ספר הפליאה/שמב
ד"ה וראה והבן שדג טהור יש בו[עריכה]
וראה והבן שדג טהור יש בו קשקשת וסנפיר שהקשקשת הוא כעין חומה סביב העטרה מפני הטומאה השוכנת סביבתה, וסנפיר הם הנאחזים וע"כ הם חדים וקשים, אך הדגים אשר אין להם קשקשת הם חיצונים מ"מ יש להם סנפיר הם קליפים הנאחזים מן הערלה ולכן סנפיר בלא קשקשת אפשר וקשקשת בלא סנפיר א"א, ועל שההיקף מרחם ונותן ע"כ לא תמצא בדוגמתן הורג וממית, הלא תראה ששוורים וצאן אוכלים עשב ודוב וארי טורפין ואוכלין כי להם אכזריות, אך מין האדם אין הפרש בין פנימי לחיצון לענין הבריאה כי כולם נראין אדם מבלי הבדל ולכן צוותה התורה לעשות המילה לצאת מן הערלה, מ"מ גם צורתם משתנים בשוכבם שלא במינם, ואין לומר לעשות הבדל והיכר בין פנימי וחיצון בהיותו אדם דאם כן אין לך עדות ברורה וחזקה מזו שיאמרו שתי רשויות הם א' האציל את זה המין והא' האציל את זה המין ואתה נותן יד לפושעים, לכן הם אדם אחד וצורתם אחת ומלך אחד עליהם. וראה כמה דקדקו שלא לטמא עצמם אע"פ שאין בדגים אדם מ"מ יש כוחות חיצוניות ופנימיות במים השוכנים שם. טמא בטמא טהור בטהור וחשו מהדגים הטמאים להזהר מהבא מהם, וארז"ל דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה ודווקא בשראינו אותו שבלע הא לא ראינו אמרינן אישרוצי אישרץ דתניא דג טמא משריץ, דג טהור מטיל ביצים, ראה בעיניך מה תשובה השיב נהי דמשריץ מ"מ במינו משריץ, א"ל בני בזה אני אענה לך רובן במינם משריצין אבל יש מהם שמשריצים שלא במינם ובזה לא הלך אחר הרוב משום דהוי איסור וחשש למיעוטא. א"ל ר' היינו שטמא הולך בטהור וטהור הולך בטמא אף בדגים, סוף סוף אחר שחושש למיעוטא ודלמא מהמיעוט שמשריץ טהור הוי וכשראינו אותו כשבלע אמאי יהיה מותר ונאמר זה שבלע נתעכל וזה אשרוצי אשריץ, אמר רב ששת כגון שמצאו דרך בית הריעי, ר"פ אמר כגון שמצאו בבית הבליעה, ר"נ בר יצחק אמר כגון שמצאו שלם, אמר רב אשי רוב דגים במינם משריצים ונראה מדבריו שאין לחוש למיעוטא א"ה למה אמר כשראינו שבלע ואפילו לא ראינו אותו טהור נימא רובן במינם משריצים והאי דג טהור בלע ומותר, ומשיב אה"נ קאמר כיון דרוב דגים במינם משריצים ובזה נמצא דג טהור כמו שבלע לפנינו דמי ומותר, וגם במתיבתא דרקיע הכי הוי דג טמא במינו משריץ וזה שנמצא במעיו כמו שראינו אותו שבלעו דמי, ובמתיבתא לא שמעו כמו שראינו אלא שראינו לבד שמעו וסברו שיש לחוש למיעוטא, ע"כ אמר שראינו ואר"א כמו שראינו, וא"כ אין לחוש למיעוטא וכמו שראינו דמי, ונשאו ונתנו כי אדרבא במקום איסור חוששין למיעוטא ואמר שאין כאן רוב אלא כולם במינם משריצים ואפי' שלא ראינו כלל הואיל וטהור הוא מסתמא בלעו ומותר באכילה, אך דג טהור אינו בולע טמא כי הוא דוגמא עליונה ומה שנמצאים טמאים בטהורים אינם בולעים אותם אבל הם באים ונכנסים בפיהם וכן הדבר בעופות כי הטהורים קורקבנם נקלף ואינו כובש האכילה ודומים למעלה גרה ויש לו אצבע יתירה המורה ביחוד השם, ואינו דורס ואוכל כי הוא מרחם והדריסה אכזריות הוא בבעלי חיים, והטמאים יש להם כל אלה ולעולם הטמאים אונסין וגוזלים וטורפין, וכן האומות אונסין וגוזלין ואוכלים את ישראל ולכן אתם ישראל הקדושים בני קדושים אל תשנו מחצבתיכם ומנהג אלהיכם. וראו וקחו סדר ומוסר מהבהמות ומהעופות הטהורים: