ספר הפליאה/רלט
ד"ה וראה והבן שהחציבה הנרמזת בפועל האנושי[עריכה]
וראה והבן שהחציבה הנרמזת בפועל האנושי אשר ממנה יודע פועל אלהי כי המלאכה משבח את בעליה או מגנה אותו, ואם היה מופלא ביותר נפלא השבח, ודע שכל צורת מלאכה נחלקת לג' מינים שסימנם מבכי נהרו"ת חב"ש, ר"ל "חלק, "בולטת, "שוקעת, חלק כדמות לובן בלוח או השחרות על הלובן והלבן באותיות על הדף וצורה בולטת וצורה שוקעת כדמות חותם זהב על השעוה, ושני הצורות השניות הפכים וראשונה אמצעית ביניהם לא בולטת ולא שוקעת, כן בספירות החסד והפחד הם שני הפכיים שזה מים וזה אש והת"ת לא מים ממש ולא אש ממש כן הנקוד חולם וחירק שני הפכיים זה למעלה וזה למטה והשורק באמצע לא למעלה ולא למטה, גם כשהשמש זורח לנו מן המזרח מראה לנו צורות בולטות שכל צורה בולטת נראה במראית העין וע"כ בזורחת ממזרח מתחייב ממנה האור וכששוקע במערב צורתו אצלינו שוקעת, וכל צורה שוקעת אינו נראה במראית העין כי היא עמוקה ולכך כששוקעת במערב יתחייב ממנה החשך, האמת צורת האותיות בהיות הצורה בדמות חלק נוטה אל צורה בולטת וצורת עינים בולטת, וכשמקבלין כח מן האותיות שצורתן בולטת גבוה מאוד כענין יהודה יעלה באורים ותומים שהאותיות היו בולטים ומצטיירים צורת האות בתוך עיני הראש שהאותיות בולטות והעינים בולטות ואז האותיות מאירות בעינים בשקיעתן בהם, ומשם עובר הכח אל הלב ומשתקע בו אות הבולט והלב מקבלו ומשלים בהם פעלו ומוציא האות ההוא מכח אל הפועל בהשגתו זאת המופלא הנעלמת כי מי שרואה האותיות ואינו מגיע בראייתו אל זה הפועל הנעלם דומה האדם ההוא באותיות ההם לפי ערך זה המעשה האלהית המופלא ואינו משקיע האותיות בלבו למי שאינו מכיר האותיות ורואה אותם כתובים בספר ואינו מכירם ואף כי קורא אותם מה תועלת לו אחרי שאינו עובר דבר מה' אל תוך קרבו להכניסו בלבו ולהבין מה שהם אומרים ומגלים סתרי תורה, וכשאינו משיג כוונתם בשום פנים דנח לו דלא איקרי' ורואה אני בני אדם כזה הקורא ואינו משיג כוונתה דומה למי שראה גוף האדם ואינו מכיר ענינו. כי לא יתכן שיהיה נברא לבטלה אלא לידע למה נברא. ומה ענין מציאותו ומה תכלית הכוונה בו. וראה והבן כי כמו שיש לגוף עניינים מתחלפים כן יש לכל אות ואות עניינים מתחלפים. ועתה תבין ותשכיל על מה שאמרו חכמי האמת שצריך לכתוב לעיני כל ישראל בסוף שיטה אחרונה שיטה מיוחדת לעצמה ובאמצע השיטה הכ' והחתימה הל', ר"ל ישלים שיטה זו משלש תיבות הללו יכוין לבא הכ' באמצע השיטה, א"ל ר' ומהו הכונה, א"ל בני כאן כולל עשר ספירות וי"ב הויות, א"ל ר' ואיך הוא הדבר, א"ל כל הוא היסוד, ישראל הוא הת"ת והעטרה בכללם הרי כאן ג' ספירות, וג' ספירות כמה עינים צריכים ו' כל אחד ב' והו' עינים יש להם כח למעלה הנותן להם אור הרי כאן ז' עינים וג' ספירות הללו כלל העשר ספירות, א"ל ר' ויש לך עדות בזה, א"ל כן לעיני כל ישראל בגימ' כל"ל איל"ן עשיר"י הרי כולל י"ס, א"ל ר' ולמה הכ' באמצע א"ל בני כ"ף במלואו עולה ק' וקו"ף במלואו הוא קפ"ו, ויהו"ה ברבוע עולה קפ"ו ומתגלגל בי"ב הויות בתוך העשר ספירות, וע"כ ה' אותיות בראשו ושש בסופו ועמו י"ב ר"ל לעיני קודם הכ', והכ' עמהם הרי כאן י"ב, א"ל ויהיה ו' קודם הכ', ואחר הכ' ה', א"ל בני עד אצילותו של ת"ת שהוא הכ' ה' ספי'. וו' אחרי כן לומר לך שהוא מלך בו' קצוות. ועוד בני דע לך כי כל"ל איל"ן עשיר"י בגימ' הספירות, ובגימ' מעיני"ם ישרא"ל, ישראל מעינים בגימ' הספירות, והכוונה שהספירות הם עיני ישראל וישראל בעשותם המצות הם עיני הספירות, והספירות הם עמקי שכל הפועל והם מעמיקים התהום, וכן תמורות האותיות מעמיקות עד תהום רבה ועולה למעלה ויורדת למטה פעם מאיר התמורה את העינים ופעם מחשיכים כי העינים הרואים בהמצא האור עמהם ובהיותם פקוחות האור מבדלת בין התמורות שהם מות וחיים ברכה וקללה טוב ורע וחכמה ואולת חן וכיעור זרע ושממה עבדות וממשלה, ובתמורה הוא מקום הסכנה כי כל דבר מתהפך לב' עניינים ואם העינים עיוורות ואינם רואות עם האור והתמורות מולידות ההבנות בעניינים הפכיים כמו שמהפכים השוטים מלת בצלו חמדתי וישבתי, ואמרו בצלו מתהפך צלו"ב ואמרו בצלו של צלוב חמדתי וישבתי וע"ז מתפתים המשוגעים והשוטים ומשתמדים ימחה שמם מספר החיים אלו ידעו מאמר לא תלין נבלתו על העץ כי קללת אלהים תלוי לא היו חומדים לשבת בצלו וזהו טיפשות ורשעות להוציא דברי תורה למינות, שאם היה שיר השירים שהוא קודש קדשים חול והיו העניינים כפשוטם ח"ו ויורו כל דבריו לאהבת חתן וכלה גופניים לבד וחלילה לאל מרשע ושדי מעול וחלילה לשים חכם שלם שהוא מבני ישראל שהם זרע קודש מבני אברהם יצחק יעקב ומתלמידי משה ואהרן דוד ושלמה לעלות במחשבתו ששלמה היה אומר דברי חול כאלה הדברים הנראים כפשוטו, אלא הכל הוא משל לכנסת ישראל עם הקב"ה שהוא לה כחתן שלם בכל השלימות הוא יתברך לפי אלהותו והיא לפי דביקותו והאהבה בינה לבינו וכתבה שלמה המלך ע"ה על דרך עלייה וירידה זה עולה וזה יורד מי זאת עולה מן המדבר וזה יורד אל גינת אגוז ירדתי, ועל כל הבועל בתולה מברך בדם בתולים אשר צג אגוז בגן עדן וגו' וצורת ההשתתפות שניהם כצורת זכר ונקבה איש ואשה שכינה ביניהם והוא החותם הידועה י"ה והוא חצי השם ומחציו מתמלא תיבתו כי כאשר תמלא יו"ד ה"א נתמלא התיבה ונעשה שם שלם יהוה ר"ל אם זכו שאין ביניהם פירוד שכינה ביניהם ואם לא זכו שכינה מסתלקת מביניהם ונשאר אש אוכלה, אש בסתלק י"ה שרומז בשכינה, והאהבה האנושית אינה משתתפת עם האלהית אלא אחר רוב תלמוד ואחר רוב השגת החכמה ואחר קבלת הנבואה היא סוד חתן ר"ל ח' חכמה מימינה ת' נבואה משמאלה נ' כלה ועשר ספירות אלו כללם כלה, ר"ל הי' ספירות הם אב גר הו זח טי כללם עולה נ"ה ר"ל כללם מוליד יו"ד אותיות, כיצד א"ב מוליד ג' וג' הרי ו' ו'ד' הרי י' וה' הרי י"ה וו' הרי כ"א וז' הרי כ"ח וח' הרי ל"ו וט' הרי מ"ה וי' הרי נ"ה הנה זה החשבון נקרא כלל ונקרא ג"כ חשבון הקדמי והוליד י"ו אותיות והם אגו י' יה כא כח לו מה נה וריבוע כללם של עשר אותיות הללו מולידים י"ו אותיות והסדר א' פעם א' הרי א', ב' פעמים ב' הרי ד', ג"פ ג' הרי ט', ד"פ ד' הרי י"ו, ה"פ ה' הרי כ"ה, ו"פ ו' הרי ל"ו, ז"פ ז' הרי מ"ט, ח"פ ח' הרי ס"ד, ט"פ ט' הרי פ"א, י"פ י' הרי ק', הנה זה יקרא רבוע של הכלל של י' אותיות והוליד הרבוע י"ו אותיות אד ט יו כה לו מט סד פא ק הרי מן הכלל י"ו אותיות ומן הריבוע י"ו אותיות צרפם והם ל"ב, ונ"ה בגימ' כלה ללמדך שהיא כלולה מכל העשר והעשר ספירות יש להם חזן אחד ודבר אחד ומנהיג אחד וכולם מביטים אליו ועל פיו יחנו ועל פיו יסעו והשאר ט' אנשים ג' כהנים ג' לוים ג' ישראלים וג' בתי דינין והעשירי יהיה קודש לה', וכל מרובעים של עשר ספירות כפי זו הצורה אד ט יו כה לו מט סד פא ק כשתמנה הרבוע יעלו כולם שפ"ה בגימ' שכינ"ה למדת מכאן שהיא כוללת עשר ספירות בלי מה שנקרא קדיש, ולכן אין קדיש פחות מעשרה, וקדיש בגימ' אור אור, והרמז ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור אלה הם הד"ו פרצופים, אור במילואו אל"ף ו"ו ר"ש בגי' רוח הקדש, אל"ף ו"ו ר"ש בגימ' איש ואשה, ועליהם כתרים כמנין קדי"ש אשר הקדי"ש עולה אור אור, הנה הד"ו פרצופים כלולים בכלל ורבוע בעשר ספירות בלי מה, ועתה אגלה לך למה קראום בלי מה א גו י יה כא כח לו מה נה: