ספר הפליאה/נט
ד"ה אמר להם התחיל סדר זרעים[עריכה]
א"ל התחיל סדר זרעים וחלקו למסכתות מה פירוש מסכת ולא קראו פרק גדול או סדר קטן. א"ל בשורה טובה בשרנו המחבר שעם סדר זה יתקיים העולם ולא יתמוטט כי כשיתעסקו ישראל אשר שרשם ועקרם ממקום קדושה וטהורה ויוסיפו קדושה על קדושתם אז יהיו אהובים למעלה גם למטה כי על ידם יבא השפע וברכה לעולם ויתקן ולא יתמוטט. הלא תראה שאם תחליף מסכתא בא"ת ב"ש הוא יחלא"ת עולה תמ"ט זהו אף שהוא תורה שבע"פ והיא המסכת תכון תבל בל תמוט, א"ל מנין לך זה, א"ל זה אמר לי אבי והוא קבלו מפי גאון מהגאונים הגדולים, א"ל ר' התחיל בזרעים ולא הביא תחלה עניינו של זרעים אלא הביא ברכות, א"ל בני דלגת היה לך לשאול ו' סדרים למה נחלק לס"א מסכתות, א"ל ר' כל כך נבהלתי ממך ששכחתי, א"ל ולא בושתה. א"ל משה רבינו לא בוש ואני אבוש, א"ל בני ו' סדרים ו' ימים עליונים כל א' כלול מעשר הרי כאן ס' וא' לומר לך שאינם מתחלקים הסדרים האלה כי הם קשורים כשלהבת בגחלת, הלא תראה שא' עמהם. ומה שהביא תחלה ברכות כי כל הסדר קראו זרעים המורים באצילות והזרעים שהם מהאצילות מה הם חסירים אחר שצמחו ברכה ולכן התחיל בברכות כדי להשקותם, ובעבור שנאצלו הזרעים הוצרך להתחיל מאימתי קורין את שמע בערבית לעשות יחוד בזרעים כענין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ואחר שיצא מפיו זרעים ובירך אותם חזר ופירש הזרעים ואמר פאה כי כנסת ישראל היא פאה שהיא אחרית הזרעים, ולכן מצות פאה בסוף השדה והיא עניה מכל הזרעים ונסמכה בברכות להתברך, וכשנתברכה נותנת ומברכת גם היא לעניים וע"כ הפאה היא לעניים, א"ל ולמה דמאי סמוך לפאה א"ל כל עוף למינהו ישכון ואדם בדומה לו הדמאי מאי הוא ספק מעושר, והמעשר לכנסת ישראל וספק לכ"י ואינה נותנת אותם אלא לאותם הדומים לה והם עניים כמוה וע"כ אמרו רז"ל מאכילין לעניים דמאי. א"ל ולמה כלאים אחר דמאי א"ל זה שאומר לך יצא מפי אליהו ז"ל ואמר אחר שהיא ענייה א"כ בזמן שאין משקין אותה ממים זכים א"כ השקוה ממים עכורים והם כחות הטומאה לכן אמרה תורה שדך לא תזרע כלאים כי השדה הזה טהור וקדוש בתכלית הטהרה לא יערכנו זהב וזכוכית. א"ל למה שביעית אחר כלאים כי אדרבא ערלה הוא מן הדין להיות אחר כלאים שכן נכתבו בתורה כלאים ואח"כ ערלה. א"ל בזה אוכל להשיב עד שלא תוכל לדבר ואומר ראה התנא ששביעית רומזת שבסוף ז' פעמים ז' הם הז' השמיטות יחזרו כל הסדרים האלו בבינה ולכן מזהירו מקודם שמזרזים לאדם קודם המעשה ואומר שדך לא תזרע כלאים מאחר שהוא עתיד לחזור בהויותו הראשון הוא סוף כל השמטות והתורה כתבה ערלה כי היא אזהרה ככלאים. ולמה תרומות אחר שביעית שלא תאמר מאחר ששבים הבנים באמן שהיא הבינה א"כ עד כאן תחום החזרה, לכן הסמיך התרומה שהיא באב לומר לך שאם עם הבנים לשם במקום התרומות סומכים וע"כ מעשר ראשון הרומז בחכמה היא סמוך לתרומות שהבינה עולה לתרומה שהוא כתר עליון ע"י המעשר ראשון היא החכמה, א"ל א"כ למה מעשר שני אחר מעשר ראשון, א"ל מעשר ראשון לחכמה ראשונה מעשר שני לחכמה שניה. ובעבור שחכמה עלאה מושכת לעולם חכמה תתאה אצלה לכן מעשר שני סמוך למעשר א'. א"ל מנלך שהעליונה מושכת התחתונה, א"ל כתיב וגם אני בכר אתנהו מאמר חכמה העליונה וגם המדה הנקרא אני בכר אתנהו כלומר אב אני ואסמכהו אצלי שאני בכר להיות גם הוא כמוני. והנה נשלם זרע הארץ והיא מכתר עליון עד חכמת שלמה היא מעשר שני ובכלל המעשר היא מעשר תבואה ומן התבואה לשין עיסה, והעיסה אינה מתברך אלא מן החלה היא הבינה,וע"כ צריך להוציא חלה מהעיסה להודות המברך, ומצד מעלת המברך כל הניתן לשמו אסור לישראל אשר הוא למטה ממנו. ואחר שהודית בחלה היא אומרת אין לבא אלי כי אם שפע נקי וטהור דומיא דחלה. אך ערלים אין להכנס כל עקר כי ג' שרים חיצונים קליפי ערלה באים ועומדים בין כנסת ישראל ובין ישראל הגשמי ומטמאים השפע. וכל זה כשחטאו ישראל וכ"י איננה מנחת להכניס כל עקר רק לעמוד למטה ממנה חוץ מן הפרד"ס וזהו ג' שנים יהיה לכם ערלים נגד הג' קליפות הללו, ולכן אמר ערלה אחר החלה שמן החלה מקבלת ומן הערלה מתרחקת ולכן באים אליה ביכורים שע"י עולה בחלה, הלא תראה שמשימים ידיהם הכהן והבעלים ומניפים הסל אשר בו הבכורים להעלותו למעלה ולהרחיקו מן הערלה. וראה והבן בעבור שסדר זרעים הוא עדות לכל הזרעים הוא הפרד"ס ע"כ הם י"א מסכתות זרעים והוא א"י, וראה והבן בני שהפרדס הוא עשר ספירות סופם בראשם עד התחלתם והם כנגד אותיות של אלפא ביתא ומתחילים א' ומשלימין י' הוא א"י והוא שם העצם באות אלף שהיא רמוזה נגד גלגל העשירי שהא' היא רמוזה בכתר וגלגל העשירי שזה דומה לזה ובכאן נעשה שם שלם בא' שהיו"ד במילואו וא' זהו אהיה הנה נשלם א"י וע"כ מסכתות זרעים א"י: