ספר הפליאה/קלא
ד"ה ויקרא אלהים ליבשה ארץ[עריכה]
ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב. א"ל ר' היינו יבשה היינו ארץ. א"ל ברוך השם שהשווה דעתינו שכך אמרתי גם אני, וא"ל לא בני, כשהיא יבשה היא שורפה ואינה מבורכת ועל כן הבינה הנקראת אלהים הזמין לה מים העליונים לצאת מיבשותה ולהוציא פירות שאז נקרא ארץ, זהו ויקרא אלהים ליבשה ארץ. א"ל בני דע לך כי הבינה הזמין את כ"י עם הפחד זהו יבשה ואז היא עניה לגמרי ואחר שהזמינה עם הת"ת ואז היא עשירה זהו ארץ. גם דע לך ארץ א' (סגו"ל) סוף המחשבה ץ' היא הבינה, ר' היא הצינור האמצעי דרך היסוד, ור"ל המשיך הרצון אל היבשה דרך האמצעי, מקוה המים הוא קיבוץ המים שבו מתקבצים המים, והמים האלו הם הזרועות, והמקוה הוא יסוד עולם, והמשיך אליו כל המים ובכללם הוא הפחד, והיסוד היא המקוה המטהר את הטמאים והמקבל מן הכתר ומן החכמה ומבינה ומתפארת דרך האמצעית בלי הפסק, ששלש ראשונות אצילות דרך שור"ק ולא דרך סגו"ל. והנה הד' ספירות הללו כל א' כלול מעשר והרי כאן מ' סאה במקוה ואם חסר אינו מטהר, ולכן כל הכוחות החיצונית מסבבים את היסוד היא המקוה להטהר ממנו ולקבל הוד והדר וע"כ השערות סביב המעור דוגמא עליונה והמקוה מוריד מימיו לשכינה זהו כל הנחלים הולכים אל הים, והמקוה הזה מימיו מתוקים ומי השכינה מימיה מלוחים רמז למה"ד, והשכינה נקראת ים ואין להקשות מהבינה הנקראת ים והם מתוקים כי נקרא ים הגדול שמלת גדול מורה מתיקות ולפעמים גם מימי הבינה הם מלוחים כי הוא קו ירוק. וראה והבן שהמקוה הזה שהוא היסוד יאמר לה' הוא כ"י קום ה' זהו מקו"ה. וגם אליהו ז"ל אמר מקוה המים זה מקום שכל מים העליונים ממנו שם מתקבצים ומשם באים ויוצאים לכ"י ומהם בעולם השפל. הלא תראה שמקוה הוא היסוד שהרי לא אמר כי טוב אלא כשהזכיר מקוה המים והיסוד הוא הצדיק שנאמר אמרו צדיק כי טוב, ומלת טוב ט' הוא ט' לאצילות ו' הוא ו' הנעלם ב' שמתברך מחכמה עלאה הנקרא ב', ודע כי אע"פ שהוא ט' לאצילות נקרא שבת ומזרח וזרעם של ישראל משם בא, כי חוט השדרה מושך מן המוח ובא לאמה ומן האמה יוצא הזרע זהו שנאמר ממזרח אביא זרעך, אימתי כשישראל טובים וישרים במעשיהם אז ממזרח אביא זרע חדש, ואם ח"ו ישראל רעים וחטאים אביא להם זרע שכבר בא לעולם ונתגלגל ונתלכלך והכל ע"י ת"ת כי הת"ת היא המכריע הראשון ואצילות הברכה משם למכריע שני הוא הברית. ודע והבן שהזרע הם הנשמות והם בתשובה ומשם משתלשלות ליסוד עולם ומיסוד עולם יוצאות ומתלבשות בעולם השפל. וחז"ל הרמיזוהו בפרק המוכר את הספינה ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של טבריה ויורד בים הגדול וכו'. א"ל ר' ולמה לא אמר קרא ים, אבל אמר קרא ימים, א"ל קרא ר"ל הזמין ימים היא כ"י המקבלת כל הימים. וירא אלהים כי טוב ויר"א מתהפך ראו"י והוא ראוי לקבל מן האלהים דרך האמצעית: