ספר הפליאה/קפז
ד"ה ועתה תשאל בני אמר לו רבי מהו הסתלקות החיות[עריכה]
ועתה תשאל בני. אמר לו: רבי מהו הסתלקות החיות וחולי המות א"ת שהמות הוא שכל היסודות אשר הורכב הנמצא מהם כל אחד מהם ישיב ליסודו האש לאש והאויר לאויר והמים למים והעפר לעפר. א"כ גם בנפש צריך אתה לומר שתשוב ליסודה, ואדרבא אין לך תענוג ועונג לנפש יותר מזה אלא שתשוב ליסודה אל האלהים אשר נתנה, א"ל ולכן יש לך לדעת כי ההולכים לפרש התורה ע"פ הטבע ואומרים כי השכל נדבק בשם אין זה רק התול וגניבה. שהם גונבים דעת בני תורתינו הקדושה, אבל ע"ד האמת הוא כך אם היה אדם מת בלי חולי ובלי צער ובלי שום שינוי אמת הדבר שאמרת. והעד המיתה בנשיקה בלי שום שינוי. אבל עתה שיש לה צער וחולי וחום א"א לומר כן, כי צער החולי נדבק בדמיונו אשר בנפש בחול עליו חום החולי וצערו, וחום החולי חוזר להיות חומר לחום האש היסודי אשר בצאת הנפש מגוף החולה הגיע ליסוד האש בכח הדמיון אשר הגיע לה מצער החולי וחומו, והנה האש היסודי נדבק בנפש ההוא ונוסף חום על חומו עד שהגיע אליה האש היורדת מנהר דינור ותחול על ראש הנפש ההיא וגם ירד עליה סערת ה' חמה יוצאה סערה מתגורר על ראש רשעים יחול, א"ל זהו המת מחמת חום, המת מחמת קרירות מה תאמר, א"ל הוא הדין המת בקרירות שיתחברו אליו דינין ומשפטים מצד השלג וברד ליום קרב ומלחמה, ר"ל לעתיד לבא עתיד הקב"ה להלחם באלה עם אויבי ישראל בארץ ובשמים כענין ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן והוא הדין מצד השלג וברד, ר"ל אויבי ישראל להם שבעים שרים של אומות העולם ועתידין להלחם עם כ"י ות"ת והבינה עוזרם וגוזרים על הפחד וחסד להתחבר עמהם ולהכות האויבים בדינין קשים גם בשלג וברד: