ספר הפליאה/שי
ד"ה הכלל יהיה בידך שכל דבר שצריך האדם לעשות[עריכה]
הכלל יהיה בידך שכל דבר שצריך האדם לעשות צריך לעשותו כמעשה העליונים שכל מה שעושה אדם ר"ל למטה כך נעשה מלמעלה, וזהו שדימה הקב"ה את ישראל לחתן וכלה הוא שנאמר ומשוש חתן וכלה ישיש עליך אלהיך, ואחר שכך הוא צריך האדם לקדש עצמו. ועוד אל יאמר האדם שלום עליך נפשי כי לא בראו רק אביו ואמו ואין להקב"ה חלק בו ששלש שותפים יש באדם הקב"ה אביו ואמו, אביו מזריע הלובן, ואמו מזרעת האודם, כי כן הוא שהזרע האב הוא מצד הרחמים כרחם אב כו', וזרע האם מצד הדין ע"כ זה לבן וזה אדום, והמוח שהוא לבן הוא מוח הראש הוא מאביו, וכל התולדות וההמשכות של פניו שכן הדוגמא למעלה שמוח הבן הוא הת"ת ממוח האב הוא החכמה נמשך, וע"כ המוח כמו היוד לפי שהי' רומז בחכמה, ולכן כשיבא שום דבר על הספירה במוח מיד הוא מבולבל בדעתו, וכל תולדת האדם הם במוח בכח, ומן הכח יפרדו, ועל המוח יש רשימות דקות מאוד, ועל שבמוח כל תולדות אדם בכח ע"כ אמר הקב"ה לקין קול דמי אחיך ר"ל דמו ודמי זרעו כי לא אמר דם אלא דמי, והטיפה שהולד נוצר מן המוח נמשכת ומתפשטת בחוט השדרה ומשם לגידין מכאן ומכאן עד הברית ומן הברית מקבלת האשה. ועתה בני הבן שדוגמת אדם ממש הוא במרכבה העליונה ואיך שהאציל נאצל מן הוי"ה הא' הנרמז במוח ויורד לחוט השדרה הרומז לת"ת ישראל ומשם ליסוד הוא הברית ומן הברית לאשה ומן האשה בעולם השפל. וראה עתה בני והבן קדושת האדם והטיפה שנוצר ממנה מה רומזת אשרינו אשרי יולדתינו המקדש עצמו בשעת תשמיש, ואשרי הולד הנוצר מן הטיפה ההוא כי כפי המחשבה הזכה ונקיה כן יהיה העובר. ראה בני ענין גדול ומי שאינו חס על נפשו לקדש עצמו לא ימשוך נפש טהור לבנו. זכאים אתם צדיקים שמשתדלים בתורה ויודעים דרכי השם ומקדשים עצמם בקדושת הקב"ה, ובעבור זה מושכים רוח קדושה מלמעלה על בניהם כולם זכאים טהורים ונקיים ונקראים בני מלך בני קדושים. וי להם לעמי הארצות הרשעים שאינם עוסקים בתורה לדעת דרכי אלהים לקדש עצמם ואת בניהם, אבל הם משמשים מטתן באכזריות בעזות מצח בלא כוונה ובעבור זה בניהם ובני בניהם עזי נפש עזי פנים אינם מבחינים בעזותם בין צדיק לרשע, כי באמת מסטרא דמסאבא אינון כי אביהם המשיכו להם הנפש הזאת מסטרא דמסאבא, זהו ונטמתם בם אתא למסאבא מסאבין ליה. וראה פחיתות ונבזית עזות וטומאה השרושה עמהם ישלם להם השם כפעלם, ואם היה מבין את האמור בשעה שמכניסין אותו לחופה ומברכין אותו בשבע ברכות לא היה להם לשום בדעתם לומר מה הם הז' ברכות האלו, אבל הוא עומד כאבן דומם גם הם בעונותינו אינו מברכים בעדו רק מברכים האשה לעשות התעוררות למעלה שהאשה צריכה להתברך בשבע ברכות כי האשה השביעית ומקבלת מו' קצוות שפע וברכה, וע"כ מברכים כל הנשים בשבע ברכות ועל ידיה מתברכת גם כנס"י. א"ל ר' עדיין לא השלמת דבריך, א"ל בני ברוך פוקח עורים ופותח פי אלמים, א"ל רבי א"כ ברוך עוזר דלים ואמור, כל כך מספיקים לה להאשה שבע ברכות שאין צריכה מן המעשר הלא גם השביעי מן העשירי מלמעלה למטה מתברכין הלא תראה שעל השבעה אומר העניים והאביונים מבקשים מים ואי"ן, א"ל כשמברכין בשבע ברכות אז הם מבורכים למעלה כי מזכירין אותם ברמז כענין שאומר ששון ושמחה חתן וכלה גילה ודיצה אהבה אחוה שלום וריעות. והנה התעוררות על העשר, אוי למוסיף עשר ולא אחד עשר ואוי לגורע עשר ולא תשע: