניינו של מלך שלא ירבה לו נשים כענין נשיו הטו את לבבו והנה שהפסיד את המחשבה, ולא ירבה לו כסף וזהב דכתיב וכסף וזהב לא ירבה לו מאד שאם ירד עד תכלית כסף וזהב יפסיד המחשבה כי אין להם תכלית, ולא ירבה לו סוסים שנאמר ולא ישיב העם מצרימה למען הרבות סוס, ומאחר שצריך להיות קיום במחשבה ולא הפסד בין רב בין מעט כענין שאמר לא יהיה לך א"כ בכללו הוא שלא יעשו פסל ומסכה בידו ולא יעשו אחרים לו, ולא יעשה הוא לאחרים, ולא לעשות צורה לנוי אפי' שאין עובד אותה כי כל אלה מביאין את האדם להפסד המחשבה, ולא לעבוד ע"ז בדבר שדרכו לעבוד בהם ואפי' בדבר שאין דרך עבודתו בהשתחויה, ולא לפנות בע"ז כל עיקר ולא לעשות אוב וידעוני ולא להקים מצבה ולא ליתן אבן משכית ולא לטעת אילן במקדש שהמקדש דבר אחר ואילן הוא דבר אחר וקרוב אתה לעשותו אילן נעבד, ולא להשביע בע"ז את עובדיו שא"כ שב הוא באמונתם. ולא להדיח בני ישראל אחר ע"ז ולא להסית את ב"י שעושה מטהור טמא. ולא להציל את המסית אלא עמוד על דמו כי בחר בטומאה. ולא ללמוד הניסת זכות על המסית כי בזה שכיון לעשות אין שם זכות. ולא יעלים הניסת חובת המסית לאמרו אם ידע בו חובה. ולא להנות מציפוי של נעבד כי מה לטמא עם הטהור. ולא לבנות עיר הנדחת לכמות שהיתה שא"כ הפסיד המחשבה, ושלא להנות מעיר הנדחת כי כבר נטמאו כולם, ושלא להנות מע"ז ומשמשיה ומתקרובת שלה. וביין שנתנסך עליה שכל אלו טמאים, ושלא להתנבא בשמה כי עושה לה ממש ואין לה שום ממש כלל, ושלא להתנבא בשקר כי אין שקר בנבואה, ושאין לשמוע מתנבא בשם ע"ז כי אין בפיהו נכונה, ושלא להמנע מהריגת נביא שקר כי החליש הכוחות הקדושות, ושלא ישתה נזיר יין וכל דבר שנתערב בו יין מכל ענבים לחים ויבשים מחרצנים ועד זג לא יאכל, ושלא יתגלח הנזיר כי הוא קדוש ככהן ואין לחתוך הצינורות של רחמים, ולא יטמא במת ולא לילך בחוקת ע"ז כי חוקותיהם תועבה לקדושים, ושלא לקסום ולא לעונן כי הוא נותן כח בחוץ שמשם קוסם ועונן וכישוף ולא לכשף כי אין הכישוף אלא מכוחות הטומאה ועליהם אתה בוטח בכישופך. ולא להחיות מכשף כי הלך אחרי המתים ולא לחבר חבר ולא לשאול באוב וידעוני. ולא לשאול בחלום מן המתים ולא לכתוב בגוף זהו וכתובת קעקע, ולא לשכון בארץ מצרים לעולם שהיא גורמת להטות מדרך אמת שנאמר וכמעשה ארץ מצרים וכו', ולא לכרות ברית לז' עממים כי אין להם ברית ולא להחיותם שלא ילמדו אתכם כי כפרו בעיקר לגמרי ואין רוע בעולם כמעשיהם. וכל אלו מחללים חילול גדול. ובכללו גם מ"ע להלוות להם בריבית שנאמר לנכרי תשיך בזמן שאתה יכול לעשות בהם דיני התורה קיים גם זה העשה אם הוא כבוש תחת ידך, ובכללו ג"כ שלא להושיב ע"ז בארצנו כי אין בארצנו טומאה, ולא להתחתן בע"ז שנאמר ולקחת מבנותיו לבנך וגו', ואדם נתפתה אחרי אשתו הוא חוה. ולא ישא עמוני ומואבי לעולם, וראה והבן שכל אלו מזיקין באילן כי מונעים השפע וכ"א אעמידהו על מקומו איש על דגלו ומחנהו. ובכללו ג"כ מ"ע לעבוד בעבד כנעני לעולם שאם לא תעשה כן ראה שעשית עבד שר והוא עבד לעולם. ובכללו שלא לקרוא לשלום בעת המלחמה כשאר הגוים כי אין שלום לרשעים, ודע והבן שכל אלו נקראים שונאי המקום ונכללים במלת לשונאיו ועלינו מוטל לשנוא את שונאיו כי אנחנו קדושים שנאמר הלא משנאיך ה' אשנא ואומר תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, ומאחר שאנחנו קדושים וקב"ה קדוש מגדר הקדושה לבדוק בסימני הבהמה הטהורה ולבדוק בסימני העוף ובסימני דגים וחגבים שאם יעבור בא' מאלו הנה קנה לו אל אחר ואומר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני רק והייתם קדושים לטהר הנשמה המספקת מן המאכל לפי דקותה הצלולה, ומצד הקדושה מצות כיסוי הדם לעוף ולחיה שלא היה דמם קרב על גבי המזבח ושילוח הקן ומאחר שאמר כי אנכי ה' אלהיך אל קנא בכללו מ"ע של תקיעת שופר להעביר הכעס והחימה ביום הדין שכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון והקב"ה מנהיג עולמו ע"פ מדותיו הן לדין הן לרחמים וכשהוא מרחם על בריותיו פועל הפעולה ההוא בפעולת הרחמים, וכן שעת הכעס מתגלגלת גם הוא ע"י מדת הרחמים ולכן אנו אומרים בתפלת ר"ה ויגולו רחמיך על מדותיך ולכן באה תקיעת שופר ונרמזים בה מדותיו של הקב"ה דין ורחמים, והתרועה ושברים הוא דין ותקיעה הוא רחמים ואנו מזכירין ומעוררים מדותיו של הקב"ה להליץ טוב בעדינו והתקיעה לעולם הוא תחלה וסוף שהוא נגד הרחמים שיתגלגלו בית דינו רחמיו עלינו בשובנו מחטאנו ויהפך מדת הדין למדת הרחמים, וז"ש רבי יהודא בר' נחמן בשם רשב"ל כיון שעלה הב"ה לדין הוא הבינה ויושב על הכסא ותוקעים בשופר הוא הולך ועולה והופך מדה"ד למדה"ר כי התקיעה מעוררת הרחמים וכשמריעים עולה בדין וכשהשופר הוא הבינה עולה בתקיעה ה' בקול שופר ברחמים, הוא שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון, ובכלל אל קנא מ"ע של הריגת בית דין סקילה שריפה הרג וחנק ותלייה אבל כבוד המקום ב"ה ויראתו לקוברו ביומו שנאמר כי קללת אלהים תלוי, ובכלל לא יהיה שלא לאכול בהמה טמאה ודג טמא ולא שרץ העוף ולא תולעת הפירות ולא לאכול שרץ הארץ ולא רמש האדמה ולא שרץ המים בכל אלה נאמר אל תשקצו את נפשותיכם ובזה ארז"ל כל שאין בו עצם אינו חי יותר מי"ב חודש והרשעים נידונים בגינהם י"ב חודש וזה יהא נסתר שלא לגלותו. ובכלל הקדושה שלא לאכול נבלה כמה שנאמר לא תאכל כל נבלה כי עם קדוש אתה ולא לאכול טרפה שנאמר ואנשי קודש תהיון לי ולא לאכול אבר מן החי ולא חלב ולא דם ולא גיד הנשה כשארז"ל ישראל קדושים הם נוהגים בו איסור. ולא לבשל בשר בחלב ולא לאכול שור הנסקל ולא לאכול ערלה עד ג' שנים שעד ג' שנים אינו בא לכלל קדושה ומזה הסוד ארז"ל אשה פחותה מבת ג' שנים ויום א' שיום א' הוא כנגד שנה הרביעית. כנותן אצבע בעין דמי עדיין לא נגמרו בתולותיה עד ג' שנים ויום א' והם חוזרים לאחר מכאן. ולא לאכול כלאי הכרם ולא לשתות יין נסך. ולא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא ולא לאכול ביום הצום ובכלל הקדושה שלא לפסוע על גבי המזבח: