ספר הפליאה/שיב
ד"ה ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי[עריכה]
ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת. ויאמר הוא דין שעמד האדם להשפיע אליה דין הנשפע אליו מן הפחד, ואמר הקב"ה תשפיע אליה מה שבא אליך דין ורחמים, ואז אמר האדם שהוא התפארת, זאת היא העטרה, ואמר לה הפעם שיבא עצם הוא דין מעצמי אשפיע לך ובשר הוא הרחמים מבשרי אשפיע לך. לזאת שהיא ברוכה יקרא אשה מלשון אש כי מאיש לקחה זאת ר"ל מאחר שנאצלה מאיש צריכה להיות זאת ואשה רכה וקשה. אמר לו ר' למה זרקא בויאמר, א"ל בני עדיין לא נחתך הדין מאיזהו מעין שקועה, א"ל א"כ האדם למה בסגו"ל, א"ל זאת אצל האדם ומקרבה ומקבלה להיות לו סגולה. א"ל מלת אשה מה מורה, א"ל מאת ה' היתה זאת, א"ל הרבה דברים היה לך עד עתה וכולם דברים קדושים מפי קדוש אבל עתה נראה שתסגור פיך ותשים יד לפה היא גופא קשיא מהו מאת ה' יאמר מה' זאת לי. א"ל הראית, נראה לטפשים שאין לחכמים דעת וחושב השוטה שהחכם שוטה כמוהו ואין הדבר הזה רק שמע הכוונה, אם מה' היתה לכן נקראת זאת ר"ל ברוכה ומלת היתה כבר בכח עם ה' היתה ונאצלה ממנו בכח והיא זאת, א"ל ר' איך תוכיח שזאת מורה ברכה, א"ל מא' ועד ת' כל הברכות כולן, א"ל מא' ועד ת' כל הקללות כולן, א"ל בני אין הקללות יורדות מא', א"ל למה ארור באות א', א"ל בני הוא הגוזר, א"ל (אמר לו) א"כ הדרא קושיא לדוכתא כל הקללות מא' ועד ת'. והוא הגוזר, א"ל לכן אמר זאת לומר שהיא מתברכת בשבעה ברכות, אמר לו ר' והמלה עצמה מה רומזת, א"ל אינך רואה דבר תימה זא"ת שבה ונעשית ח"ת שכן זא"ת בגימטריא ח"ת, וח"ת רומז ביסוד, והנה שניהם חיבור שלם ובנין חזק ומפואר שלא יסתר. אמר לו רבי איני יודע עד מתי תצטרך למודעא אם כן שמלת זא"ת הוא בנין חזק יען ששב לח"ת אם כן למה אמר בזאת אני בוטח והוסיף ב' והוציאה מכלל ח"ת והנה נהרס הבנין, א"ל בני דע לך כי ב"זאת עולה למעלה בב' בראשית וביקש כח מב' בראשית, אמר לו זא"ת היא העטרה ואף על פי שהוא בנין חזק צריכין חיזוק מב' בראשית, א"ל רבונא דכולא עלמא עד מתי לא יסתום פיו ולא יצטרך לשאול בטוח אני בהשם שהגיע העת לשאול אם כן שצריך האדם לחבר ב' בראשית עם זא"ת למה אמר זאת היתה לי יאמר בזאת היתה לי. אמר לו דע לך בני שמלת זאת הוא בנין חזק יען ששב לח"ת ודוד המלך עליו השלום שאמר בזאת אני בוטח כך אמר בזא"ת העולה ת"י והוא גלות מצרים, והנה יצאנו מהגלות כך אני בוטח שכאשר נתקיים זה כן יתקיים ושב וקבצך מכל העמים, אבל מלת זאת היתה לי הוא התפארת זאת היתה לי בכח. אמר לו רבי עתה אראה מה תאמר הא כתיב בזאת ידעתי כי חפצת בי, אמר לו זה עתה ב' בראשית והכוונה אחרי שזאת הוא רגל רביעי למרכבה והוא מדתי ואם כן ידעתי כי חפצת בי והוא מאמר דוד לב' בראשית, זהו שנאמר ועורה אלי משפט צוית. אמר לו ולמה אמר לזאת יקרא אשה והוסיף ל', אמר לו וי ליה לעלמא שנקראת אשה כי כשהיא אשה היצר מתגבר והרעות נעשות, וכל זמן שיעקב חסר משם היא אשה והוא שאמר יעקב ואביכם הת"ל ב"י במ"ק לזא"ת, ומלת אשה מלשון א"ש והה' להרמיז שאש הקשה יורדת באש הרפה, הוא אשה ה' האחרון שבשם בן ד' שהיא מקבלת וסובלת האש ההוא הוא שאמרו זכו שכינה ביניהם והאש סובלת אש, לא זכו אש אכלתו ובמקומו אבארהו בעז"ה, הוא מקום נדב ואביהוא: