ספר הפליאה - ד"ה אמר לו אדונינו שמענו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר הפליאה

אמר לו אדונינו שמענו תמורת אב"ג ית"ץ ושמענו שמות מפוארים והיוצא מהם, מ"מ כחם ועניינם מהו?

א"ל אב"ג ב"ג בגימ' ה' רמז לה' אחרון שבשם בן ד', אב"ג הוא הא' מלא וזהו ו' והנה ברא את העולם בדין וברחמים ור"ל ברא את הת"ת הנקרא שמים בחסד ופחד.

וברא את עולם השפל בד"ו פרצופים הוא ת"ת ועטרה, ולעולם הרחמים מתגברים על הדין ע"כ העולם קיים זהו ויי' שמים עשה, הוא ובית דינו כשנאצל הו' שהוא הת"ת, ואחר שהקדים הו' הרחמים מתגברים.

ית"ץ בגימ' ש"ר לומר לך שהחסד היא שר של ת"ת הנקרא עולם והת"ת הוא שר על העטרה והעטרה הוא שר על ישראל הקדושים ומי המליכם לאלו בראשית שאב"ג ית"ץ תמורתו. ובראשית הוא כתר וחכמה כי הקוץ של ב' בראשית רומז על הכתר. ועוד ית"ץ בגימ' מלך קדוש הוא הבינה שהוא מלך על בניה, ומי המליכם למלך כליל קדוש הוא הכתר זהו ית"ץ בגי' כליל קדוש. ועוד ית"ץ בגי' יפ"י ע"ל היריע"ה ר"ל יפ"י הוא הכתר יריע"ה כל הפרד"ס ור"ל נכתר הוא יופי על הפרד"ס.

קר"ע בגי' שלם הוא החסד, וגי' שכ"ן ששיכן הכתר שכינתו שהיא הבינה על החסד הנקרא קר"ע הקורע כל דין, ומתהפך רקע הוא שרקע הארץ על המים. ועוד קר"ע בגי' סו"ד יצ"ר כי הוא היוצר אמרתי עולם חסד יבנה, יצר אותיות צרי כי החסד הוא צרי על כל חולים. ועוד קר"ע בגי' סוד מצפ"ץ שהוא מתחלף בא"ת ב"ש יהו"ה שמו של הב"ה שבו ברא את העולם והוא שם העצם אשר בו נכללים כל העשר, קוץ הי' בכתר, הי' בחכמה, הה' בבינה, הו' בו' קצוות, הה' אחרונה בעטרה, אח"כ בכח השם הזה החסד ברא את העולם. ועוד קר"ע בגי' סוד רחמים שהוא שם הרחמים משותף במדת הדין, זהו שיתף הקב"ה מדת הרחמים עם הדין וברא את העולם. ועוד קר"ע בגי' י"ה בר"א העול"ם ר"ל שהבינה נקראת י"ה והיא בראה את העולם שהם ז' בניה, גם העטרה נקראת י"ה ובראה את העולם שלמטה ממנה, ובמה בראה הבינה את העולם בחכמה זהו קר"ע בגי' ברא כולם בחכמה, ר"ל שהבינה מבטת בחכמה ובראה את העולם הוא שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ. חכמה בגי' ע"ג לומר לך שיש לקב"ה ע"ג שמות שנכתבו בתורה, והפריש מהם שלשה שמות הקדושים מאחד נוצר אש ומאחד נוצר מים ומאחד נוצר אויר ומשם הא' הוציא ג' טיפין אש וחלקן לג' חלקים, מתוקף המקור ברא השרפים והחיות מב' ברא גיהנם, ולקח שם השני והוציא ג' טיפין מים ולקח תוקף המקור וברא בו שמים ותוקף המקור טפה ראשונה, מב' ברא כיפה ושם בה המים, מג' ברא תהום זה הג' הניח בתהו. ולקח השם הג' והוציא ג' טיפין אויר מתוקף האור ברא האור השרוי עמו בגן עדן, ומטפה שני ברא האור שעתיד להיות לעתיד לבא היא תוספת האורות שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה שבעתיים, ומטפה שלישית אור שבעולם. זה ראו והבינו בשמו הגדול ברא מלאכים ואש ומים ואויר. אש ומים בגי' שמי יה"ה הי"ה, ר"ל שמי היה קודם עוה"ז ושם יה"ה יוצא מן ויסע ויבא ויט. שט"ן בגי' הדשן זהו דש"ן יצחק, ובגימ' וג"ן יצר ר"ל יצה"ר בגן הוא העטרה ר"ל הגן היא העטרה. ועוד שט"ן בגי' ואבן יצר לומר יצה"ר הוא האבן ר"ל האבן היא העטרה האבן הוא פחד ולב האבן ר"ל לב הפחד אשר בה יצה"ר ר"ל הלב היא העטרה ובה היצר. ועוד שט"ן בגי' ברא מלכינו שהעטרה היא מלכינו ושרינו ופרנסינו בגזירת העליונים והיא עמנו בגלות.

נג"ד בגי' זן שזן ומפרנס לכל היא הבינה המפרנסת בניה על סמך כתר עליון. נג"ד בגימ' איום כי איום ונורא הוא. ועוד נג"ד בגי' אל יהו"ה שהאציל החסד שהוא אל את הת"ת הנקרא יהו"ה, ועוד נגד בגימ' הלהב י"ה שהאציל ההוד אשר הוא להב הפחד היורד על הי"ה היא העטרה. יכ"ש בגימ' שדי אב אחד, שדי נקראת בינה ואמר לעולמו מכח חכמת אלהים די כענין שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ, והעטרה נקראת שדי ואב היא לעולם הגשמי.

בט"ר הוא בגימ' בבורא, הוא בורא הכל מעלה ומטה שזה שאמר לסמא"ל יר"א בש"ת זהו בראשית, ועוד בט"ר בגימ' ומל"ך חז"ק שהוא מלך חזק ואמיץ וכל גזירותיו באמצעית הו' זהו ומלך, ועוד בט"ר בגי' סוד נאמן ר"ל שהוא מלך נאמן שאין לפניו לא עולה ולא שכחה לא כזב ולא מרמה ולא משא פנים ולא מקח שוחד. ועוד בט"ר בגימ' יא"ר זהו הנותן אור בכל הספירות. ועוד בט"ר בגימ' אנכי יל"י הה"ע ר"ל שהם שני שמות מן ויסע ויבא ויט והוא על כל השמות והוא נותן להם כח לפעול. צת"ג בגימ' על גשמים כי על פיו יורדים הגשמים. ועוד צת"ג בגימ' יהו"ה יהו"ה אמת ר"ל שהו' ומשך הו' הנקראים יהוה יהוה מתלבשים בכח הא' ושבים אמת. ועוד צת"ג בגי' מגן בעל רחמים ר"ל בעל החסד הנקרא רחמים הוא החכמה ומגן החכמה הוא הכת"ר. ועוד צת"ג בגימ' הפת"ח ר"ל שהוא הפותח כל השערים למעלה לקבל ברכותיו להשפיע בעולם השפל. ועוד צת"ג בגימ' הוא אדרירון. ועוד צת"ג בגי' אנכי הוא על היריעה ר"ל אנכי הוא על היריעה העולם מצפ"ץ אשר הוא בא"ת ב"ש יהוה שהוא כולל כל הי' ספירות. ועוד צת"ג בגי' אנכי הוא על הדרניאל.

(חק"ב בגי' בקי ר"ל לו הבקיאות וממנו נכל). טנ"ע בגי' זי"ו יופ"י, יופי הוא היסוד אשר יוסף נאחז משם וע"כ נקרא יוסף יפה מראה ומקבל מזיו העליון. חק"ב טנ"ע בגי' ויהו"ה הצדי"ק ר"ל ויהו"ה הוא ובית דינו שהוא העטרה ז"ש דה"מ כי כל בשמים ובארץ כל הוא הצדיק שמים וארץ הוא ובית דינו.

יג"ל בגי' גדול ר"ל החסד הנקרא גדול כענין לך ה' הגדולה. ועוד יג"ל בגי' והכבוד ר"ל ו' הוא ת"ת הכבוד כ"י שנקראת כבוד בני החסד והחסד עם ו' בניו נקראים בנים לבינה, זהו בנים אתם לה' אלהיכם. ועוד יג"ל בגי' והיחיד ר"ל היחיד הוא כתר וו' מן והיחיד הוא ת"ת שיתגלגל ויעלה לקבל כח לעשות מלחמה עם סמא"ל שכן הו' עם כללו הוא אהי"ה והיחיד נקרא אהיה כללו ר"ל מא' ועד ו' הוא כלל הו'. ועוד יג"ל בגימ' ידיד י"ה ר"ל שהו' הוא ידיד הי"ה שהיא כ"י והכתר הוא ידיד הבינה הנקראת י"ה וטוב להזכיר שם ידיד י"ה בעת צורך ובקול ערב. ועוד יג"ל בגי' ולהב ר"ל להב היורד בעולם השפל הוא מד"ו פרצופים ר"ל הו' וכ"י. ועוד יג"ל בגימ' זה אל ר"ל זה הוא היסוד אל הוא החסד וע"כ נקרא היסוד אל חי. פז"ק בגי' יופי הנכבד ר"ל יופ"י הוא היסוד הנכבד הוא כ"י ר"ל היסוד הוא יופי הנכבד. ועוד פז"ק גי' אלהינו א"ב חסיד ר"ל הבינה היא אב החסד ולפעמים היא אם. ועוד פז"ק בגי' אהיה עליון ר"ל כל הנאצלים והמאצילים האב והאם כולם מאהיה העליון מתמלאים ומתמתקים. ועוד פז"ק בגימ' אב חסיד אמונה ר"ל אב האמונה שהיא כ"י הוא החסד וז"ש שני כתרים יש להקב"ה אחד ביום ואחד בלילה של יום הוא חסד ושל לילה הוא אמונה ככתוב להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. וכתיב יומם יצוה ד' חסדו ובלילה שירה עמי ור"ל מי שבלילה שירה עמו הב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום. יג"ל פז"ק בגי' יהו"ה הצדיק ר"ל הת"ת האציל היסוד ולעולם היסוד בכללו שהו' ומשך הו' הוא אחד. ועוד יג"ל פז"ק בגי' והוא רבי ר"ל ו' ת"ת הוא היסוד רבי הוא כ"י ר"ל כ"י יסוד ת"ת וכ"י נקראת ארץ ישראל וע"כ כיוונו ואמרו כל רבי מארץ ישראל. אך רב בבבל הוא חוץ לירושלים והוא בגלות וע"כ נחסר ממנו הי' ולכן גדול רבי מרב, אך שם סתם כמו אביי ורבא הם גדולים מרבי ורב כי הם נאחזים מהו'. ומי שאין לו שם כגון יש אומרים הוא נאחז מן ויאמר אלהים שהוא הבינה וע"כ הלכה כמותו. ועוד יג"ל פז"ק גימ' כ"ו ד"ר אלו כ"ו דורות שהיו מאדם עד משה ואע"פ שהיו צדיקים ביניהם כגון חנוך נח אברהם יצחק יעקב אפ"ה הואיל ולא היה ביניהם זכות התורה שהוא תורה שבכתב לא עמד העולם בזכותם אלא בחסד השם, ואפילו שבאו להם מלאכים ולימדם לא הגיעו לתורה שבכתב כי אין קיום בעולם אלא משניהם תורה שבכתב ותורה שבע"פ והם תורה שבע"פ היו לומדים כי כל המלאכים ההם מתורה שבע"פ נאצלו ומשם קבלו גם הם עד שבא משה והוריד לעולם כח שניהם היא תורה שבכתב ותורה שבע"פ וכנגדם אמר דוד ך"ו פעמים כל"ח, ויש מלאך א' וסנדלפון שמו וכשמזכיר את שם המפורש עולה בראש אכתריאל יהו"ה צבאות ומיד כ"ו מלאכים סובלים כסא הכבוד יום א' אומר הודו לה' כי טוב כל"ח וכן בכל יום ויום עד סוף הלל הגדול וכל אחד מהם אומר פסוק אחד בכל יום ובשעה שמשוררים מכסים פניהם לבל יראו פני השכינה, ומשבחין לפניו באימה ביראה ופחד ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, וסנדלפון המלאך היה קושר כתרים לקונו ומשביע את הכתר והולך הכתר מעצמו וישב על קונו. יג"ל פז"ק הוא אברהם יצחק ויעקב, והוא תורה שבע"פ, ויש פירושים רבים שנעלמו מעיני כל חי ועתיד אליהו הנביא לפרשם וזהו מה שרמזו רז"ל בשבעה מסכתות תיקו "תשבי "יתרץ "קושיות "ובעיות. וגם רמז מן התורה שאמר משרע"ה "הואיל" משה, הוא רבו של משה שנקרא "יהואל" כשתהפך האותיות.

א"ל ר' גם אני שמעתי פירוש אחר שהוא "אליהו" בהפוך אותיות. א"ל בני יפה דעתך מדעתי, והוא עתיד לפרש התורה בשבעים פנים, ר"ל בהרבה דעות. ומשה הוריד תורה שבכתב ותורה שבע"פ, והמלאכים שלימדו הקדמונים כגון חנוך ונח ואברהם ויצחק ויעקב כל אלו המלאכים נאצלו מתורה שבע"פ ומשם קבלו גם הם התורה ולמדום לאבות קדמונים. א"ל ר' אם שמעת איך הבינו ישראל תרי"ג מצות עשה מעשרת הדברים ששמעו מהר סיני, א"ל בני אמור אתה מה ששמעת מאביך ז"ל, א"ל ר' הקשב ושמע, מה הבינו ישראל מכל דיבור ודיבור מ"מ במקומם יתבארו בע"ה, וכאן מעט כדי שימתקו העניינים, ותשמע רבי ומורי דבר גדול, שלא הבינו מעשה עשה, ומלאו לאו, אלא מעשה הבינו לאו, ומלאו הבינו עשה, והוא לאו הבא מכלל עשה ועשה הבא מכלל לאו, כי אחר שאין אנו רואין אלא עשה למה יוליד ממנו לאו והוא אינו כתוב אלא מדיוקא, וראה אילו רצה הקב"ה כזה הולד לא היה כותבו בפירוש, אלא הואיל ובמאמר הר סיני מתוך העשה באו לאוין ומתוך הלאוין באו עשה ע"כ מוכרחים אנו בזה וקב"ה רצה כזה הולד, ודע ושמע והבן מה שהאשה פטורה ממצות שהז"ג ולא מכולם אלא חלק מהם פטורה וחלק מהם חייבת אף כי הזמן גרמא אבל רבוני דעלמא כולי נהי דלא חלקת הלאוין עם האשה בשוה אבל הרבית בלאוין מ"מ האשה צועקת וקובלת כשם שחלקת מ"ע וחייבת אותה בשלא הז"ג ופטרת אותה בהז"ג למה לא חייבת אותה במל"ת שלא הזמן גרמא ולמה לא פטרת אותה במל"ת שהז"ג אבל הזהרת אותה לכל עונשים שכתוב איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם וגו' וכאן השוה אשה לאיש לכל עונשים שבתורה, שאילולי זה לא היו בהזהרת אכילת חמץ בפסח. עד כאן. שאין כאן מקומו ובמקומו אפרשהו לך כמו הנכון בעיניך ולא הבאתי לך אלא בעבור שימתק הענין. א"ל בני אחזור לך דבר שלא שמעת מימיך, אל"ר אמור ויהיו אזני קשובות לקולך, א"ל כי מלת צבאות הוא צירוף ארבעים ושתים תיבות. א"ל שמעת תקונים ועניינים אם ירדו הכל בשכלך, א"ל אמת כוונות רבות שמעתי ולדעת תכלית עניינם לא ירדתי, א"ל וקודם שיניחנו וילך חקור ודרוש כי לאו כל שעתא מתרחיש ניסא, א"ל בני אם ילך זה יבא אחר אולי גדול ממנו, שמע ההוא דאתא להם ולמדם ואיקפד וא"ל הרבה יוהרא לקחתם לעצמכם לדבר כדברים האלה, וא"ל אל יחר לאדוני כי לא ירדנו בשורש ועיקר דבריך ואוי לשומע ואינו מבין, א"ל אין לי רשות לומר לכם יותר אפי' דיבור ממלת צבאות אשר הוא ר"ת צרוף בן ארבעים ושתים תיבות. א"ל אני הולך ואולי לא תשיגו מאחר כאשר השגתם ממני. א"ל אדונינו הוגד הוגד לנו שיכול אתה לומר לנו כל הענין ולהוציא אותנו ממבוכה גדולה, א"ל הלא אמרתי לכם שאין לי רשות וכשמעם פעמיים ממנו שאין לו רשות אמרו לו א"כ יש לנו לבקש ממי שהרשות בידו ומיד אמר אלך ואשוב ואגיד כי יודע אני שלא יבצר מכם דבר שלא תדעו אותו ומיד הלך ושבו אליהם שנים והתחילו לשחוק ולומר להם ברוכים הבאים, א"ל הראיתם אור, א"ל לא ראינו אור בהיר הוא בשחקים, ר"ל אור הגנוז לא ראינוהו אור בהיר הוא בשחקים ר"ל אור הגנוז הוא ולא ראינוהו ולא השגנוהו כי בהיר הוא בשחקים ר"ל שהוא גנוז בבינה והוא זך ובהיר שבעה פעמים יותר מהאור הנגלה לעטרה ואמר בהיר מתוך רוב צלילות עצם אור הבהיר הבהיק ממנו בהירות וזוהר על פני כל השחקים ולכן כתיב ישת חשך סתרו ר"ל אור הגנוז בבינה ושם ענן וערפל סביביו ר"ל סביב האור ההוא שלא ישיגהו אנשים ולא מלאכים ולא סיבות שלמטה מן האור ההוא ולכן כתיב גם חשך לא יחשיך ממך. ממנו לא יחשיך אבל ממה שלמטה ממנו יחשיך ר"ל אין כל דבר נעלם ממנו אבל ממתיבתא דרקיע נעלם וזה החשך אין חשך ממש רק מניעת השגה מהאור ההוא וצרוף בן ארבעים ושתים תיבות הוא צבאות. ואב"ג ית"ץ הוא כח בראשית והוא למעלה מאור הגנוז האיך תוכלו להעמידנו על אמיתית הענין שלא ישאר ספק בשכלינו רק נשיגהו כמלאכי השרת, וכשומעם דבריהם הניחם והלכו להם אז אמרו מה עשית ותניחנו ונשארנו ריקם מן הענין, א"ל ולא אמרתי לך וי לשומע ואינו מבין ואם אינו כן חייך אמור לי דיבור א' מכל מה ששמעת, א"ל ר' לא שנה חייא מנא לי' דהא ר' לא שנה, א"ל מנא לך דר' לא שנה, א"ל איני יודע והוא שגרם ודברתי להם כך עד שהלכו להם, א"ל ראיתי בזה הלילה חלום שהיינו הולכים שניהם בדרך א' ופגענו באליהו ז"ל והתחיל לבאר לנו אותיות בג"ד כפר"ת ובכלל האותיות ההם נתבאר לנו המ"ב שמות שהם אב"ג ית"ץ.

א"ל א"כ בא עמי וילכו שניהם יחדיו והנה אליהו ז"ל בא כנגדם ואמר להם אחי מאין אתם ויאמרו לו למה באת אלינו ואתה עושה עצמך כמתנכר כאלו לא ראית אותנו ולמה יגנוב אדוני את לב עבדיו וכי הותר לחסידיו לאיש אשר כמוך לעשות כך, א"ל בני הלא שאלתי אתכם אם אתם מאין ואי"ן הרצה בכם ולא כמתנכר כי בשבילכם באתי, א"ל שלימים אנחנו ולאלף אנחנו והוא ושמו אחד. א"ל א"כ הקשיבו א"ל בג"ד כפר"ת הם ז' אותיות ונקרא שבע כפולים ובשתי לשונות מתנהגים בב גג דד ככ פפ רר תת הם נגד ז' עליונים הם חסד ופחד תפארת נצח הוד יסוד עטרה אשר הם נקראים עולם העליון ובהסתלק מהם עלת העלות ישארו קשים ובהיותו עמהם הם רכים וע"כ האותיות ההם פעמים רכים ופעמים קשים, כשהם קשים מתגברים וכשהם רכים חלשים. א"ל אדונינו אמור לנו באיזה דרך יבא להם החלישות אמת כי הסבות הם הגורמים אך הסדר לא ידענו, א"ל דעו כי הגיוני האותיות כאשר יתגלגלו בחשמל עד שיצאו בקול ורוח ודיבור ברוח אלהים, ר"ל יתגבר הרוח בכלי של אות להדגישו בכח גבורת השם המניעם, ואימת יתגבר הרוח בכלי כשהסיבות למעלה בתגבורת זהו הסתלקות עלת העלות, ופעמים ירפה הרוח בקול דממה וירפה האות להדגישו בכח חסדיו המתנהגות בנחת עם כל יצוריו שרוח אלהים הוא הבינה מרחפת על פני המים בנחת ולא ברעש ולא בהומיה.

א"ל אדונינו מהו הרוח המנהיג את האותיות האלו. א"ל אותו הרוח מתחלק לימין ולשמאל לחסד ולגבורה ולת"ת ולנצח ולהוד ויסוד ומלכות בכללם. ודעו והבינו כי משפטי העליונים ותחתונים הם כולם באלו הג' שמות והוא א"ל אלהי"ם יהו"ה, ר"ל אל מצד החסד הפותח בזכות, ואלהים פותח בחובה, ויהו"ה מכריע והלכה כדברי המכריע, ר"ל המלך היא הבינה והתובעים הם חסד ופחד ות"ת הוא המכריע שהחסד והפחד אליו באים והוא עושה כפי מה שיגזור עליו המלך, והאמת שבכל א' מאלו יש בהם ז' כפולות ותמורות לכן בשתי הלשונות מתנהגים לחיים ולמות לטוב ולרע. רפה כח החסד והוא חיים וטוב. דגש הוא הפחד והוא מות ורע, ודעת של בינה הוא הת"ת המכריע אינה דעת שלישית ר"ל הת"ת אין לו תוספת בעצמותו שום דבר שאינו בכלל א"ל אלהי"ם שהוא החסד והפחד אבל הוא בכללם ולכן נקרא שמים אש ומים. א"ל אדונינו א"כ מאחר שהוא בכללם ואין תוספת בעצמותו מה צורך להאצל, א"ל הוא פוסק את הדין במקצת דבריו של א"ל הוא החסד ובמקצת דבריו של אלהים הוא הפחד ולכן נקרא המכריע שלום, ותמורת השלום הוא מלחמה. ויש ממנה מלחמה פנימית היא הבינה שנאמר ה' איש מלחמה שבא המכריע לעשות מלחמה עם מצרים מכח הבינה ותמורתה המלחמה הזאת מלחמה לה' בעמלק שאלו נאמר מלחמת ה' בעמלק היה משמע שהשם נלחם עם עמלק ועכשיו שנאמר מלחמה לה' בעמלק מלמד שאין השם שלם ואין הכסא שלם שנאמר כי יד על כס י"ה עד שימחה זרעו של עמלק א"כ רך מצד החסד, קשה מצד הגבורה. גבור מצד הת"ת כי הוא כלוחם. חלש מצד העטרה כי הנקבה חלושה: