ספר הפליאה/רצו
ד"ה ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם[עריכה]
ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר א"ל ר' ולמה הפסיק הענין ולא אמר מיד לא טוב היות האדם לבדו, א"ל בני צורותיו של אדם היכן הם למעלה בגן עדן העליון וקודם שחטא צורותיו של אדם לשם. ואחר שחטא במחשבתו הרעה קצץ בנטיעות מג"ע וע"כ סידר כאן ענין ג"ע לומר לך צורתו וקלקולו משם, א"ל תימה גדול מאד שהרי פירוד הצורות קדמו קודם חטאו שהרי כתיב פרו ורבו ורדו בדגת הים משמע שנפרדו הצורות ואח"כ חטא האדם וע"כ הוא ר' להודות בדברי דאל"כ במאי חטא אלא ע"כ נפרדו הצורות. ולקח כל אחד לעצמו ולא חטאו גם פירוד הצורות, וא"כ במקום שאין חטא קב"ה למה הפרידם יהיו הד"ו פרצופים חיבור א' ואדם אחד, א"ל אלולי שאמר אליהו ז"ל בזה הדבר והשיב לי תשובה הייתי מתבייש. א"ל ומאי אמר לך, א"ל הכי א"ל, אדם הרוחני היה עם בת זוגו אדם א' ואדה"ר חשב במחשבתו הרעה להפרידם והמחשבה קשה ויפרדו ולא עשו מעשה וכשנפרדו למעלה נפרדו גם למטה. ואחר שנפרדו גם למטה כענין כי מאיש לקחה זאת מדה כנגד מדה עשה גם במעשה וקיים מחשבתו הראשון מ"מ עונש המיתה לא בא אלא עד עשות המעשה. וזה לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. א"ל והלא הגורם כעושה שאחר שזה יושב ומגרמתו מתקיים עבירות הלאו מפני שאינו מונע למה לא ילקה, א"ל בני אין לוקין עליו בב"ד של מטה אבל בב"ד של מעלה לוקין, א"ל אדה"ר למה לא נענש עונש מיתה על מחשבתו. א"ל שלא הזהירו בהתראה, א"ל ויזהרנו קודם המחשבה, א"ל המחשבה בלי פועל אין מזהירין ואין עונשין כי הם דברים שבלב. א"ל למה נאמר ויטע ולא נאמר ויצמח. א"ל בני היינו דכתיב ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע שהנוטע צריך נטיעה. א"ל ר' איך היו הנטיעות הללו ואיך היו גדולים או קטנים, א"ל בני בכח היו ועקרן הקב"ה ושתלן בג"ע ומלת העקירה היא המחשבה. וגדלים במקום הנטיעה וזה שארז"ל ישבעו עצי ה' ארזי מהו ישבעו חייהם ישבעו מימיהם ישבעו ממטעתם ר"ל שכל סבה מקבלת מסבה שלמעלה ממנה. והנה הנטיעות הללו הם הם הנטיעות הנקראים נטיעות וארזי הלבנון, וזהו שארז"ל אשריהם הצדיקים שהם מדמין הנטיעה לנוטעה והצורה ליוצרה ויוצרן ונוטען הוא האין כי משם נאצל הכל, וגם הד' יסודות נאצלו משם שנאמר כי יש לכסף, מוצא הרוח מן האויר הקדמון והמים מן מים העליונים והאש מן האש והעפר מן עכירת המים והם ג' אמות, וזהו מאמרם שמים מהיכן נבראו מג"ע הגן הזה הוא שהאילנות מתקבצים שם והם הזרועות שבאין בגן ע"י הו' בעדן שורש הגן הוא בעדן. שהעדן היא חכמת אלהים וזהו מקדם, שהעדן הוא מן הויה ראשונה: