ספר הפליאה/שז
ד"ה ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם[עריכה]
ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה. בא וראה בני כמה היה אוהב הת"ת להיות עם השכינה גוף אחד עד שאמר לו הקב"ה להאצילו הוא שנאמר ויפל ה' אלהים, א"ל ר' מהו הנפילה שהפיל עליו, א"ל סתם הצינור הימין והפיל עליו צינור השמאל הוא שנאמר ויישן כענין ויעקב איש תם מן הרחמים, וכענין אימה חשיכה נופלת עליו. ויקח אחת מצלעותיו ויקח האציל אחת היא השכינה מצלעותיו מהדין שנשאר עליו. ויסגור בשר תחתנה אז פתח צינור הימין ונשאר הזכר בדין וברחמים והנקבה בדין, ועל שהוא מוריד עליה הרחמים ומכבה הדין נקראת רפה. והבשר והצלע להרמיז רך וקשה שהבשר רך והצלע קשה, וזהו והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ובע"ש בין השמשות קודם שנאצלה העטרה היה בורא רוחות רעים ושידין מצד השפעת הפחד עד שנאצלה העטרה והעטיר המלך בעניינה ובתיקונה ויושבת לפניו אז הניח לאותן הבריות ולא אשתלמו כי כשנאצלה אז אמר הת"ת אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי, והכוונה אתי היית בתוך ההויות הסתומות והעמוקות בחכמה זהו מלבנון. אתי מלבנון תבואי כי משם נאצלו שניהם הוא שנאמר וחכמת שלמה בנתיב נצבה, והרמז בזה שעולם אינו מתקיים זולתם, כי עתה ראה והבן מה ענתה האשה לאיש לכה דודי נצא השדה לטייל ולא אשב בעיר תמיד, א"ל נקראת עטרה שנאמר בעטרה שעטרה לו אמו, ונקרא לב שנאמר ויאמר יהוה אל לבו, א"ל בני נקרא לב כאדם האוהב את לבו, וכל זה למה כי ל"ב נתיבות החכמה סתומים, שבהם נברא העולם ונתנו לד"ו פרצופים, ואומר לך למה הדבר דומה, למלך אחד שהיה לו ל"ב חדרים ולכל חדר וחדר היה לו נתיב נאה שיכנס המלך בהן לחדריו, והיה לו בת ונתן לה כל הל"ב חדרים נתנה לבן מלך אהובה וקראה לבו הוא שנאמר ויאמר ה' אל לבו, גם קראה אחותו כי במקום אחד היו שניהם בכח, גם קראה אמו, א"ל ר' בת ואם למה קראה, א"ל בת היה שמה כמ"ש בת היה לאברהם ובכל שמה, מאי ובכל שמה אלא בת ובכל שמה ובא הו' במקום, גם א"ל אמו אם שמה כי היא היתה אם כל חי, והכי אמר בן המלך הנקרא אחות ולב ובת ואם שלי הוא ולי נתנה. א"ל ר' ולמה נקראת עטרה ולמה תדיחני בדברים הללו כאלו שאינם יסודם, א"ל שמעוני מלך א' היה לו בת והיה אוהבה אהבה עזה וקראה בתי שנאמר שמעי בת וראי והטי אזנך לא זז מחיבתה עד שקראה אמי שנאמר לאמי אלי האזינו. א"ל ר' מהו ויקח אחת מצלעותיו, א"ל אחת היא יונתי תמתי שהשכינה נקראת יונתי תמתי, א"ל ר' למה נקראת תמתי, א"ל הוא מלשון תאומים בבטנה והכי אמר יונתי תאומתי, א"ל ר' מה זאת שאמר פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי, א"ל אחותי במצרים שנתאחדה לי בשני מצות בדם פסח ובדם מילה, רעיתי בים שנתרעו לי ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, יונתי במרה שנצטוינו לי כיונה במצותיה, תמתי בסיני שנתאמו בי ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, א"ל עד כאן, א"ל תמתי הכי אומר הת"ת תומייתי אתי לא אני גדול ממך ולא את גדול ממני מכאן יש להבין בני מה מעלה יש לה להאשה שהרי בזמן שיש צער מלמטה גורמת צער מלמעלה. וכשהאשה יש לה צער מלמעלה אז האיש מצטער על צערה זהו שקראה תאומתי, כמו התאומות חש א' מהם בראש חבירו מרגיש כך הד"ו פרצופים, וז"ש עמו אנכי בצרה התפארת מצטער בגלות השכינה. עתה בני ראה גם ראה מה גורם אדם גשמי למעלה בעשותו לאשתו אונאה למטה ואפי' בדיבור ואצ"ל בהכאה שהכניס עצמו בהכאה זו בכת הרשעים ועליו נאמר לרשע למה תכה ריעך, ונמצאים אנשי רשע ואינם שוקלים בדעתם לומר שהעולם אינו שלו א"כ בעל העולם למה הביאני בעולמו לא לקנות הון להניחו לאחרים ולא לבנות בניינים ולעוזבם לזרים והוא ירד תחת הארץ ולא להתענג במיני מאכלים כי רגעים מועטים הם ליתן חשבון ושמת סכין בלועך ולא למלאות תאותו ברוב נשים כי חללת ברית אלהיך, גם דברי שחוק הוללת וסכלות, רק פת במלח תאכל ואת ה' תעבוד, ודע כי ימי חייך מועטים הם ורוחו אין בידך רק ביד ה' בעל העולם ולא תדע מתי יקחנה, ע"כ יש לך לבקש כל דבר שתוכל לעשות לאהוב אותו ואהבת את ה' אלהיך ללמוד חכמתו ולחפש האמונה עד שיכיר ויתבונן דרכיו ומעשה השם ולשמור מצותיו, אם כך יעשה אז השם יפקח עיני שכלו ויחדש בקרבו רוח אחרת ואז יהיה בחייו אהוב לבעל הבית ונפשו תדבק בו וישבע שובע שמחות את פניו כל זה בחייו, ובהפרדו מהגויה תהיינה נעימות ימין אלהיו עליו נצח, והנה מי שהשיג זו המעלה שזוכר השם ומעשיו ונפלאותיו לא יסורו מלבו ולא ידבר בפיו רמיה זה מעולם לא יבא נזק בבית אלהים, ואם אינו הולך את ה' אבל עושה הון שלא כמשפט ובונה בניינים ועובר זמנו לריק ולהבל ומכה ובועל ואין לו בושת או עושה אונאה לאשתו ומוליד צער בעליונים יהי רצון שיניח הונו לאויביו ובניניו לזרים ואשתו המוכה באונאה תפרוד ממנו היא תשכון באהלי צדק והוא ישכון באהלי רשע, ואין עוד מלבדו כתיב אשר הכל בדין ובצדק. ועתה אודיעך בני ענינים גדולים שדיברו התנאים ע"ה על אצילות השכינה ועל התחברות פנים אל פנים ותשמע דבריהם ותתמה איך היו נזהרים מלגלות סודות אלהים, תנא אחד אומר מהו הצלע הוא מדרך הצלע וכמו ולצלע המשכן שנית. ותנא א' אומר צלע אחד מבין ב' צלעות, ראה בני דבריהם כמה הם סתומים כי מה שאמר ולצלע המשכן שנית רומז שנאצלה מן הפחד לבד ומ"ש צלע מבין ב' הצלעות רומז לצלעות עליונות, ועל זה אצילות הוא אצילות השכינה אמר הכתוב ונטעתיך שורק כלה זרע אמת כלה חסר ו' לומר שרומז לכלה הכלולה מן הכל שהוא זרע אמת, מכאן תבין ותשכיל בני הסוד חתן וכלה ומצות פריה ורביה, ודע לך בני באמת כי כל ההויות כמער איש ולויות כאיש המעורה בלויה שלו, ראה בני דברים נעלמים ועתה אומר לך קושט דברי אמת שעליהם אין לפרכס ואין לזוז ואין לשאול כי מושאלים הם מפי מלאך אלהים מלאך ממש, ודע כי עה"ז הוא צל לעולם העליון ז"ש התנא כל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא מנגד שנאמר גם את זה לעומת זה ברא אלהים, וגם בפ' המוכר ספינה ארז"ל אמר ר' יהודא כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה ברא, ראה והבן כי הכל הוא דוגמא עליונה ומה מעלה גדולה יש לו פריה ורביה כי בשבת כשמתחברין המלך עם המלכה פנים בפנים דרך החלון הוא היסוד אז נעשים גוף אחד וכל העולם מתברכין ועומדים בשלוה ובחדוה ובהשקט, ושמע בני מה הרמיזו חכמים בדבריהם שאמרו אוקירו לנשייכו ותתעשרו כענין מצפון זהב יאתה וכענין שארז"ל חדשים לקטרת באו והפיסו, והכוונה בעבור שהאשה היא דוגמת השכינה ע"כ ארז"ל אוקירו נשייכו, ועתה בני שמע מה שהרמיז תנא א' אמר כל המבטל פריה ורביה מעלין עליו כאלו שופך דמים ומבטל הדמות, והכוונה כי הגורם חסרון רחמים מן האשה ואז מקבלת מן הפחד וממעט הדמות מן הצלם הוא ת"ת להעשות חצי אדם כאשר אמרנו. ותנא אחד אמר גורם לשכינה שתסתלק מישראל הוא שנאמר להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה אין זרעך אחריך אין שכינה שורה, על מה שורה על עצים ועל אבנים. והנה בני זה הרמז ידוע כי בזמן שהשפעת האיש באשה כן גם למעלה, והמהפך בהיפך ודוחק רגלי השכינה וממעט דמותה והכוונה כי אז רגליה יורדת מות ומה שלמטה ממנה נקראים רגליה והם דחוקים מצד הדין שאין להם רחמים כלל כי השכינה נסתלקה מישראל. ועתה שמע בני מה הרמיזו עוד בדבריהם אמרו רבנן ז"ל אין השכינה שורה פחות מך"ב אלף ישראל, והרי שהיה כ"ב אלפים פחות אחד והנה אשה הגונה וראויה ומעוברת באה עכ"פ ראויה להצטרף ובבואה יצא כלב ונבח בה והפילה ונסתלקה השכינה מישראל. מי גרם לשכינה שתסתלק בעל הכלב, מכאן אמרו המגדל כלב רע בתוך ביתו חייב נדוי מדה כנגד מדה: