ספר הפליאה/כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד"ה יהי אור נתכסה אלהים בחכמה[עריכה]

יהי אור נתכסה אלהים בחכמה ואמר יהי אור כלומר יהי מושך שפע הברכה הבא מן החכמה ולא יהיה הפסק בדבר יהי פירושו ימשוך. מהו ימשוך א"ל אור, מהו אור, א"ל אור התפארת ימשוך מן החכמה ולהיות החכמה תורה רשומה והת"ת תורה שבכתב זהו שארז"ל נובלת חכמה עלאה תורה שבכתב היא ת"ת, ראה עתה בני שכל הדברים נעלמים בחכמה והבינה מבטת בה והדברים מתפשטים ומתגלים ובעבור כי מלת יהי מושך חכמה ושפע טוב וברכה ע"כ לא תמצא מלת יהי אלא באבני הבנין כגון אור ורקיע וכיוצא בהם. א"ל ר' אותיות יהי מה מורים, א"ל זו השאלה אליהו ע"ה תרצה ואמר י' חכמה עלאה ה' בינה י' אחרון היא היכל פנימי היכל הקדש י' אהי'ה שהכל נאצל משם, והנה י"ה חצי השם חכמה ובינה אב ואם ושבו בי' לקחת רשות להאציל דבר אחר וכל הג' אותיות יה"י עולים כ"ה ר"ל גם המדה הנקראת כה תמשיך בכח ת"ת ישראל, כי החכמה נמשלה בחלמיש על שהנתיבות סתומות בה כעין החלמיש שאין נתיב נראה וניכר בו והנה כל הויות נקראים יאורים מלשון אור נשאו נהרות ה' וע"כ כתיב בצורות יאורים בקע. וראה כי החכמה מקבלת זוהר מהא' ואותו הזוהר מתנוצץ ממנו זהו שנאמר עוטה אור כשלמה עוטה ר"ל מקבלה שלמה ר"ל התפשטות החכמה שהיא סובבת כולם, א"ל מנא לך דהאי אור הוא ת"ת א"ל יהי כתיב יו"ד ה"א יו"ד מ"ו תוציא מ"ה שהוא אדם הרומז בו שנאמר ואתנה צאני וכו' והא' היתר לומר שהכל מן הא'. א"ל ר' מי הוא המסדר, א"ל הבינה, א"ל מנא לך א"ל יהי כתיב יו"ד ה'ה יו'ד הרי כאן נ' שערי בינה והיא שאמרה למשה הן קרבו ימיך למות, א"ל וגם זה מנלך, א"ל היינו מה שארז"ל ממהר לשמוע וממהר לאבד יצא שכרו בהפסדו ולא אמרתי לך בי נ"ה ר"ל כי הי' עולה עם כללו נ"ה הוא הן, א"ל ר' זה לא שכחתי ולא אשכח שאם אשכחנו תדבק לשוני לחכי אבל זה אני שואל איך תעלה ממלת יהי הן, א"ל יוד הי יוד הרי כאן ה"ן, כשעלה משה לרקיע מצאו להקב"ה שהי' מדייק באותיות יהי אור וא"ל משה להב"ה מאי האי ר"ל מהו הדיוק, א"ל למה היוד בראש ויוד בסוף וה' באמצע, א"ל י' בראש חכמת אלהים וי' בסוף חכמת שלמה וה' באמצע שהי' האציל הה' וה' האציל הי' ר"ל י' שהוא חכמה האציל הה' שהיא הבינה וה' האציל הי' שהיא חכמת שלמה, א"ל הקב"ה למשה משה מהרת לשמוע אבל אשאלך והודיעני מה האי דכתיב מה ה' שאל מעמך וארז"ל הרי כאן מאה ברכות ור"ל שיבקשו ישראל להתברך מכל העשר שכ"א כלול מי' והרי כאן מאה ומלת מה בא"ת ב"ש י"ץ עולה ק' וישראל הממשיכים ומי המשפיע, א"ל א' א"ל מנלך הא דהמשכת הק' מן הא' א"ל הכל מודים, א"ל אמת הכל מודים תורה תמימה להם מנין ר"ל מנין להם הלימוד א"ל איני יודע, א"ל א"כ למוד לשונך לומר איני יודע שלא יאמרו משה בדאי הוא, א"ל רבונא דעלמא אתה אמרת לי בחצות לילה אני מכה ואני אמרתי כחצות שלא יטעו ויאמרו משה בדאי הוא אצל ב"ו נופל טעות ואע"פ שאמת אתי יאמרו ההיפך אבל אתה ממך אני לומד ואם אטעה לא תאמר משה בדאי הוא ותניחני בבדאותי כמו המצרים כי תביאני אל האמת ואחר שלא ידעתי תביאני אל האמת, א"ל הב"ה הכל במלת יה"י והכי הוא בהיות נעלם הה' ביוד יהיה כל נעלם יהי למ"ד ובהיות נעלם הה' בה' יהיה כל נעלם יהי כ"ה ובהיות נעלם הה' בא' יהיה כל נעלם יהי כ"א הרי כאן ל' כ"ה כ"א ונגלה כ"ה הרי כאן א"ק ר"ל המשכות הק' ברכות מן הא' זהו יהי לשון המשכה ימשכו הק' מא', א"ל רבונא דעלמא ברור לי מפני מה ננקד הה' בחיריק והי' בשבא. א"ל כשהברכות מתחילות להמשך הבינה מקבלת להשפיע למטה עד הי' האחרון היא כ"י ואז האור שהיא המעור הוא בא לקבל שפע מצינור אמצעי מחכמה עלאה וע"כ ננקד הי' בשבא ב' נקודות זה על גב זה כצורת המעור, והה' בחירק להריק למטה יהי אור ויהי אור. והיה אור מבעיא ליה למימר אלא אם היה אומר והיה לא היה נראה שכבר היה לכן אמר ויהי שהיה מקודם בכח עד שהאצילו וזהו ויהי אור שכבר היה. וראה והבן שקודם אצילות הדברים. האויר קדמון יחיד ומצד עלויו לא היה נוטה כלל אך היו כחותיו נעלמים ונסתרים בתוכו. ואחר שכך הוא א"כ אין הכירא בכבודו ורצה להמציא אבניו הם האבנים הנזכרים והמציא הוצאות הנקראים הוצאת התעלומה שאין בריה יכולה לעמוד על עיקר זה ועתה שנאצלו הם אדוקים וקשורים בו כשלהבת הקשורה בגחלת. וראה והבן שנמצאים אבנים יקרים ויש להם סגולות הרבה ומהם שואבים הברזל בסגולתם כן הדברים הללו אחרי שהם כחות עליונות אשר יצאו עתה לפועל שואבים שפע וברכה ממנו יתברך, ואמרו רבותינו ז"ל עשרה לבושים לבש הקב"ה בבריאת עולם וכוונת הענין הכל נברא באמצעות. אך קשה שאין לבוש אדוק בגוף ויש להשיב שאין זה כלבוש המופשט מגוף. אך הוא כלבוש החגב שלבושו ממנו וא"כ אדוקים הם העשר לבושים כשלהבת בגחלת ועם כל זה יש הפרש בין לבוש ללבוש. והכוונה שהפרש גדול יש בין המברך למתברך. וראה והבן שהאור הזה כבר היה והיה נעלם ונסתר כי אין דבר חוץ ממנו יתברך ועלה רצון מאתו יתברך והמשיך ההויות אשר היו סתומים כמו שנאמר בחלמיש שלח ידו ולכל א' וא' יחד לו מקום ור"ל האצילו ונתן לו חיות שיוכל לפעול פעולתו. וזהו ויהי שכבר הי' הכוונה ההי' בחכמה כי לו [ס"א לה] נתנו ומשם נתפשטו והשפע נאצל הוא שנאמר כולם בחכמה עשית ובאיוב ג"כ נרמז זהו שנאמר אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ומלת ראה הביט (בה) במחשבה הטהורה, הלא תראה אדם המשער לעשות מעשה א' עוסק במחשבתו וכפי הציורים שהיו במחשבתו כן עושה מעשהו ויספרם אלה הם ספר ספר ספור, הכינה הכנת ההויות כי ההויות לא היו עומדות על סדר תכונת הבנין אלא שהוא יתברך המשיך ההויות וסדרן ועשה מהם בנין א' ושם א' צרוף ושקל א' וסדר בכ"ב אותיות שכ"א וא' קשורה בחברתה הוא שנאמר מקבילות אשה אל אחותה, וגם חקרה והמדות שם להם חקר וגבול אע"פ שאין להם גבול מצד התחלת עצמותן והוא יתברך נמצא בתוכם ופועל בהם פעולתו כנשמה באברי הגוף. וזהו לבש הקב"ה עשרה לבושים: