ספר הפליאה/ל
ד"ה וראה והבן דברים נוראים[עריכה]
וראה והבן דברים נוראים כי ז"פ יהו"ה עולה יעקב והם ז' קולות שאלולי הו' שנלקח מעשו וניתוסף ליעקב אשר הו' לקח כללו ועולה לאהי"ה הוא כתר עליון לעולם עשו מתאבק עם יעקב ויאבק איש עמו וכחו של עשו הוא מיצחק ויאהב יצחק את עשו וח"פ יהו"ה עולה יצחק והוא גובר עליו והבינה לוקחת הו' מעשו ונותנתו ליעקב. וכראות יעקב א"ע שלם בו' אז אמר לע"ש כתר לי זעיר ואחוך ואשא דעי אף אני ר"ל כתר עליון הוא עמי שאני נקרא לי זעיר אנפין ויתמלא דעי אף אנ"י ישוב עמי ואתה תרד מטה מטה והיית למס עובד, והנה נצח יעקב את עשו כי נתגלגל הו' שלו והעלהו עד כתר עליון וכראות ישמעאל מפלת עשו ירא פן ימות גם הוא כאחיו ומביט באברהם אביו לתת לו תקומה לעמוד בקיומו וט' פעמים יהו"ה עולה אברה"ם וי"ד יתירים היא בתו כי מלחם אביה תאכל ורואה אותה אברהם שנאחזת בכנף בגדו ומרחם עליה ומברכה ברוכה את לה' בתי ורוצה לתת כח לישמעאל בנו. ובתו צועקת ירכיבהו ליעקב על במותי ארץ כבר נתדבק בכתר עליון כי כל הפגעים רעים ספו תמו. אז וישכן אברהם באוהל יצחק לראות הסרו הצללים וירא כי יעקב מלא ויבא יעקב שלם כו' ויאמר אברהם אשר בך אתפאר ישראל ומיד ענו כלם ואמרו אשריך ישראל מי כמוך, וכשהסכימו כולם בשם ישראל אז ראו ישמעאל ועשו ששם ישראל עולה כ"א פעמים יהו"ה נגד אהי"ה שנאחז ממנו ונשאר ה' הוא ה' אחרון שבשם בן ד' שבא באמצעותו של ישראל. והנה אימה חשכה נפלה עליהם היא אימת גלותם ת"י ישראל ושלום על ישראל וזהו סר צילם מעליהם וה' אתנו אל תיראום. וזהו ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר כי יתאמץ יעקב בלקחו הו' מעשו ויפילו תחת רגליו כי רגליו מות יורדת, ובראות יצחק מפלת בנו מבלי תקומה אז רצה לתת כח לעשו בצדיק וש' כי נק' יצחק בצ' וישחק בש' והעלה שמו כ"א פעמים יהו"ה אלא שחסר ממנו ג"ל גל נעול (אחותי כלה) ולקחה אברהם כי בתו היא אלו הי"ד יתירים ונתנה לישראל הוא הה' היתר מכ"א פעמים יהו"ה של ישראל, ובעבור שישמעאל נאחז מצד ימין וכבר עשה מלחמה בצאתם ממצרים כי ה' נלחם להם במצרים ר"ל במצרים שלמעלה ע"כ המלחמה בגלות הד' תהיה עם הס"ם הוא עשו, ועל שהוא שמאל והוא קשה תהיה המלחמה קשה ועזה עליו כענין תמחה את זכר עמלק מתחת השמים כי במדה שאדם מודד בו מודדין לו הוא לא ר"ל בעלותם ממצרים. לכן לא ירחמוהו מן השמים. ודע כי עליו סומכים כל האומות למעלה ולמטה וגדיאל יגדע אילנו. ר"ל ימנע השפע ממנו ויבש והנה נפלה שרם למעלה ונשתעבדו למטה זהו למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק. וראה והבן שנתקיים ושב וקבצך ותזהר שלא תהרהר ולא תפרסם כי הפרים היו הולכים ומתמעטין לסוד הנפילה שעתידין ליפול מפלה שאין לה תקומה עוד, עד כאן דבריו בבשורת הגאולה. שבתי ושאלתיו למה שב הו' רוחני באות הב' כענין כל החוסים בו בו'. ואמר כי הב' רומז בחכמת אלהים והו' ישוב רוחני באמצעית החכמה ע"כ ננקד הב' בחולם לומר ששניהם הב' והו' בחולם תלוים זהו שהכתר מתחלף בא"ת ב"ש גא"ל כ"ף תי"ו רי"ש הרי כאן חשבון יהוה ואלף לומר לך שהכתר ממשלתו בשמיטה א' יום אחד אלף שנה ונקרא הכתר יהו"ה, וגם הנעלם והנגלה עולה במ"ק ז"ך לומר שהכתר הוא זך וישר, א"ל ר' ברוך שזיכני ושמעתי מפיך בשורת הגאולה, מ"מ הכתר נקרא אי"ן שכן כתר במ"ק עולה אי"ן עם המלה, אבל זה קשה לי הכתר נקרא אין וכ"י נקרא אני היינו אין היינו אני א"ל עומק דברים אתה שואל. א"ל אם תשיבני בזה אמור לי גם זה כתיב היש ה' בקרבנו אם אין וכתיב מאין יבא עזרי וכתיב העניים והאביונים מבקשים מים ואין איזה אין משניהם, א"ל אשיבך על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. אי"ן ואנ"י אם תמלאם אלף יוד נון אל"ף נו"ן יו"ד עולים עד"ת ר"ל מאין ועד אני עד"ת אחת ומלת עדת מורה עדות ודעת ר"ל עדות האמונה שהאין ואני דעת אחת וענין אחד אין לחלק על אלו בעלי האמת אומרים נעוץ סופן בתחלתן ומבקשים מים ואין והיש ה' בקרבינו אם אין ומאין יבא עזרי כולם הם בכתר עליון, א"ל ומה פי' אין, א"ל דבר שאינו נתפס כל עיקר. א"ל פעם אחת הייתי יושב יחידי והייתי תמה על עצמי החכמה נקראת אני וכ"י נקראת אני. החכמה נקראת אני אני חכמה וכ"י נקראת אני וגם אני בכר אתנהו האיך נוכל להכיר איזה אני רומז בחכמה ואיזה בכ"י. ובא אלי פתאום אדם אחד ונבהלתי, וא"ל אל תבהל אבל עמוד על דעתך ושאל ממני כל דבר שאתה נבוך עליו. ושאלתי אותו כל אני האמור בכל מקום היכן רומז. וא"ל אני האמור אצל חכמה רומז בחכמה ואני סתם והאמור אצל יהו"ה רומז בכ"י שהוא אלהים, א"ל מנלך, וא"ל אני הא' בציורו יו"י והנון יוד בחיבורן עולים פ"ו היא אלהים היא כ"י ונמתק לי הרבה, וא"ל אני משביעך כל מה שידעת במלת אני אמור לי, ואמר לי מלאהו מלאתי הציור והחיבור יו"ד ו"ו יוד נו"ן יו"ד, וא"ל מהו למדנו, וא"ל זהו מדה בתורה י' פעמים ו' ו"פ י', ד' פעמים ו' הרי כאן קמ"ד, וכן עולה עוד שני יודי"ן הרי כולם לב"ת זהו לב"ת אש שנראה למרע"ה מתוך הסנה, והב' ווי'ן והנו"ן עם ג' אותיות הוא סנ"ה זהו אני המורה לב"ת וסנ"ה והכל דין ושב האין שהיא המחשבה ונעשת אור במ"ק וע"כ נק' אור קדמון שכולם נקראים אורות, אבל המחשבה הוא אור קדום מכולם שמאורה כולם נשפעות כמו הנרות ר"ל אור עם ג' אותיותיו במספר קטן עולה אהי"ה אם כן המחשבה נקראת אהי"ה כי היא העומדת בשלימות מכל הספירות, שבאלף הששי שכל הבנין יחזור למקום אצילותו והמחשבה לעולם קיימת ומקום אצילותם היא אם הבנים כי משם באים ולשם הם שבים ללכת, ופעם אחת הייתי מהלך בדרך יחידי וראיתי אדם א' הולך לפני ורצתי אחריו ואמרתי לו שלום למר ולא ענה לי ופחדתי ממנו והרגיש שאני מפחד, וא"ל אל תפחד כי אם היית שומע מה ששמעתי לא היית עוסק בשלומי רק היית מקשיב לשמוע ואמרתי לו אמור לי מה ששמעת, וא"ל שמעתי שמלת אהי"ה במ"ק עולה ט"ל במ"ק, זהו אהיה כטל לישראל וס"ת לל"ה הוא שם המפורש ואהי"ה במרובע הוא קנ"א ר"ל א' פעמים א' הפ"ה יפ"י חפ"ח עולה קנ"א, וזהו כי ה' אלהיך אל קנ"א ואהיה כטל ר"ת א"ך, א"ך טוב לישראל ר"ל טוב הוא להזכירו בכל מקום בכוונה כי הוא מורה שם המפורש הוא לל"ה. ושמעתי אהי"ה במ"ק הוא הגא"ל במ"ק, הגאל גי' כוז"ו וגי' יהו"ה אחד וגי' ט"ל וגי' ידידיא וטוביה לגאולה ולישועה, ושמעתי אהי"ה בגי' יה"ו ויה"ו [ע"ה] בגי' הטוב והוא שם משמות ע"ב [אכ"א] וטוב לכל ענין בכוונה, ושמעתי אהי"ה עם ד' אותיותיו ועם המלה עולה כ"ו הוא יהו"ה ויהו"ה במילואו עולה מ"ה ה"ם המדברים אל פרעה בכח אהיה ויהו"ה יהו"ה הודא"י הוא שם המפורש יו"ד ה"א אותיות הודא"י ובו עלה משרע"ה למרום ועמד לפני מלאכי חבלה, ויהיה רגיל לומר הודאי שמו כן תהלתו כי עולה בגי' שם של בן ד' אותיות, ועוד שמעתי אהי"ה אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה הם י' אותיות לומר לך שהוא העשר והעשר הוא, וא"ל מפני מה אתה זכית לשמוע יותר ממני והשיב לי מפני שאני בענותנות יותר ממך וכ' והאיש משה ענו מאד וכתיב בכל ביתי נאמן הוא, הניחני והלך לו ולא נתרחק משם כמטחוי קשת ושמעתי יתגלגל ה' שבסוף אהי"ה עם אה"י והוא א"ל ר"ל ה' עם א' וה' עם הה' וה' עם יו"ד הרי כאן א"ל ר"ם ונש"א, ועוד שמעתי אהי"ה בא"ת ב"ש עולה כתר, ומשמחת הלב התחלתי לשחוק וחזר אלי האיש ההוא ואמר לי למה צחקת, וא"ל רבי שמעתי שאהי"ה בא"ת ב"ש עולה כת"ר ושמחתי על השמועה הזאת וצחקתי, וא"ל תחליף והחלפתי ובא תצמ"ץ, וא"ל מה אתה רואה וא"ל איני רואה דבר א"ל תצמ"ץ במ"ק יהו"ה והתחלתי עוד לשחוק מתוך השמחה, וא"ל אל תשחק, וא"ל שמא אני נענש א"ל לא, רק בעבור שנראה כאלו אתה מבין אתה שוחק. ואני יודע שלא הבנת דבר התחיל ללכת תפשתיו והשבעתיו בשם תצמ"ץ שלא יזוז משם אם לא יגלה לי, וא"ל עם אלה השמות יצאו ישראל ממצרים ועם אלו יצאו מהגלות הרביעי ואמרתי לו מנין לך וא"ל תצמ"ץ ע"ה במ"ק בנ"י חורי"ן, וכמעט שנשארתי מעט נבוך מתוך השמחה והשחוק והוא סבור שאני נבוך מצד הידיעה, וא"ל אהי"ה ותצמ"ץ אחים הם צרפם וצרפתים ועלו אמר"ת, וא"ל אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו, וגם אהי"ה במ"ק עולה שד"י עם ג' אותיותיו והמלה, ומכאן שהמחשבה נקרא שדי ונראה בעבור שנותנת השפעתה ד"י לכל הספירות ע"כ נקרא שדי כי ממנה נשפעות כלם וזהו והשיג לכם די"ש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשובע. וגם שדי בא"ת ב"ש בק"ם ור"ל בק"ם למשפט אלהים שמשם יאמר קום בתולת ישראל, וגם בק"ם הוא שדי, ובקם עם המלה עולה כח במ"ק ובמ"ג, וארץ החיים עולה ג"כ כ"ח במ"ק ובמ"ג ונראה שהמחשבה נק' ארץ החיים. ועל שכ"י נקרא ארץ שמשגחת על עולם השפל והכח בא לה ממחשבה ע"כ נקרא ארץ החיים. א"ל ר' מהו חיים, א"ל ח"י י"ם ר"ל כ"י נקרא י"ם והמחשבה מחיה אותה, א"ל ר' שמעתי שהי"ם הוא ק' ואיני יודע האיך וגם איני יודע כוונת הענין. א"ל מהו זה ששמעתי מפיך כי אתה עדיין לא באת בעולם כששמעתי אותה מאביך ואני מאמין שכבר באת, א"ל זה איני יודע אבל אבי אמר לי, א"ל (אמר לי) ולא אמר לך איך ומה, א"ל לא. א"ל א"כ אדון ק"ו מאביך, א"ל ק"ו שיש עליו תשובה ר"ל קטן הייתי ולא הייתי כדאי, א"ל א"כ שמע י"ם במילואו עולה ק' וכל הסבות נקראים נחלים וזהו כל הנחלים (הולכים אל הים) שהם ק' ברכות הנקראים נחלים הולכים אל הים, א"ל ולמה נק' המחשבה אל"ף גדולה, א"ל תהפכהו והוא פלא גדול ובעבור שכ"י נקראת פלא קטן זה נקרא גדול בעבור שאין לו חסרון וכ"י נקראת קטן בעבור שאין לה גידול מצד עצמה. אל"ף עולה אי"ק וראה והבן שהי' והק' תלויים בא' כי הא' ראש המספרים והוא אינו מספר כי כולם ממנו והוא עם כולם. וגם הי' וגם המאה שהוא הק' וגם האלף ורבבה כולם נאחזים מא' בעבור שא' הוא ראש לכל המספרי' והוא אב"י האמ"ת ר"ל אבי עולה אחד והאמת במ"ק עולה אחד, אלף אל"ף למ"ד פ"ה בא וראה כי בהסתלקות הא' ממדותיו המדה הנקראת רע מושלת ומחרבת שכן אל"ף במילואו עולה ר"ע וי ליה לעלמא כשהף' מורה ונוטל ממשלה לעצמו ומחריב מבלי חומל ואי לאו שהף' מתמלא בה' ושב הף' ונעשה פ"ה ומתיש כח הף' אין כל בריה יכולה לעמוד מפני הדין הקשה, ומשם יוצאת גזירות וכל טף הזכר בהריגה כענין שנאמר ועתה הרגו כל זכר בטף שאותיות שניות עם המלה וא אלהים. ואותיות שלישית עולים ט"ף, וגם נקרא המחשבה א"ב ונראה בעבור שממנה נאצלו כל הסבות ע"כ הוא א"ב לכולם ואם תהפוך אותו הוא ב"א זהו שאמר הכתוב בא ברוך ה' כי בזמן הגאולה שיתגלגל הו' הוא יעקב לעלות להאחז בכתר עליון ע"י החכמה יקבלהו כתר עליון הנקרא א"ב, ויאמר בא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ כי אליעזר עבד זקינך אברהם פינה את הבית מלינק מכחות הטומאה ומלת אליעזר היא הבינה עבד אברהם שהאציל אברהם, ואל תתמה בהיות שאנו מעמידים הסודות במלת עבד ואליעזר כי החסד נקרא לבן ולבן עובד ע"ז היה וגם אמר כל מלך האמור במגילה הוא מלך מלכי המלכים הקב"ה חוץ ממ"ש המלך אחשורוש כתיב ויאמר המן למלך ר"ל מה"ד ועל שהוא נאחז ממ"ה קראו דין בשם המן, וגם ב"א ר"ל האב הוא הגוזר על בניו למעלה הם המדות לקבל הבנים הראויים הכשרים הטהורים הנקיים מכל פשע להכניס ולקבל כל א' וא' בסבר פנים יפות ולומר לו בא ברוך ה', א"ל ר' קשה עלי הדבר מאד הראוים הכשרים הטהורים יכנסו משמע שיש רשעים בישראל והלא כתיב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וא"כ מהו הנקיים והטהורים ומכלל שיש מבלי טהרה, ועוד א"ל הלא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ואמרת תחיית המתים הוא לצדיקים ולא לרשעים משמע שיש רשעים. א"ל בני אם נלך לבעלי הפיוס שישיבו נפול בסברות ואין לדבר סוף ואם שמעת דבר אתה השואל אמור ואם לאו יהא מונח עד שיבא אליהו ז"ל, א"ל ומתי יבא, א"ל הלא אמרתי לך בר"ן לממשלת האב הוא הכתר, גם בני הנח להם לישראל מוטב להיות להם נחמה כי זאת נחמתם וכן מפייסין אותם כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ווי להם לרשיעים המצווין ואינם עושין והמתן בני מעט ותשמע עליהם קול מבשר. עודם מדברים והנה אדם א' בא להם ואמר להם השאלות והשיב להם. וי להו לחייביא אשר טיפי חשך ועורון בעיניהם ואם אמר ועמך כולם צדיקים הכוונה הוא ככה את כנסת ישראל, ראה מי הוא עמך והוא הנקרא צדיק ירש ארץ ויכנוס באספקלריא המאירה הוא צדיק יסוד עולם מדה כנגד מדה צדיק בצדיק, ואל יחשוב אדם לומר שדבר ריק הוא שיקרא אדם צדיק בשם בוראו אבל הדבר הוא כך ושימו לבבכם להבין ולדעת ארז"ל אדה"ר מושך בערלתו היה ודבר תימה הוא להרהר על יציר הקב"ה שהוא בראו במעלה גדולה על כל הנבראים הבאים אחריו ונתן לו חכמה שכליית וזוהר אלהים עליו א"כ היאך הוציאו מפיהם המלין הללו לומר מושך בערלתו היה, ואם יש לכם פה להשיב תשיבו ושמא עולה בדעתכם לומר שאינו כן כמו שארז"ל ח"ו הם אמת ודבריהם אמת אבל עורים אתם בכוונת דבריהם. ודע כי נחש הקדמוני נקרא ערלה ואדם נמשך אחר עצת הנחש היא ערלה כי הוא הסיתו להפריד הפרי מן האילן וא"כ מאין יונק הפרי אם לא מהערלה מאחר שהוציאו מהעיקר ממקום יניקתו, וזהו מושך בערלתו היה וגרם מיתה לכל העולם ועזב אורח צדיק הנקרא ברית ונקשר בעצת הערלה, וא"כ לא יקרא עם צדיק זולת האדם שהוא עצור מתאות החיצוניות שהם רעות וקשות ומביאים האדם בגיהנם והם תאות הגופנים ובכללם ביטול המצות וקיום העבירות לתת יניקה לפרי מצד הערלה. ובכללם תאות המשגל במה שאינו ראוי לו להתאוות הוא עם צדיק שומר הברית מלינק בכח הערלה כי אוהב השם שלא יחלל בריתו של מקום עם אשה שאינה ראויה לו, ואם בא לידו דבר עבירה ונעצר ונפרש ממנה אז נקרא עם צדיק כענין יוסף הצדיק שלא חילל הברית וזכה ונקרא יוסף הצדיק, וידעת שאין לך עבירה שאינו מחללת הברית ע"כ הזהיר הקב"ה ואם עובר עבירה נמצא מכניס אבר הקדוש במקום שאין ראוי וחותם המקום הוא הפרי המשחיתים מעקרו וגם חותם המלך ואבר הקדוש היא הברית החתום בבשרו, ואלו הם הנכנסין בבור שחת ונידונין שם לדור דורים ואם תהיה בדעתך שסיבת המיתה בעולם בעבור חילול הברית של מעלה די לך זה שתהיה כל ימיך בתשובה גם ע"ז אמרו כ"י יש להם חלק לעוה"ב. וידעת שהצדיק נמשך מישראל ואם זה מחלל הברית הצדיק בעונותיו ובחטאיו א"כ אינו בכלל ישראל והוא הוא שלא יחיה בתחיית המתים, וכמה דברים הרמיזו לכם בעניני הברית הזאת ואחר שבאתי אצליכם שמעו כל דברי ותשימו אותם על לבבכם, ארז"ל יש קונה עולמו בשעה א' ויש קונה עולמו בכמה שנים יש שכיר והוא נשכר ויש שכיר והוא נפסד ר"ל שכיר ונשכר העושה מלאכתו כל ימות החול ואינו עושה בע"ש כוונת הענין המשתדל בעבודת בוראו כל ימי חייו ואינו שוכח את בוראו ובעת פטירתו נשכר לקבל שכר זהו שכיר ונשכר ומי שהולך בחשיכה כל ימי חייו ושוכח את בוראו כשבא לו יום אידו הוא יום פקודתו לדבר אתו קשות והוא ע"ש בין השמשות מכין כלי העבודה ונזכר אז לעבוד וקורא את העולם ומתודה לפניהם, מה תועלת לו וי לו וי לנפשיה ואינכם יודעים מ"ש חז"ל משל לאדם שהוא רעב לאכול והביאו לפניו לאכול וזימן הקב"ה עני עומד כנגדו לתת לו מזון והוא לא השגיח עליו ועוד הביאו לו מאכל ולא השגיח עליו וכן הרבה פעמים עד שמילא כריסו הם מביאים והוא מוצק בבטנו ואח"כ הביאו לו עוד קערה א' מלאה מאכל להוסיף על חטאתו פשע והנה הוא שבע שינים ולחיים והגרון ובטנו מלאה ממרירתו ועלה בדעתו לאכול עוד גם קערה זאת וירא כי לא יכול לה וירע בעיניו אז אמר חציפותא דעני אהני ליה נטלה ונתנה לו נמצא שם פקח אחד וא"ל אוי לך מה תועלת יש לך עכשיו כאשר לא יכולת לאכול נתת לו ואלו ידעת שמכילה כריסך גם הקערה הזאת לא היית נותנת לו וטוב היה לך בעוד תאוותך לאכול לתת לו חלקו מאחר שהזמינו השם לפניך, כן הדבר באדם שהוא רעב ואינו משביעו כל הון שבעולם ומצד הרעבון שלו אינו נזהר אבל חומס ורומס וגוזל וטורף למלאות צמאונו ויושב לאכול ואינו משגיח בעבודת בוראו ראו כי יבטל מצות סוכה ולולב וכיוצא בהם אשר לא יערכנו זהב וזכוכית אף הקטנה שבהם כדי להרויח ולהכניס בתוד ביתו יותר מכדי חייו ובשעת פטירתו רואה ופונה מפנה לפנה והוא מלא מיגיעו ועמלו וקשה לו לתת מעמלו לאיש אשר לא עמל בו ובא בערב שבת היא עת מיתתו ומקבץ את העולם ומתודה על חטאיו לגנוב דעת הבריות והוא אינו יודע כי הוא שכיר ונפסד ועונותיו חקוקים על עצמותיו, יש קונה עולמו בכמה שנים ומשתדל במלאכת בוראו תמיד ויש קונה עולמו בשעה אחת זה בעל תשובה השב אל בוראו, והוא מה שארז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד ומקרא מלא הוא ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, אלה הם הצדיקים הנקראים ישראל ועם צדיק וההיפך ברשעים שאינם בכלל ישראל ולא בכלל ועמך כולם צדיקים. א"ל ברוך טעמך וברוך אתה לה' ברכם והלך לו, א"ל בני שמעת מימיך כדברים האלה, א"ל לא שמעתי עד עתה ועליהם אמר הכתוב מתוקים מדבש ונופת צופים גם עבדך נזהר בהם. ועוד הראית בני רשעים הללו החומסים וגוזלים ולא די להם אלא שמזמינים להקב"ה והוא הזהירם ועוברים על גזירתו ואין להם בושת פנים. דע בני שאינם מקוים לראות פני השם שאל"כ היו מתביישים ומה צורך להם לומר ואנו בושנו במעשינו לא יעשו ולא יבושו אלא אבדה תקוותם. ועוד א"ב מתחלף בא"ת ב"ש ש"ת שממנו הושתת העולם בגזירת האב. גם המחשבה קראוהו תפילין של ראש ועל שהחכמה ובינה חסד וגבורה הם פונות בכתר ע"כ נק' הכתר תפילין ש"ר שמשם כל הרביעיות וש' של ד' ראשים, בני אמור לי אם שמעת מאביך מה פי' תפילין, א"ל שמעתי ובגי' תק"ע, א"ל תקע שופר או תקע חצוצרות, א"ל תפילין בגי' תק"ע ובמ"ק שופר והתפילין מעלין קול השופר לראש הקב"ה במקום תפילין עוד אבאר במקומו בע"ה. המחשבה נקראת גנוזה מרוב העלמתה ומעלתה ולמה גנוז כי עולה במ"ק יהו"ה הוא שם גנוז ונעלה גם שמות רבים יש לה למחשבה אשר נשתמשו בה בעלי העבודה: