ספר הפליאה/שסט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד"ה ונקראים יום ולילה, והנה היום[עריכה]

ונקראים יום ולילה, והנה היום הזה הוא תפארת ישראל ובתוכו יום אחד הוא יסוד שנעלם יו"ם יו"ם והוא יו"ד ו"ו מ"ם הרי נעלם יו"ם יו"ם, ועוד שני שמות נגדיים הרבה מאד אין צורך להזכירם שכולם יבואו במקומם כל אחד ואחד כמשפטו, ושמות רבים מהם נגדיים בד"ו פרצופים ומהם שוים בכולם שכל שם שתמצא באחד תמצא בכולם, ואגיד לך חלק ולא כולם שמו"ת השוי"ם, והטעם שאין להם שם קבוע כי נעוץ סופו בתחלתו והכל אחד. וראה והבן כי המדה שניה נקראת חכמ"ה ומדה האחרונה נקראת חכמ"ה אלא שזו חכמת אלהים וזו חכמת שלמה, וראה והבן שלא יאמר לחכמת שלמה קום בתולת ישראל אם לא שיתחברו שניהם חכמה בחכמה שכן שניהם עולים קו"ם וחכמת אלהים הוא כח התפארת הנקרא הויה, הלא תראה שכן הוא שהרי חכמה הוא בגי' כ"ח יו"ד ה"א וא"ו ה"א וחכמה האחרונה הוא כח האדם הגשמי שכן חכמה הוא כ"ח אדם ועל חכמה אחרונה נאמר וה' נתן חכמה לשלמה כי אמר הואיל ושמך כשמי אתן לך את בתי שהיסוד הוא השלום ונותן לו הה' להוציא פעולותיו והה' היא העטר"ה בת אברהם ונתנה לשלום הוא היסוד וזהו שנקרא שלמה שלם ה', ומלת וה' הם הזרועות וגם מלת י"ה רומז בשניהם שחכמת אלהים נקרא י"ה וחכמת שלמה נקראת י"ה אלא י"ה של יהו"ה רומז בחכמת אלהים וי"ה שבשם אהי"ה רומז בעטרה, כי יהו"ה ראשון ואהי"ה שני לו, והסימן ראש יהו"ה י"ה ראש בראש הוא חכמת אלהים וסוף בסוף היא אהי"ה העטרה ומאחר שכן א"כ זו נקראת יהוה וזו נקראת יהו"ה שכן י"ה במילואו יו"ד ה"א הוא יהו"ה, ואל תתמה שכן אמר דניאל לקץ הימין להורות על הענין וכמו ששתיהן רומזים בשם י"ה אשר במילואו מורה רחמים יהו"ה כן שתיהן רומזים בדין שזו נקראת צדק וזו צד"ק וגם היסוד נקרא צדק הוא שנאמר צדק צדק תרדוף, ואמר לי אבי ז"ל הצדק הראשון לעטרה והצדק השני ליסוד, שהיסוד אינו כמו התפארת שהת"ת נוטה לרחמים והיסוד נוטה לצד הדין שנאמר לפניו ילך דבר. גם שוים בשם תרומה שחכמת אלהים נקרא תרומה גדולה בעבור שאין לה שיעור מן התורה וע"כ ארז"ל חטה אחת פוטרת את כל הכרי כי לא יוכל האדם לשערה ולהשיגה מצד מעלתה ודקותה, וגם חכמת שלמה נקרא תרומה והשיעור שארז"ל הוא בתרומה אחרונה שהרי החכמים והנביאים מתבוננים בה וארז"ל תרי ממאה שחכמה עלאה שניה לכתר אשר ממנה הק' ברכות נובעות וחכמה תתאה שניה לה אשר שם הק' ברכות נשלמו, ולכן תרי ממאה בזו ובזו ומה שארז"ל עין יפה אחד מס' הוא מלמטה למעלה שיבא בפחד. וכל אחד כלול מעשר. וכשמוציאים אחד מששים פגע בפחד אשר הוא מדה רעה, בינוני אחד מנ' שאינה לא טובה ולא רעה אלא בינונית ממטה למעלה וקא פגע בקו האמצעי הוא תפארת שהוא מכריע בין טוב לרע והיא ספירה חמישית וכ"א כלול מי' היינו אחד מנ'. עין יפה אחד מארבעים וקא פגע בנצח צינור החסד ממטה למעלה והוא רחמים שאין דין יורד דרך שם. ועוד נק' ה' אחרונה תרומה להעיד עליה שהתרומה עילאה הוא כתר י"ה שהרי תרומה עולה כתר י"ה ויתר יו"ד להורות על העשר אז כתר יו"ד ה' והכוונה כתר העטרה היא חכמה עלאה שהרי האם מכתרת הבת וגם שוים בשם ראשית שחכמת אלהים היא ראשית הכל הוא שנאמר בראשית ברא. וחכמת שלמה ראשית למה שלמטה ממנה שכן דרכה מושכת מלמעלה ומשפעת למטה להחיותם ולקיימם ולכן תרומה גדולה הוא קודם למעשרות כי המעשר באחרונה וראשית חכמה יראת ה' כלומר מן העטרה שהיא חכמה קודם לה יראת ה' שהוא הכתר וחכמת אלהים וחכמה תתאה נובלת מחכמה עילאה ואין שום הסתכלות אלא בחכמה תתאה והיא כלולה מל"ב נתיבות חכמה עילאה. ומלת ראשית באי"ק עולה א"י שכולל כל העשר מא' ועד י', גם שניהם שוים בשם בכ"ר השניה הוא חכמה עילאה נקרא בכ"ר וחכמה תתאה נקרא בכ"ר. וראה באמת שכן הוא שהרי הי' שהיא בראש יהו"ה רומז בחכמה עילאה וגם השניה שהיא כלולה בל"ב נתיבות חכמה נקראת גם הוא בכ"ר שאחרי שהיא מוציאה כל ענייני החכמה עילאה מן הכח אל הפועל א"כ צריכה להקרא בשם שולחה שכן שלוחו של אדם כמותו ובכ"ר כבכ"ר דורש מראשית השנה עד אחרית השנה שכן כתיב גם אני בכר אתנהו שהעטרה נקראת אני. ואומרת חכמת אלהים הנקרא בכ"ר גם המדה הנקראת אני משפעת עליה רחמים להיות גם הוא בכ"ר לעולם השפל ולהשפיע להם. וראה והבן שמלת בכר עולה אי"ק אי"ק לכלול הכתר הנקרא אי"ק ולכלול גם ה' אחרונה הנקרא אי"ק. גם שוים בשם אמונה שזו אמונה וזו אמונה והוא מלשון אמן ואמן, מלשון אומן שזה אומן בעליונים וזה אומן בתחתונים, ומסתמא העונה אמן מוריד הברכה מאמן לאומן ומברך עד העולם אלא שהמברך צריך לכללה במלת העולם כדי שיהיה שכרו גדול מהעונה אמן שהמברך בזו הכוונה שכרו מרובה שעולה בכתר ויורד בהאומן, אבל כשאינו מכוין לכוללה במלת העולם אע"פ שעולה עד הכתר גדול העונה אמן יותר שה' אחרונה מבקשת שלום בעלה אבל השניה עליה נאמר בראשית ברא אלהים, ואחר שבאתי בזה א"כ אמור לי ר' מפני מה אחר שאמר דוד המלך ע"ה ברוך ה' לעולם אמר אמן ואמן ולמה לא אמרו משה כשאמר ה' ימלוך לעולם ועד ולמה כפלו וגם למה הוסיף הו' וכי לא די לומר אמן אמן, א"ל בני כמה פעמים אמרתי לך אין לי פנאי ולכן השם יעזרך, א"ל ר' דע לך כי בזה הדבר הוצרך אבי ז"ל לשאול מקמי קב"ה ואז הייתי בן חמש שנים, שבא אליו אליהו ז"ל ואמר ברוך ה' לעולם צריך לומר אחריו אמן ואמן, בעבור שהזכיר השם וברכה ולא הזכיר את"ה שהוא בחכמה ע"כ במלת אמן כוללה ולא די באמן אחד שמי שאומר שאמן אחד כולל שני אמנים אינו כן רק בעבור שמזכיר אתה הרומז בחכמה הנקרא אמן עונה אחריו אמן, אותו אמן מורה כאלו מושך מאתה ועד אמן דהיינו מאמן לאמן, אבל היכא שאינו מזכיר אתה צריך להזכיר שני אמנים ותוספת הו' שאומר ואמן בעבור שלא הזכיר מלך שהוא רומז בו' שכולל ו' קצוות, ומה שאמר לעולם אני אומר שהוא בחסד שהרי לא הזכיר חסד וא"כ הכל צריך, וכל היכא שאינו מזכיר ברכה אין שם עניות אמן כי האמן אחר הברכה נמשך וכיון שהדבר כן א"כ צריך לענות אמן ואמן אחר ברוך ה' לעולם להשלים ברכתם, וגם השומע צריך לענות אמן ואמן לעזור את המברך שאם לא ענה אמן ואמן גורם להארץ העליונה להיות בעייפות וע"כ יפול גם הוא לאבדון הנקרא תחתית שאינו עולה משם לעולם והוא הוא שנאבד מכולהו עלמין, וכל כך למה בעבור שלא השיב אמן ואמן, וראה מלת אמן עולה הויה ואדני ומביא הרחמים לכבות את הדין וע"י מי מתברך האמן ע"י ט"ת שנים שנים באו אל נח שהט' ביסוד והת' עולה שנים הלא תראה שכן היא, שהרי אמן מתחלפת בא"ת ב"ש באותיות טי"ת ופירושו [ט'] שהוא היסוד מתברך מן הי' שהוא החכמה ואמן שהוא כנסת ישראל מתברכת מט', וגם החכמה והתפארת ועטרה נקראים תורה אלא שהחכמה תורה קדומה ותפארת תורה שבכתב, והעטרה תורה שבע"פ, וראה והבן שתורה שבע"פ א"א רשאי לכותבו דא"כ עשית שתי תורות שבכתב ויעלה בדעתך לקחת אותה בעצמה ואז עשית הריסה בעולם ולכן אל תכתבהו, ואומר לך כלל אחד ודע כי חכמת אלהים נקרא ארץ וה' אחרונה נקראת ארץ וזהו המחלוקת שנחלקו דחד אמר שמים נבראת תחלה וחד אמר ארץ נבראת תחלה מ"ד הארץ נבראת תחלה הכוונה על חכמת אלהים ואמר כי תחלת המחשבה היא העיקר, והכתוב צועק ה' בחכמה יסד ארץ ואח"כ כתיב כונן שמים בתבונה, והאומר שמים נבראו תחלה כוונתו כי סוף המעשה הוא העיקר והכוונה בכח היו שניהם ובפועל קדם השמים ואין כאן קדימת זמן חלילה ולא פליגי אלא על העיקר, מ"מ החכמה היא ארץ לכתר והבינה לחכמה וכן כולם וכן שמים לשמים וכסא לכסא ואין לפרכס בזה כי יש שמות השוים רבות ובמקומו יבא כ"א בע"ה. וראה כמה סודות נעלמות בתורתינו הקדושה הטהורה והנקייה והיה מן הדין שיהיו ישראל כמלאכי עליון כשהיו נזהרין ומדקדקים היו מעולים וחזקים יותר מן המלאכים אבל בזמן שנמצאים בעלי הגאוה ומתגאים בתורה ומשליכים אותה אחרי גאותם נתרבו גם הפריצים בסבתם כי בעוונינו יש לנו לדעת אחרי שהשם האצילנו ממקום קדוש וטהור ונתן לנו תורתו הקדושה ובחר בנו משבעים אומות ועשאנו עם סגולה כענין והייתם לי סגולה א"כ בעלי חטאים בעלי אשמות בעלי גזל דוברי דופי בעלי עונות בעלי כשפים קשי עורף בעלי רשע בעלי לש"ה עזי פנים אין פיהם כלבם מהם בועלי גויות מהם בעלי עבירות מהם גנבים מהם עושים הרבה מהם עושים מעט מפני מה נמצאים בישראל, דע לך באמת שבעלי התלמוד הלומדים במשניות ובתלמוד אשר ניתן בסיני ואין שום דבר רק מהם, ואחר שלמדו ונשאו ונתנו בדבר אינם שבים להשיג אמיתתם לעשות התורה בדרכיה כמשפטה, אבל הם מתגאים ומתפארים על תוך האתרוג שהוא חמוץ ואינם יודעים שהחומץ מקהה את השינים והרפואה הוא קליפת האתרוג שהוא מחזיק החומץ ועמו החומץ ערב ומניחין אותו ואז הולכין בדרכי התורה שלא כמשפט ואינם מדקדקים בגיטין שלהם אשר השכינה מורדת עליו דמעות וגם אינם מדקדקים בחליצות ולא בשום דין מדיני תורה, וכפי הדינים המעוותים כן באות נפשות מעוותים מדה כנגד מדה ומתערבין אלו באלו בחייהן ובמותם לא נפרדו, מתחלפין כדין בני חלוף אלו באלו עד שיבא אליהו ז"ל והוא יטהר את הכל, כי הוא יודע דרכי התורה מי גרם כל זה לאו בני תורה המחללים אותה, אבל החוזרים אחרי התלמוד לדעת אותם על דרך אמיתתם עליהם אמר משה וזאת הברכה אשר ברך אותם, ואין זאת אלא אשה שנאמר לזאת יקרא אשה ולשון אשה מלשון א"ש שאם משתדלין בתורה ויודעים אורחות הקב"ה ומקדשים את עצמם בקדושה ובטהרה דקב"ה ומושכין קדושה בכולם אז מושכים רוח קדושה מלמעלה ובניהם כולם זכאין וטהורין ונקיים ונקראים בני המלך בני הקדוש בנים אתם לה' אלהיכם, ואם לאו שולחים להם נפש מבלי טהרה כי הוא לא טהור והם עזי פנים בעלי מריבה בעלי רכילות ומתערבים הטובים והרעים כי בשכונה אחת נמצאים ואינם נפרדים אלו מאלו בחייהם ובמותם כדין בני חלוף, וי להו לרשיעייא דכולהו חציפין בעובדייהו ובעבור זה ירית לבנייהו נפשא חציפא מסטרא דמסאבא הוא שנאמר ונטמתם בם אתא לאסתאבא מסאבין ליה: