ספר הפליאה/תב
ד"ה וירא ה' כי רבה רעת האדם[עריכה]
וירא ה' כי רבה רעת האדם ר"ל נתרבה השפע של מדה רעה באדם הוא ת"ת וכל יצר מחשבות לבו ר"ל כל שפע שיורד אל העטרה שהיא לב הת"ת רק רע כל היום רק מלשון ירקרקות רע כמוהו כל היום הו' ומשך הו' המתהפכים לדין ומשפיעים עליהם דין כי רבה רעת האדם הגשמי הגיע פגמו בארץ העליונה וירא ה' היא הבינה וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ר"ל נחמה גדולה הוא שעשה ה' שהאציל הד"ו פרצופים שהם האדם והארץ ואע"פ שיורד עצב בלבו היא העטרה אינה מניחה לכלות העולם ולברוא עולם חדש כי לעולם משאיר שארית בארץ, ובאדם הגשמי הוא אומר נחמה עשה הקב"ה שעשה האדם גשמי בארץ להיות דוגמתו למעלה כדי שישאר שארית בארץ ואע"פ שאדם הגשמי מוליד במעשיו הרעים עצב בארץ. עוד אשר עשה אדם בארץ נראים פנים אחרים האדם בארץ הוציא אדם שלמעלה שלא להיות בארץ: