ספר הפליאה/שכ
ד"ה וראה אתה בני דבר גדול נקרא איש ונקראת אשה[עריכה]
וראה אתה בני דבר גדול נקרא איש ונקראת אשה ועלה מעלתו ממנה שנים וחצי, נקרא מלך ונקראת מלכה ועלה מעלתה ממנו שנים וחצי, הרי תבעה את שלה מכאן שהמלך פורע ולא מפקין מניה ממונא בדינא וגם אינו דן אחרים ולא אחרים דנין אותו. א"ל הוא דן א"ע, א"ל ר' היינו ששנינו מלך לא דן ולא דנין אותו, א"ל אין, א"ל קשוט עצמך דמלך דן ודנין אותו דכתיב בדוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט אלמא דנין ואי לאו דדיינין להו אינהו היכי דיינו, א"ל והכתיב התקוששו וקושו ואמר ריש לקיש קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים ומכלל דבריו דן ודנין אותו, א"ל בני הא אמר רב יוסף לא אמרו המלך אינו דן ולא דנין אותו אלא במלך ישראל אבל במלך דוד דן ודנין אותו, א"ל ר' ומאי שנא האי מלך והאי מלך, א"ל בני האי מלך ישראל שאין דן ודנין אותו משום מעשה שהיה דעבדו של ינאי המלך הרג נפש אחד וא"ל שמעון בן שטח תנו עיניכם בו ונדוננו יפה שלחו לו עבדך הרג נפש ואתה צריך לבא הנה לעמוד עם עבדך. שכן אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו, בא וישב אצלם, א"ל ר' שמעון בן שטח לינאי המלך עמוד על רגליך שלא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה', א"ל לא כשתאמר אתה אלא כשיאמרו חבירך נפנה לימין כבשו פניהם בקרקע נפנה לשמאל כבשו עניהם בקרקע, א"ל בעל מחשבות יפרע מכם בא גבריאל וחבטן בקרקע באותה שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו, א"ל ר' והמעשה למה נעשה, ור' שמעון בן שטח למה רצה לדון וחבריו למה לא דנו אותו, וינאי למה לא שמע לר' שמעון שאמר לו לעמוד, וגבריאל למה חבטן בקרקע, א"ל בני אי לאו המעשה לא ידענו והכוונה בא מן המעשה, ודע בני שדוד המלך הוא תפארת ישראל שהוא מלך על דוד היא כ"י הנקראת דוד הוא דן וזהו כענין ארדה נא ואראה, ודנין אותו כי הוא בכלל העניים והאביונים מבקשים מים ואין, וזהו התקוששו וקושו שדנין אותו ואחר שדנין אותו גם הוא דן. מלך ישראל הוא כ"ע שהוא מלך על ישראל הנקרא ת"ת אינו דן כי אינו נפסק השפע משם לעולם כי היא הבריכה העליונה אשר כל הבריכות מתמלאים ומתברכים משם והרי שאינו דן ולא דנין אותו שאינו בכלל העניים והאביונים מבקשים מים ואין רק הז' ברכות ואמרתי עולם חסד יבנה, ור' שמעון בן שטח חשב שעלת העלת פוסק מן הכתר המעיין והיינו דן ודנין אותו, וינאי המלך ידע בקבלה שאינו כן שלעולם לא נפסקו משם הרחמים והוא היה מלך ישראל ולא רצה לשמוע אליו כי אין הדבר תלוי אלא אחרי רבים להטות, והוא דבר וחביריו עדיין לא ענו לכן אמר לו לכשיאמרו חבירך ונראה דעת רבים וחביריו לא דנו אותו מטעם ששמעו את דברי ר' שמעון בן שטח ואת דברי ינאי המלך ולא ידעו מה לעשות, ועל שכבשו פניהם בקרקע הורו בתנועתם שדן ודנין אותו ולא היה מן הדין לכבוש פניהם בקרקע רק לאמרו בפה כי בוודאי אחר שאמר בעל מחשבות יפרע מכם היו מוכרחים לדבר ולומר בפיהם וא"כ היה נראה שהוא הסכמת כולם והיו דנין אותו והיה נקבע הדבר, לכן קודם שידברו בא גבריאל וחבטן כי עתה נמחל להם אבל אם היה הדבר נפסק מפיהם יותר לא היה תקנה, וא"ת א"כ בן שטח למה ניצל, י"ל מיד ידע שהאמת עם ינאי והודה, א"ל ר' אדרבא בן שטח יאמר שהאמת אתו הלא תראה שבא גבריאל וחבטן על שהחניפו לינאי, א"ל בני כשאמר בן שטח בעל מחשבות יפרע מכם מדבורו לא היו נחבטים בקרקע כי אין עדים והתראה אלא הבין בודאי שהדין עם ינאי המלך. ומה שלא נחבט ר' שמעון בן שטח כי הוא יחיד ודברי יחיד אין עומדים כ"ש שנעשה מעשה ובמקום מעשה אין להרהר, זהו שארז"ל בדבריהם מעשה רב שכוונתם מעשה ראייה גדולה בדבר, וזהו מלך ומלכה שנתן לה שנים וחצי שהאיש יש לו שנים וחצי יתירים מן האשה ומלכה יש לה שנים וחצי יתירים מן האיש והוא המלך. א"ל ר' נראה לך שעד כאן דבריך במלך חלילה רק זה תדע באמת כי לא אניחך להסתיר ממני דברי כי בע"ה הכל שמעתי רק שאני רוצה לשמוע מפיך לראות אם יש הפרש בין לימוד ללימוד. אמר לו מאחר שכן הוא אמור אתה מה שקבלת ואראה אני אם הדברים שוים, א"ל ר' כלום יש תלמיד שמדבר לפני רבו. א"ל אין מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. אבל הרב שמחל על כבודו כבודו מחול. א"ל ב"ה מה שקויתי שמעתי מפיך, תנן מלך לא חולץ ולא חולצין לאשתו לא מיבם ולא מיבמין לאשתו. ר"י אומר אם רצה לחלוץ וליבם זכור לטוב. א"ל אם רצה אין שומעין לו אמרו לר"י האיך אמר חולץ והכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ומכאן שאם מחל על כבודו אין כבודו מחול א"כ האיך חולץ האיך מיבם. א"ל ולא ראית שהשיב ר"י מצוה שאני, א"ל ר' א"כ למה השיבו לו שאם רצה אין שומעין לו אדרבא אם לא רצה כופין אותו דמצוה הוא והרי הוא ג"כ בכלל ישראל וחייב בכל המצות כולם, א"ל בני דן ודנין אותו במלך ישראל מכאן ואילך במלך דוד, ור"ל הת"ת שהוא דוד נקרא אח עם החסד ששניהם ממקום אחד נאצלו והנצח בת זוג הת"ת וכשהחסד אינו משפיע לנצח הת"ת שהוא אחיו של החסד אינו משפיע בנצח זהו אין מיבם וגם אין מיבמין לאשתו ר"ל כשהת"ת אינו משפיע בעטרה בת זוגו גם החסד והנצח אינן משפיעים להו כי יודעים הגזירה, וזהו אין מיבמין לאשתו. וגם אינו חולץ ר"ל אע"פ שאינו מיבם מ"מ אין חולץ ר"ל אינו מניחו לגמרי הנצח שלא להשפיע אליו כי החליצה היא מניעת ההשפעה והיבום הוא שפע רב, ולענין הרבוי והמיעוט הוא היבום והחליצה שאינו מיבם להרבות השפע ואינו חולץ לגמרי רק משפיע מעט וכן אין חולצין לאשתו חלילה וחלילה בני שיהיו חולצים לעטרה בת זוגו של הת"ת שא"כ לא נשאר משונאיהן של ישראל שריד ופליט רק עומדים בלי רוב רחמים ואז הצרות באים מבלי כלייה, ומה שאמר ר"י חולץ ומיבם הוא סובר אע"פ שהת"ת אינו משפיע לנצח כלל וזהו חליצה מ"מ משפיע בעטרה והנה קיום. ומיבם ג"כ כי אע"פ שהחסד אינו משפיע בנצח. כבר הת"ת הוא מלך ולו הרשות ומשפיע הוא וזהו מצוה שאני שאחרי שרואה שחסד אינו משפיע א"כ מצוה הוא מלמעלה להשפיע בנצח, ואף כי הוא מצוה הרשות בידו ליבם או לחלוץ שהרי הוא מלך, ומה שאמרו לו אם רצה אין שומעין לו האמת אתם כי מאחר שבא הגזירה עליהם מלמעלה אין לו ליבם והראייה שהחסד אינו משפיע א"כ גזירה הוא. וגם אין לחלוץ כי אין מדה ממדות השם בלי השפעה אם רב אם מעט ולכן מלך גשמי דוגמה עליונה אין לשנות ממה שהוא למעלה ממנו כי משם המלכות עליו. א"ל ר' א"כ אלמנתו אין נושאין אבל הוא נושא אלמנתו של מלך שהרי דוד נשא אלמנתו של שאול שהיה מלך שנאמר ואתנה לך את בית אדונך בחיקך היש עול כזה אשה שאין לה בעל תהא אסורה, א"ל הדיוט בהדיוט מותרת מלך במלך מותרת הדיוט במלך אסור, א"ל אלמנת הדיוט מותרת בהדיוט, א"ל ר' רואה אני שאם אסכים לדבריך אתה מעלים ממני ועד מתי אעיז פני כבר נלאתי בכל דבור ובכל ענין להוכיח ויותר טוב לומר לי בפה מלא להפרד ממך ממה שאתה מעלים תורת אלהינו ממני ואם אתה סובר כן שנעלם ממני אינו כן בע"ה כי לא נעלם ממני דבר מכל מה שאמרת לי עד עתה ולמה לא תאמר לי עד התכלית ואתה יודע שאביך הוא זקני ונולדתי על ברכיו ואהבני יותר ממך ובן חמש שנים הייתי יושב לפניו ואמר יותר יודע בן בני ממה שיודע בני בחכמת אלהים ובמרכבה העליונה עד שישב ק"ך ימים בתענית לחם לא אכל ומים לא שתה רק חרוב אחד ביום ותמרה אחת בלילה ובסוף ק"ך ימים לתענית ויצאה בת קול ואמרה בני בכורי קנה ונתבשר אבי והוא אביך שנעשיתי בן בית עד שנתפארת כמה פעמים לומר לי מאביך לא חשתי וממך אחוש ואירא, ואבי שהוא אביך גרם להפנות לך מקום במתיבתא דרקיע וקנאת סופרים תרבה חכמה ונפלתי לפניו ובקשתי ממנו לבקש עלי רחמים להשיג בחכמת אלהים גם במרכבה העליונה ומרוב אהבתו בי מנע ממני כל מיני מאכל וכל מיני מעדנים ותענוגים שהיה לי ולא הניחני לאכול רק פת חריבה ומים במדה ופת במשקל מעט מן המעט מזה ומזה עד שנעשיתי תש כח לגמרי וישבתי ב' שנים בתענית ולמדני חכמה העליונה ונעשיתי בן ז' שנים, ואז ראיתי עוף פורח באויר וגזרתי עליו ובא בידי וכראות זקני זו המעשה לקחני מן היד והוציאני לחוץ ז' מילין והעמידני רחוק ד' אמות ועמד בתפלה ואמר לי בסוף תפלתו הקשב ושמעתי בת קול אומרת קנה ובנו בנים לד', ובשרני זקני שאמר לי מפה אל פה גדול אתה מאביך ומאותה השעה לא חטאתי לפני השם לא בהרהור ולא במעשה ובהסתלקו מעוה"ז לעוה"ב מסרני בידך וצוה לך שלא להפרד ממני והתורה אמרה כבד את אביך ואני חייב בזה ואב שמחל על כבודו כבודו מחול מ"מ רואה אני שאם לא הייתי עז פנים כענין הוי עז כנמר לא היית אומר לי דבר וברוך שעזרני והריני עתה בן י"ג שנים ואתה בן מ' וכמוני כמוך ואם תרצה עדות הנה מלחמה לפנינו קח מגן ושריון וצא הלחם עמי במלחמת המלך כי תורה סתרי מלחמות סתורות וסתומות, ואתה אם תרצה בזה שאדבר אני ולהקשיב אתה הרשות בידך אלא שאין הדין נותן, א"ל נפשך קשורה בנפשי וזולתך למה לי חיים ומי יתן ותהיה גדול ממני כענין אם חכם בני ישמח לבי גם אני וכמה פעמים אמרתי לך ומונע בר יקבוהו לאום, ואם אמרתי מאביך לא יראתי וממך אירא חלילה בדרך גאוה לדבר רק כדי שתתקנא ותשתדל, ואין דבר שמודיעים לי ואיני אומרו לך מ"מ אוהב אני בזה שנצא במלחמות ענייני המלך ואם תנצחני תקרא ר' ואם אנצחך אקרא רבך, א"ל ר' עם כל זה צריכים אנו מוכיחים, א"ל בני השמים יוכיחו, א"ל בני א"כ אמור אתה ואקשיב אני מפני מה אשת הדיוט מותרת להדיוט ואשת מלך אסורה להדיוט ולמלך אחר מותרה, א"ל ר' כך אמר לי אבי ז"ל שכל הי' נקראים זכרים ונקבות ועל שהאחרונה מקבלת מכולם נקראת נקבה, וגם אמר לי אבי ז"ל הדין נקרא הדיוט אצל הרחמים וכשאין הפחד משפיע בעטרה מטעם שגוזרים עליו אפ"ה ההוד משפיע בעטרה דין מעט מן המעט, מ"מ כשאין הכתר שהוא מלך על ישראל משפיע בחכמה אלהית מי ישפיע עליה אלא מלך אחר הוא עלת העלת ואין הדבר כאשר אמרת שכל אלו במלך דוד כי אדרבא במלך דוד נראה שהיא הולכת בחוץ ומותרת להדיוט וחז"ל אסרוהו מטעם שיש מלך האוסר כאשר אמרתי ועליו אין לפרכס כי מפי אביך הוא, א"ל בני אפי' פלגש מלך אסורה, א"ל לא היא מותרת ולא אמרו אלמנתו של מלך אסורה אלא הראוי לו מבית המלך שכן אמרו לו לר' יהושע נשים הראויות לו מבית המלך כגון מירב ומיכל בנות שאול אבל פלגש חיצונית היא וכאשר יגרום העון ותכנוס אז היא אסורה וכשתצא חוץ אף כי היתה השפעת המלך עליה הואיל ויצאה מותרת, א"ל בני משאול היה לו הבנות האלו והם מירב ומיכל וראויות לדוד המלך שכן ממלך באות וכפי הנראה לקחן דוד לנשים והיכי עביד הכי ונשא ב' אחיות וכי משום דמלך הוא יחלל את התורה והלא זוגות הם כענין שנים שנים באו אל נח וכל אחד משפיע לבת זוגו וא"כ האחיות אסורות אפי' למלכים ולמה עשה כן, א"ל ר' לאחר מיתת מירב נשא את מיכל, מ"מ ר' הקשב ואשאלך למ"ד קדושי טעות היו לו במירב שנאמר תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי במאה ערלות פלשתים ואמר רב פפא מיכל אשתי ולא מירב אשתי ועל שהיה קדושי טעות נשא את מיכל בהיתר ולמה לא חשש דוד מפני הרואים שלא יאמרו שתי אחיות קידש אחת נשא ואחת עומדת לו בקדושין, א"ל בני אמור לי מקודם איך היו קדושי טעות, א"ל ר' הכריז שאול והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך ויתן לו את בתו כי גלית הפלשתי היה מחרף מערכות ישראל מצד עונותיהם וכאשר שמע דוד ההכרזה מיד הלך והרגו כי מי ישלח ידו במשיח ה' כי נמחלו כל עונותיו, ובראות שאול שהרג את גלית נתחרט ויצא מדבריו עד שאמר דוד בתך מקודשת לי בממון שאמרת לעשרני, אמר שאול במה שאמרתי את בתי אתן לו לאשה אינה מקודשת בדיבורי ומה שאמרתי יעשרנו המלך עושר גדול הוי לך מלוה אצלי ואין אשה מתקדשת במלוה הלך שאול ונתן את מירב בתו לעדריאל בן ברזילי המחולתי לאשה נמצא שהיה קדושי טעות שנאמר ויהי בעת תת מירב בת שאול לדוד והיא ניתנה לעדריאל בן ברזילי המחולתי לאשה נמצא שהיה קדושי טעות וע"כ נשא את מיכל אחותה והאמת בהיתר נשאה רק מ"מ למה לא חשש מפני הרואים שלא יאמרו דבר, א"ל בני כמדומה לך שלא עמדו בסנהדרין עמדו ושם התירוהו ואין כאן חשש הרואים, א"ל ר' ומיכל איך נתנה לו והלא לא רצה ליתן לו את מירב לאשה, א"ל בני בעל כרחו לקחה כי שאול אמר לו לדוד תרצה לקחת את מיכל לאשה לך והבא לי מאה ערלות פלשתים והוא סבר שיהרג דוד כי חשש וירא ממנו הרבה, א"ל ר' ראה מלך ישראל מה עשה גרם שיהרג נפש מישראל על לא חמס בכפו, א"ל אדרבא שאול אמר אחר שהרג את גליות הפלשתי וודאי צדיק גמור הוא ופתהו יצרו ואמר שמא מקרה הוא ורצה לנסות את הענין אם ינצל מק' ערלות פלשתים וודאי צדיק גמור הוא ואם לא ינצל אל אמונה ואין עול כי נתחייב ויהרג והוא הלך והרג מאה פלשתים והביא ערלות מכל אחד ולקחם שאול בסוברו שאינם שוים כלום כלומר אפי' שוה פרוטה אינם שוות, ואמר לו דוד תנה לי את מיכל אשתי ואמר שאול מלוה ופרוטה אית לך גבאי כי עדיין לא נתן לו דבר מהעושר אשר אמר יעשרנו המלך, ואמר דוד הנח המלוה שאין דעתי רק על הערלות והם שוים פרוטה, ושאול אמר אינם ש"פ ויצאו לסנהדרין ואמרו מקודשת ולקחה בע"כ, א"ל ר' למה אמר שאול להביא מאה ערלות יאמר להביא מאה אזנים או מאה אצבעות, א"ל א"כ היה הורג חמשים והיה מביא לו מאה אזנים והיה הורג עשרה ומביא לו מאה אצבעות, א"ל ר' יאמר לו להביא חוטמות שאינם אלא אחד אחד, ועוד למה אמר דווקא ק' יאמר י' או י"ב ואם הוא צדיק ינצל ואם לאו יהרג ויבא נסיונו בי' כמו בק', וא"ת אין הנסיון בי' או בי"ב א"ל א"כ יאמר לו להביא ר' ערלות. ועוד מלך ישראל יטעה בזה שק' ערלות אינם שוים פרוטה והלא כל אדם היה קונה אותם בעשרה פרוטות לכלבו או לשונרו כאשר אמר דוד, א"ל בני שאול כיון בערלות להוציא את דוד ממחיצתו ומכחו להכניסו בערלות שיהרג כי אמר שאול אם צדיק הוא אין בדברי כלום ואם לאו יושלך בערלות ויסר הצל מעליו ויהרג, ואם היה אומר להביא אברים אחרים לא היתה מתקיימת מחשבתו ואף אם היה חייב אפשר שיהיה נצול דרך מקרה לכן א"ל להביא ערלות, ומה שאמר לו ק' דווקא כי אמר מדה העשירית מבורכת מק' ברכות וכל הערלות ניזונים ממנה ואם דוד הוא צדיק עכ"פ יצליח בק' הערלים ואם יצליח בוודאי יקח מלכותו כי הוא אחוז במדה הי' שממנה מלכים ימלוכו שהוא מלך בעולם השפל. ומה שטעה שאול ואמר הערלות אינם שוים פרוטה כיון שהערלות אינם נכנסים בכלל פרוטה הרומז בכ"י המתקדשת בפרוטה שהוא מצפ"ץ יהו"ה בא"ת ב"ש, ואין הקדוש מתקדשת מן הטומאה, ומה שאמר דוד חזו לכלבא ולשונרא אמר הערלות הם הערלים וראויים להתגלגל לכלבא ולשונרא ויתכפרו ואחר יבאו בישראל ויתקדשו, ואשה מתקדשת מקדושין, ואת מיכל אחר מיתת מירב נשאה כי מירב מקודשת היתה לדוד, ואין לומר שכך היה הדין כמו שאמר שאול וגם לא הלכו בסנהדרין לא בזו ולא בזו שמלך היה ואין דן ולא דנין אותו כי אמר שאול מלוה אית לך גבאי ומלוה להוצאה ניתנה ואינה מקודשת, אין הדין כך שאין זה מלוה אלא שכר עבודתו ששם נפשו בכפו ונתחייב לתתו בידו ולא ניתן להוצאה וכל מה שלא ניתן להוצאה אין שם מלוה עליו, והמתין דוד מיתתה שמתה מירב ואז לקח את מיכל ומפני שהיתה מקודשת לו המתינה משום שתי אחיות כי שניהם מקודשת לו, א"ל אדוני ולמה האשה אינה מתקדשת במלוה והלא אין שום עיכוב בדבר הרי שקדשה בק' זהובים ורוצה להוציאם בהוצאה מקודשת ומה לי זה ומה לי זה ממה נפשך כשהאשה מתרצה בזה תהא מקודשת, א"ל בני אמור אתה, א"ל כדי שלא תאמר שאני איני יודע אומר, כל הכוחות החיצוניות מתפרנסות מהיסוד חלק כחלק ואומר לוה רשע ולא ישלם וצדיק שהוא הנותן חונן ומלוה וא"כ המלוה הולכת בחוץ ואין האשה מתקדשת ממנו וזהו להוצאה ניתנה כלומר שיצא בחוץ ובמקומו יתבאר בע"ה, א"ל ר' וכי דוד את מיכל נשא והלא פלטי בן ליש לקחה לאשה שנאמר ושאול נתן את בתו לפלטי בן ליש, א"ל בני לא זאת נשא ולא זאת אלא דוד לא עירער על מיכל כי סבר שתנתן לו לאשה והמתין עד שמתה מירב משום שתי אחיות כי שתיהן מקודשת וכאשר ראה שניתנה לפלטי בן ליש ערער דוד על שתיהן ונמצאו מקודשת, ופלטי בן ליש את מיכל ועדריאל את מירב שניהם בעבירה נשאו, א"ל ר' כל מילי דמלך אני יודע מאבי ז"ל ואתה אומר דוד לא זאת ולא זאת נשא והא כתיב ויאמר שאול אל מיכל למה שלחת אויבי, א"ל בני ואני כך אמרתי לא זאת ולא זאת נשא באיסור כי אחר שמתה מירב לקח את מיכל בהיתר ואחר שברח דוד לקח שאול את מיכל ונתנה לפלטי בן ליש באיסור, וכשנהרג שאול חזר דוד ולקחה בהיתר כי מיכל היתה אשתו של דוד ואין קדושי פלטי בן ליש כלום שאין קדושין תופסין באשת איש וחזר ולקחה בהיתר, והנה כל משפטי דוד בדין ובצדק כמדתו, א"ל ר' ולמה פלטי בן ליש היה בוכה אחר העבירה אחר שאדרבא מצד עצמו היה לו להניחה. א"ל בני חלילה וחלילה שפלטי בן ליש היה בוכה אחר העבירה כי הוא ידע באמת שהיא אשת איש ולא בא עליה מעולם ולא נכשל בה כי היה כובש את יצרו יותר מיוסף הצדיק ומבועז ובכל פעם היה מעלהו הקב"ה שכר גדול וע"כ היה בוכה, א"ל א"כ שאול אחר שלקחה דוד לאשה לפני כל העולם למה נתנה אחר בריחת דוד לפלטי בן ליש, א"ל שאול היה סובר שדוד לא קדשה קדושין אחרים רק הקדושין של מאה הערלות מפלשתים ואמר שאול כי אינם שוים פרוטה, ודוד שסבר שהם קדושין כי הם שוים פרוטה לא קידשה בקדושין אחרים, א"ל ר' אמור לי באומר בתך ופרתך מקודשת לי בפרוטה למה נשאר בתיק"ו, א"ל בני הוי דברים שבלב כי משאמר פרוטה והזכיר בתך ופרתך לא ידענו אם חילק הפרוטה חצי בבתו וחצי בפרה ולא כלום או לא כל אחד כדינו קאמר הבת בפרוטה ופרה במשיכה ושניהם שלו לכן נשאר בתיקו, א"ל ר' ונשאל לו ואם לא חילק וודאי מקודשת ואם חילק הפרוטה ולא כלום, וא"ת מאי נפקא מינה בין כך ובין כך אסורה, נ"מ דבר גדול שאם חילק הפרוטה היא מותרת בוודאי, ועתה בא בן זוגה ליקחנה ואתה אסרת עליו ואתה גוזל חלקו שמעו שמים והאזינו ארץ חז"ל התירו לגזול אשה מבן זוגה והתורה אמרה לא תגזול, ואם לא חילק וודאי מקודשת ואם הניחה והלך הגדר פרוצה כי בהיות יודעים שבוודאי היא מקודשת הגדר חזק ואמיץ אבל בהיות ספק הנה נפרצה הגדר ויכנסו כי אין הספק כוודאי אף כי הם עריות א"כ יבררו הדבר ולא יעשו הוודאי ספק או המותר אסור. א"ל בני אמת אמרת שאבי ז"ל מסרך בידי ובלאו הכי האב חייב למול את בנו להכניסו בתוך הקדושין ולהוציאו מן הערלה ולפדותו מן הכהן כי לו משפט הבכורה, וללמדו תורה שבכתב ותורה שבעל פה כי הוא אמונתינו שאין הריסה באלו, ולהשיאו אשה כי הוא חבור האוהל, וללמדו אומנות שהוא דבר שאין מביאו לידי חילול, ולהשיטו בנהר מעשה בראשית ומעשה מרכב כל אלו תלוים באב לעשות לבנו וכולם קיימתי והרי אתה בן י"ג וברוך שפטרני מעונשך ואיני עמך, ומכל מקום אם רצונך אמור אתה ואקשיב ואראה דברים המסופקים איך תבררם, א"ל א"כ האב שמחל על כבודו כבודו מחול ואומר אני ותקשיב אתה, ודע לך שאפי' אם היו שואלים אותו והיה מברר דבריו אין שומעין לו הואיל ולא בירר בשעת מתנה שנתן הפרוטה כי הוי דברים שבלב ואינם כלום, א"ל אי הכי דבריו שיצאו בפועל ואמר בתך ופרתך בפרוטה זהו הפועל היכן נפל שיתברר בדברים שבלב, ודברים שבלב אינם כלום והפועל נתבטל ותהא מותרת, א"ל ר' אומר לך דבר אחד שאמר לי אבי ז"ל בזה והשמר לך שלא תהרהר דבר כי הוא לא אמרם אלא מפי אליהו ז"ל וכך אמר, התפארת נקראת ל"ב והעטרה נקראת ל"ב, נוטלת רשות מהלב שהוא הת"ת הוא המלך בו' קצוות ולו הרשות נתונה א"כ דברים שבלב הוא העטרה אינם כלום, ועתה זה האדם שקידש שני דברים בפרוטה אחת אנו צריכין לדעת דברי לבו לברר הפועל שהוציא מפיו, ומפני שדברי הלב תפושים מכאן ומכאן מן הלב העליון ומן הלב התחתון ע"כ נשאר בתיקו, והואיל ונפל הדבר בספק אסור שאם תעמוד דברי לבו בלב התחתון ואינם כלום יאמרו לך אדרבא הם דברי לב העליון והוי דברים א"כ יש איסור ולחומרא זהו כל תיקו דאיסורא לחומרה כי זה הספק הוא ספק דאורייתא שהלב העליון הוא תורה שבכתב. וראה והבן באמת שכתב בכל לבבכם להרמיז בשני הלבבות לב טוב ולב רע, א"ל כתיב לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו ונתעוררו חז"ל לומר לא ירבה אלא י"ח ור"י אומר מרבה יותר מי"ח ובלבד שלא יהיו מסירות לבו, ור"ש אמר אפי' אחת ומסירה את לבו לא ישאנה ולדבריו יאמר לא ישא אשה ולא תסיר לבבו אבל עכשיו שאמר לא ירבה לו נשים משמע נשים ומסירות לא ישא אשה א' ומסירה ישא, א"ל אחר שהטעם הוא שלא יסור מה לי אחת ומה לי הרבה, א"ל א"כ יאמר ולא ישא ולא יסור וכ"ש רבות, א"ל בני אחת ומסירה לא ישא, אחת ואינה מסירה ישא, רבות אפילו כאביגיל לא ישא וזהו לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל, א"ל י"ח מנא להו, א"ל דכתב וילדה בנים לדוד בחברון ומונה ששה נשיו והם אחינועם היזרעאלית ואביגיל ומעכה וחגית ואביטיל ועגלה הרי כאן ו', וכתיב ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה הרי כאן ג' פעמים ו' הם י"ח, א"ל על מה נתעוררו חז"ל לומר עד כ"ד ועד מ"ח כענין שנאמר ואימא ו' כהנה עוד ו' הרי י"ב ואמר וכהנה הרי כ"ד, ותנא אחר אמר א"כ יכתוב כהנה כהנה מאי וכהנה אלא כהנה ראשון י"ב כהנה שני כ"ד וכהנה ריבה עוד כ"ד הרי כאן מ"ח וכי לא ידע הקב"ה כמה נשים ראוי למלך לישא אבל הזהירו בלאו לא ירבה ולא ביאר, וכשאמר הנביא ואם מעט ואוסיף לך כהנה וכהנה אם תורתינו מתיר להיות י"ח כענין כהנה ראשון ו', כהנה שני ו', וו' שהיה לו הרי י"ח, ואלו לבד התיר לו הקב"ה ואם ישא יותר עובר בלאו לא ירבה א"כ האומר כ"ד עבר המלך ואם כדברי האומר כי כהנה שני בא לרבות עוד י"ב הרי כאן כ"ד א"כ המתיר את המלך שישא מ"ח יעבור המלך בלאו ועל המתיר משפט העבירה, ואם הדין כדברי האומר מ"ח שהרי הדין עמו כי לא בחנם נכתב הו' של וכהנה א"כ האומר י"ח וכ"ד גזלו נשי המלך במקום שהתורה התירה לו מה ראו למעט מנת המלך אשר נתן הקב"ה לו, ואחרי כל אלה אבן מקיר תזעק ויאמר הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו לשום המלך בספיקות רבות לעבור בתורתו יכתוב בפירוש לא ירבה לו נשים יותר מו' או י"ב או י"ח או כ"ד או מ"ח ויסתלק מן הספק, ועוד אלו התנאים והאמוראים נדחקו ואינם אומרים לא ידענו אבל אומרים דברים שאינן נראים מן הכתובים ואמת כי מנו מנין אמיתי שהיה לדוד ו' נשים ומיכל בת שאול היכן, א"ת ששכחו אותה עתה שהזכרנוהו קשה לכולם למ"ד י"ח אדרבא כ"א כי ג' פעמים ז' הרי כ"א, ולמ"ד כ"ד אדרבא פ"ח, והאומר מ"ח אדרבא נ"ו, ושכחו ולא הודו לו לומר שכחנו ויחזרו בענין האמת אבל אמרו היא מיכל היא עגלה ואוהבה כעגלה הם אמרו כן ואני אומר כן עגלה היא אחרת ומיכל היא אחרת ושכחו חכמים לומר שמיכל נשכחה מפיו של המונה נשיו של המלך, א"ל בני כמה פעמים אמרתי לך שהשטן מתגרה בי שנתחברתי עמך ואם יודע אתה מפי אביך אמור כי אני מעי חמרמרו ממך ואין לי כח להשיב לך כי אם תרד בכל התורה כולה בדרך זה אם יהיו כל העולם סופרים וכל הקנים קולמוסים וכל הימים דיו והשמים והארץ קלפים לא יוכלו לכתוב כונתך, א"ל א"כ בחנם אמר איוב היאכל תפל מבלי מלח ואם יחסר המלח מהבשר הבשר מסריח ואינו נאכל ואם יתקן ויתייבש בלא מלח יאכל בלא טעם וכי הדברים האלו ממני הם הלא מאבי ז"ל הם שלא הניח בשר מבלי יודע תיקון מליחתו, וכל הדברים שיצא מפיהם עכ"פ נמלחו ונתקנו ויצאו מפיהם כי לא בחנם אמר החכם אם הייתי בהר סיני הייתי שואל שתי פיות אחד לדברי תורה ואחד לדבר מילי דעלמא, ואם דבריהם אינם תורה איך היו יכולין להוציא מפה קדוש מילי דעלמא לכתבם בספר לכן אמור ואם לא תדע שאל ויאמרו לך ואם אינך רוצה אומר אני ולא מדעתי ומשכלי רק אבי ז"ל אמרם ואם אתה בספיקות רבות ואתה צריך לשאול מהיודעים אני בע"ה אין לי ספק כי השמים הכינו לי מקום לדעת, ודע כי קב"ה אמר למשה רבינו ע"ה עלה אלי ההרה ועלה ומצאו שאמר לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו. וא"ל משה רבונא דעלמא האי לבבו לבו מבעיא, וא"ל לב המלך הגשמי יסיר לבו הרוחני ממצבתו כענין ונשיו הטו את לבבו ומה שלא פירש לו בפירוש כמה יקח הכוונה הוא לא ירבה לו נשים יותר מדאי יותר מדוגמא העליונה, ואם אינו כן יטו את לבבו והנה המלך המשפט שהוא הבינה פועל בו' ספירות זולת העטרה שנתנה לת"ת והיא בעולת בעל ואם המלך רוצה לעשות כענין המלך העומד בעולם הגשמי הוא מלך דוד היא העטרה אשר עם י"ב הויות הבאים אליה מקיים עולם הגשמי ורוצה גם הוא שיקיים עולם עם י"ב נשים כי ההויה באשה כענין ויצאה והיתה וכמו כי תהיין לאיש הרשות בידו שע"י י"ב נשיו יתבודד להשיג בי"ב הויות והיא השגת המלך, ואם ירצה י"ח גם י"ח עולמות, וכולם במלך הרוחני היא העטרה ורוצה גם המלך להשיג בעולמות ע"י נשים י"ח עולמות הרשות בידו, ואם הוא ר
וצה להוסיף על י"ח עוד ו' נשים נגד ו' קצוות הרשות בידו, ואם רוצה לעלות עד מ"ח א"י הו"ה אהי"ה וכולם נכללים בזה השם הרשות בידו, האמת אם הוא יוצא מהכללים א"כ חושב מה למעלה ויסור לבו ע"י מחשבתו, וע"י הנשים באים השגות האלו כי באשה באים כולם, א"ל בני א"כ יש לו לישא י"ג להשיג באחד א"ל י"ג הוא בכלל מ"ח, א"ל ויקח ע"ב להשיג בשם מע"ב שמות, א"ל ר' אל תכני בעוקצך כי איני מקבל שום מכה שכל השגות כולם מהמח הוא שם בן מ"ח א"י הו"ה אהי"ה וכולם נכללים בזה השם ואם יצא מזה יצא ממחיצתו, הלא תראה שלמה יצא והטו לבבו, ומה שארז"ל היא עגלה היא מיכל אמת הוא כך כי המלך לא נשא בפרט ז' נשים כמו שאמרתי שהעטרה היא בעולת בעל, אבל בכלל אין לעכב שז' בכלל המ"ח, ומה שכתוב ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה משום מעשה שעשתה בבוא דוד עם ארון הקודש א"כ נראה שעגלה שהיה לה בנים היא אחרת ומיכל היא אחרת אין הדבר כן כי לא יתכן שישא המלך ז' נשים בפרט אלא הכי הוא, מאותו מעשה שעשתה בבוא דוד עם הארון לא היה לה ולד אבל קודם המעשה היה, ודהמע"ה לא רצה לקחת נשים ופילגשים רק י"ח, והנשים בקדושין וכתובה, והפלגשים בלא קדושין ובלא כתובה, כי רצה להשיג ההשפעה הבאה בפלגש היא לילית והכל מן המלך, א"ל בני אמרת מה שאמרת והכל אמת ובמקומו אומר גם אני בע"ה, א"ל כמה בנים היו לו לדוד א"ל אחד הוא שלמה כי דוד ושלמה אחד שה' משלמה רומז בדוד וא"כ שלום וה' יסוד ועטרה, וע"כ שלמה ימלוך כי דוד אביו כלול בשמו של שלמה, א"ל והלא רב אמר ד' מאות בנים היו לו לדוד, א"ל כל הד' מאות היו בני יפת תואר ותמר היתה בת יפת תואר ולא היתה בת דוד ממש כי מעוברת לקחה וילדה בבית דוד וגדלה כבת וע"כ נקראת בתו ואח"כ נולד אבשלום, ואמנון בא עליה בהיתר שלא היתה בת דוד, א"ל ר' והלא לא חשש משום נדה. א"ל בני וכי יש נדה בבית המלך שהרי בזמן שיסתלק הדם מן האשה הוא הדין הקשה היא טובלת במקוה ישראל ונטהרת מן הדין, וי לה לאשה כשפסק דמה והגיע זמנה ולא ירדה בטבילה כי אין להניח טומאת הדין בבית המלך היא כ"י ולכן אפי' האלמנה צריכה בזה הטהרה בזמנה מיד ולכן אם כל הטומאות בטלו טומאת נדה לא בטלה כי אין חורבה בעולם כמוהו, וא"כ תמר טהורה היתה, א"ל ר' נהי שלא היתה אחותו לא מן האב ולא מן האם וגם לא היתה נדה כי אין טומאה בבית המלך ויש אזהרה גדולה א"כ למה שנאה, א"ל בני חלילה ששנאה שום שנאה משום שעבר עליה. אלא נימא נקשרה ועשאתו כרות שפכה, א"ל ר' ומי לא ירום צעקתו בזה טומאת נדה אין מניחין בבית המלך ושערות מניחין והלא האשה צריכה לבער כל טומאה ממנה ומה שאינו מבערם האיש שהוא צדיק חונן ונותן אך האשה אין לקבלם כלל אלא להשחיתם הוא שנאמר ויצא לך שם בגוים ביופיך שלא יהיה להם שערות לבנות ישראל לא בבית השחי ולא בבית הערוה כי צריך הבעל למצוא אותה מבלי שום טומאה כענין כולך יפה רעיתי ומום אין בך כ"ש המלך שאין טומאה בביתו וא"כ מאין לה שערות לתמר לעשותו כרות שפכה וחזר הדין למה שנאה, א"ל בני אמת אתה אומר אבל הכי אמרתי נימא קשרה לו לכתחלה ועשאתו כרות שפכה לכתחלה, א"ל ר' אם כדין שנאה למה נהרג, א"ל הוא הרג את עצמו כי גרם שנסתלק מקדושתו כענין לא יבא כרות שפכה כי יצא מדוגמא העליונה וגרם צעקת רבים כענין ותקח תמר אפר על ראשה וצעקה גדולה נפלה על העולם כי אמרו לבנות מלכים לסתומות לצנועות הוא כך לפתוחות ולפרוצות על אחת כמה וכמה, וגלה בתחבולה מאת המלך וברוך הוא אשר יגדע האמת ונתחייב ונהרג, א"ל א"כ חזר הדין מאחר שהשערות אין נמצאים בבית המלך כי כולך יפה רעייתי ומום אין בך א"כ תתחייב האשה להשחיתם בחובות מצות עשה או בעונש לאו כעין טבילת נדה וא"ת אין ה"נ א"כ למה לא יתחייב הבעל להתיר את נדריה כשנדרה שלא לגלח אותו מקום והלא גורם טומאה בבית המלך, וגדולה מזה אמרו שאינו זקוק להפר לה שאין השועל מתעפר אלא בעפר פר ר"ל שאין לו עינוי וצער מהשערות ואדרבא אין עינוי וצער כטומאה, א"ל בני אמת הדבר אבל לא נאמר זה ההיתר אלא בגלות שהיא נוטרת כרמי הע' שרים, וע"כ אין הדבר בחובה מ"מ יש שכר בהשחתם אבל בזמן קיבוץ גלות ישראל לא נמצאת שערות לא בית השחי ובבית ערוה כלל: