ספר הפליאה/קלה
ד"ה ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים[עריכה]
ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. א"ל ר' ציותה הבינה להיות ב' מאורות ולא די באחת. א"ל האור הראשון לא שימש רק ג' ימים הראשונים ומיד נסתלקה כי העולם אינם כדאים להשתמש לאותו האור ונאצל להם אור אחר ובהסתלק האור הראשון אז מה"ד קשה כי נסתלק ממנה הברכה ולכן מארת בלי ו' כי בחסרון הו' היא מלאה. ממימי המרים המאררים. הם מימי הפח"ד ונאצלים מכחה כל כחות הרעות המזיקים בלילות לגדולים ולקטנים כשהם יחידים כענין שארז"ל הישן יחידי בלילה אחזתו לילית וכל תחלואי רוחות הבאים בלילה כולם באים משם, א"ל א"כ יכתוב יהיו מארת למה נחסר הו', א"ל ר' תמה אני עליך מתי תתחכם הלא אמרתי לך ו' הנעלם נגנז לכן נחסר הו' וגם אליהו ז"ל אמר נחסר הו' שנברא אסכרה לרביא, ואמר עוד אליהו ז"ל [עיין זהר בראשית] אחר שנגנז האור הראשון נברא האור השני והאור השני האציל את האור אספקלריא שאינה מאירה ורוצה להתדבק באור העליון ממנו ולהתחבר עמהם ושלא להתפרש מהם, גזר עליה הקב"ה והפרישה מהם והניחה למטה מהם וגם אספקלריא שאינה מאירה האצילה אצילות אחר וגם אותו אצילות רצה להתדבק באנפי זוטרא היא השומרת שער הפרדס והפרישה הב"ה משם והניחה למטה. וכשברא הקב"ה אדם לתקן בהאי עלמא וראה האצילות ההוא את חוה שהיא מתדבקת עם האדם בגזירת הגוזר להתדבק כ"י עם הת"ת והוא דרך העולם העליון וראתה האצילות דיוקנה שלם פרחה משם ורצתה להתחבר ולהתדבק באנפי זוטרא השומרת את שער המלך ומיד דחף הקב"ה והשליכה בשיפולי ימא עד שחטא אדם ואשתו שהם דוגמת ד"ו פרצופים ומיד הוציאה קב"ה משפולי ימא ושלטה על כל אותן קטנים המגדלת אותם כ"י בבית אביהם והם ראוים להענש בעון אביהם, ואותו האצילות הולכת ומשוטטת בעולם ונתקרבה לגן עדן הארץ וראתה כרובים השומרים דרך גן עדן וישבה שם לגבי ההוא להט החרב, ולמה ישבה שם בעבור שמאותו דרך נאצלה וכיון שנהפך ברחה ומשוטטת בעולם ואשכח הקטנים הראוים להענש בעון אביהם ומחייבים אותם והורגם וכל זה בגריעת אור הראשון מכ"י, אז שלוחיה ואציליה נמצאים בעולם שנאמר תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער. א"ל ר' כתיב אל גנת אגוז ירדתי מי הוא היורד, א"ל שלמה המלך כשירד לעומק האגוז נטל קליפת האגוז והביט כל אותן קליפין וידע דכל ענוגין של אותן רוחין קליפין דאגוז אינם אלא להתדבק בבני אדם להטותם דכתיב ותענוגות בני אדם שידה ושדות. ודע כי שידה ושידות נמצאים מתענוגי בני אדם המתענגין בשינה בלילה וכולם הם צורך תיקון העולם כאשר יתבאר בע"ה. ועוד מארת חסר ו' שהשליך בה תוקף הדין. א"ל ר' כתיב אמרת ה' צרופה מאן הוא אמרת ה', א"ל מארת אמרת ה' צרופה לצרופים, מארת למלוכלכים. א"ל מהו יהי, א"ל יו"ד ה"ה יו"ד עולים נ' אלו הם נ' שערי בינה שהם מאירים בת"ת. ברקיע השמים זהו קרום המבדיל שהיא כלל כל המאורות שבו נכללים כולם והוא מאיר לאספקלריא שאינה מאירה, שמן הרקיע היא תלויה. יהי מארת ברקיע השמים יהי הוא ת"ת, מארת היא כ"י שאינה מאירה מצד עצמה אלא מצד יהי. להבדיל בין היום ובין הלילה אם תרצה לדעת כל דבר היום הוא החסד והלילה הוא הפחד. והרקיע שהוא הת"ת מבדיל ביניהם. וגם מבדיל בין מימי היום הם מימי חסד ובין מימי לילה הם מי כ"י. א"ל נלאה אני מזה הדבר שאמר יהי מארת ושב ואמר והיו ולא אמר ויהי לאותות, א"ל ברוך תהיה בני כי גם אני נבוך בדבר הזה ויהי רצון מלפני השם שיהיה שעה רצויה שנדע זה הענין ויסתלק הדאגה והמבוכה ממנו. א"ל ר' כבר ידעת הנה אדם בא אלינו א"ל דע לך שבשבילנו הוא בא בוא ונקבל פניו, הלכו ואמרו לו אדונינו מאן את, א"ל עבד דעבד אני, א"ל בר מינן וכל כך שנים לא יצאת מעבדותך. א"ל בע"ה איני עבד אלא עבד דעבד אני, א"ל בני אתה ראה חזר הדין ואין לדבר סוף. א"ל סברתי שאתם נכווים בפושרין ואפי' ברותחין אינכם נכוים, אמרתי לכם עבד דעבד אני ר"ל עבד דאברהם היא כ"י שהוא בתו של אברהם ויש לו רשות למכרה כי הוא עבד אותה, ר"ל עשאה (עבד) ואני עבד של כ"י, א"ל חייך כך הביננו דבריך וכך אמרנו לך עדיין לא יצאת מעבדותך, כלומר לא עלית באור הגדול ואמרת איני עבד, לא ידענו תשובתך, א"ל הכי אמרתי לכם איני עבד למה שלמטה מכ"י אלא עבד דכ"י וכל הזיו והזוהר מאור הגדול בא אלינו, א"ל ולמה באת אלינו, א"ל שאלו ממתיבתא דרקיע מהו והיו לאותות, א"ל ומה השיב הקב"ה א"ל הכי קאמר והיו הם כ"ז אותיות התורה שהם כחות וכלים המשתמשים בהם הספירות הנקראים אותות שנאמר וזה לך האות, ונקראים מועדים שנאמר מועד צאתך מארץ מצרים, ונקראים ימים שנאמר ששת ימים תעשה מלאכתך, ונקראים שנים שנאמר שש שנים תזרע שדך, וכולם משתמשים ע"י המאורות היא כ"י התלויה ברקיע השמים, זהו והיו למאורות שהם כ"ז אותיות התורה יהיו כח המאורות היא כ"י הנאחזת מן הרקיע להאיר אליה זהו להאיר על הארץ: