ספר הפליאה/רצד
ד"ה ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה[עריכה]
ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה וייצר מי הוא היוצר יהוה אלהים הם הזרועות, האדם הוא הת"ת, עפר מן האדמה מן המדה שהיא אדומה הוא הפחד, ומקבל מהם דין ורחמים, ויפח באפיו מי הוא המחיה הוא הכ"ע שהוא נשמת חיים נשמה לנשמות שהשפע לבנין חיים וברכה ושפע, ויהי האדם הוא ת"ת לנפש חיה ר"ל הת"ת הוא נפש העטרה הנקרא חיה. א"ל ולמה וייצר בב' יודין, א"ל בני העלים יצירה אחת וכאלו אמר ויצר ויצר, הרמיז הא' בי' הוא יצירת הזכר ויצירת נקבה והם ד"ו פרצופים הנקרא אדם. א"ל מאי את וגם למה ה' האדם, א"ל את הוא העטרה, ה' האדם הבינה שמחה באצילות בן זכר, א"ל ר' והלא הרמיזה בי' אחת של וייצר, א"ל בני אלולי את שומע אני וייצר אדם אחד לקבל משני יודין הם הזרועות לכן אמר את, א"ל ר' השתא דאתית להכי למה כתב וייצר בב' יודין וכבר כתיב א"ת הרומז לנקבה, א"ל יגער ה' בך השטן אי לאו ב' יודי"ן אומר אני שקבלת הזכר והנקבה מי' אחד הוא הזרוע הימין לכן ב' יודין לב' יצירות לקבל הב' יצירות מן הזרועות. א"ל מאי ויפח באפיו א"ל באפיו היא העטרה הבנין שם האדם להיותה לנפש חיה: