ספר הפליאה/רלא
ד"ה ואתה תראה ותבין כי כאשר יצא אותו נתיב[עריכה]
ואתה תראה ותבין כי כאשר יצא אותו נתיב מנקב העצם ויגיע לתחלת החוטם שתחלתה למעלה מן העינים אז יוצאים ומתחלקים מקצה אותו נתיב שני דרכים. האחד הולך אל העין הימין. והשני אל העין שמאל כי ראש החוטם הוא למעלה מן העינים, וכאשר יגיע מן החיה הצינור אל העין שמאלי לצד שמאל ואל העין הימין לצד ימין אז הצינורות מקיפין סביב אבן הספיר אשר הוא דמות כסא לשבת עליו כח והרגש של הראות העין, והנה הדוגמא בעין האדם כי באותו הספיר אשר בעין אותו הספיר הוא דוגמת הכסא לשבת כח ההרגש באותו ספיר אשר בעין יתראו כל הצורות בהתלוות להביט אחר אותו ספיר שבעין כי הוא מראה כל צורות כמו הבינה שהיא אבן ספיר וכסא החכמה ולה כח כל הצורות כן הספיר שבעין מראה כל הצורות כמו שהמים מראין כל הצורות והנה כבוד ה' חונה על אבן הספיר אשר מכח החיה ועל ידי הנתיב יחזיר את הנראה על החיה העליונה. ראה והבן הסומא אין הדין נותן שיחשוב שוטה כי אע"פ שאינו רואה שב אל החיה העליונה כי הוא צי"ת. אבל החרש ית"ץ והרי הוא כשוטה אמנם הסומא הוא כמת כי התור שר מעליו ולא יתור אחרי עיניו כענין ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ולכן סומא פטור מן המצות ואין הדין נותן מכולם רק ממצות התלוים בראייה, ועיין בעיון דק שכל תנועה תיוחס אל הנמצא ראשון הנותן כח להתנועע כן כל התנועות שבאדם כולם יוחסו אל הכח ההיא אשר בין שני הרקיעים הם הקרומות והכח הוא המוח. ודע כי הקרום הדבוק במוח מתחלתו הוא רך ודק מאד ובאמצעיתו הוא יותר עב ואחריתו נוטה מעט אל היובש והצינורות נמשכות מסוף המוח, כי דע לך יש צינורות נמשכות מאחורי המוח הם יותר חזקים ולכן ראוים הם להניע תנועות ולפיכך יבא נתיב השני מאחורי המוח אל העינים כדי להניעם כפי הרצון שהנתיב שבא להם מתחלת החוטם נותן האור והנתיב מאחורי המוח נותן תנועה. והנתיב הג' נמשך להם מאחורי המוח ומאחורי הנתיב הב' ובא קצת מנתיב הג' אל הלשון לתת לו חוש הטעם וקצתו יבא אל השינים לתת בהם חוש המשוש. ודע והבן שברוח הדק אשר בלשון יקובל בו הטעם ע"י הליחות ותבלע בלשון טעם מן הנטעם. והם ט' טעמים וכולם מין והפכו מתוק או מר או חמוץ או מלוח והשמנינות והחריפות והקביצה והעפיצות והתפל כי הלשון הוא בשר רך ולכן לו מזומן לקבל הטעם וכח ההרגש בא אליו מן הנתיב הג'. והנה ניתן בזה הנתיב בבוא אל השינים חוש המשוש להבין קר וחם לח ויבש רך וקשה. והנתיב הד' יוצא ג"כ מאחורי נתיב הג' והוא בא אל חיך העליון ונותן בו כח הטעם. והנתיב הה' מגיע ממנו קצת חוש השמע לאוזן ומקצתו ממנו יגיע קצת תנועה לפנים. והנתיב הו' יגיע קצתו אל הלשון והגרון ונותן ללשון חוש הטעם ולגרון חוש המשוש וקצתו מתפשט אל הכתף וקצתו ילך אצל הצואר ויתפשט ממנו אל הגרגרת ויתפשט ממנו אל הריאה והוושט ויתפשט אל טרפשא דכבדא, והטרפש הוא הפרוכת המבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים, הכוונה בין כלי המאכל ובין כלי הנשמה שכלי הנשמה תלויה בקנה וכלי המאכל תלוים בוושט. ויתפשט מטרפש הכבד ויתדבק בפי האצטומכא ויתפשט משם ויתדבק בקרום הכבד והטחול וקצת הקרביים ויתדבק שם קצת חלק מהנתיב הג', ודע והבן כי הקנה הוא נתיב לרוח אלהים חיים והוושט נתיב למאכל לפרנס בו אברי הגוף הם כלי הנשמה, והאצטומכא הוא כלי המבשל המזון המשתלח ממנו חלק לאברים וחלק לבני מעים לשלחו ולפעור כי חלק האברים באברים וחלק הפעור בפעור. והכבד הוא כלי שבו יתבשל המאכל שיפסיד צורת הנאכל וישיבהו לדם בכח החום שבו הבא אליו מכח הגבורה והאש החזקה, והטחול כלי מוכן לקבל השמרים מן המאכל, והקרבים הם נתיבות לשלוח הרעי אל הפעור. והנתיב הז' הוא צומח מאחורי המוח ובא אל הלשון והגרגרת ונותן להם כח התנועות. והנה מבואר שבאלה הז' נתיבות באין ההרגשות בכל האברים. ודע והבן כי חוט השדרה נמשך מן המוח ומחוט השדרה נמשכים ומתפשטים ל"ב נתיבות וכולם כפולים זוגות חוץ מנתיב א' שאין לו זוג. ואלו ל"ב נתיבות הנמשכים מחוט השדרה. הנתיב הא' נמשך מן הנקב אשר בחוליא ראשונה מחולית הצואר ועולה עד שיתחלק סביב הראש שהוא הכתר עליון ולהודיעך שמשם הכח. הנתיב הב' נמשך מן הנקב שהיא בין חוליא הא' והב' ועולה עד שתתדבק בעור הראש ויתן לו חוש המשוש ויגיע ג"כ לאצילים אשר בעינים והוא ממשיך להם התנועה. הנתיב הג' נובע מהנקב אשר בין החוליא ב' והג' ויעלה לעין ולפנים שמצד הא' ויתן להם התנועה. הנתיב הד' נובע מהנקב אשר בין חוליא הג' וד' ויעלה עד שיתדבק במצח ולמעלה ממנו. נתיב הה' נובע מהנקב אשר בין החוליא הד' והה' וקצתו היא סבה לתנועת הראש וקצתו אל הכתף. נתיב הו' נובע מהנקב אשר בין חוליא הה' והו'. והנתיב הז' נובע מהנקב אשר בין החוליא הז' והח' ועולים קצתם אל הראש וקצתם אל השדרה והמחיצה. הנתיב הח' נובע מן הנקב אשר בין חוליא הח' והט' ויעלה קצתם אל זרוע עליון והתחתון וקצתו אל הכתף. והנתיב הט' מתחבר עם נתיב הו' בכתף והם מביאים החוש לזרוע עליון ומנתיב הז' ילך אל הזרוע ובו תנועת הזרוע, וקצת מהנתיב הח' יתן החוש ויניע הכתף. הנתיב הי' נובע בין חוליא ט' והי' וקצת הנתיב זה מתפשט בדרך עצל אשר בין הצלעות וסבתם בדרכי השדרה כי משם דביקותו וקצתו יורד אל הכתף ויגיע בו החוש והתנועה. נתיב י"א נובע בין החוליא הי' והי"א ומתפשט לעור ויתן לו החוש וקצתו יכניס לפנים בגוף ויחלק בין הצלעות ודרך העצל המלובש בחזה ויתפשט לשדרה ולכתף ויתפשט עד הנתיב הי"ט והנה יש לו ז' נתיבות:
הנתיב הכ' הוא נתיב האחרון היוצא מן השדרה בין החוליא הי"ט והכ' עד אשר יתחלקו לה' נתיבות ויכנסו מבפנים ויתחלקו בדרך עצל הבטן וקצתו בעצלי המתניים ויתחברו עמהם ג' נתיבות מהמוח וירדו אל השוקיים ב' נתיבות אשר תחת הג' ויתפשטו מן השוק אל הרגל ומתחלת עצם העגבות יצאו ב' נתיבות מכל עגב נתיב אחד וכולם יורדים אל הרגליים וג' נתיבות נמשכים אל האמה שהוא אמת המים. ראה והבן שנשלם האדם בל"ב נתיבות החכמה דוגמת הל"ב נתיבות שלמעלה וזהו נעשה אדם בצלמינו כדמותינו. גם אמר לי כי הל"ב נתיבות נמצאות באדם בהרבה מקומות שבגופו: