ספר הפליאה/עט
ד"ה "אשר אנכי מצוך היום" יפסיק[עריכה]
"אשר אנכי מצוך היום" יפסיק כי המדה הנקראת היום היא מצוך וע"כ יהיה חביב בעיניך כאלו היום נתנה לך ולא תסמוך עם על לבבך שיהיה משמע היום על לבבך ולא למחר. ועד לבבך עקר כוונת הלב ועקר כוונת קבלת עול מלכות שמים ואפי' מהלך בדרך יש לו לעמוד עד שיגיע אל לבבך. וראה והבן שכ"י נקראת לבבך. כענין שנאמר נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים ר"ל נגביה כ"י שהוא לבבינו, בשמים הוא ת"ת ישראל לקבל שפע, ומכאן ואילך יקרא בכוונה כפי כחו וכשיגיע לאות על ידיך ימשמש בתפילין של יד להוריד השפע ביד וע"כ הוא ממשמש גם בראש כשמגיע לוהיו לטוטפות להוריד שפע וברכה מן הראש וכשמגיע אל וראיתם אותו ימשמש בציצית. כי הציצית הם ל"ב חוטין ור"ל ל"ב נתיבות חכמה עלאה באין בלב היא כ"י, גם תחבר כל הקשרים עם החוטים שהם ל"ב הם בין הכל ב' ווין הנקרא יהוה יהוה והנה היחוד, ויחתוך הז' של תזכרו שלא יראה כשי"ן מלשון שכר. ואין לך שקר גדול מזה שנראה שהקב"ה א"ל לקבל שכר ואינו כן, ולא ירמוז בעיניו ולא יורה באצבעותיו ולא יקרוץ בשפתיו כי תועבת ה' עושה אלה שהעושה היסח הדעת ביחוד עושה הפסק בשפע וחיבור ואוי לו. ובהתפללו מיושב אל יסמוך מאחוריו דרך גאוה וחושב בדעתו שהוא אדם גדול לפני השם וא"א ע"ה אמר לפני השם ואנכי עפר ואפר. ודהע"ה אמר ואנכי תולעת וכו' ואתה מהלך להתגאות לפני השם אלא ישב וראשו כפוף ושתי ידיו תחת לבושו הימנית על השמאלית נגד טבורו הימין על השמאל. להיות השמאל הדין מזוג ברחמים. נגד טבורו הוא אמצעית האילן טבור הארץ ואליו הידים באים ע"כ צריך השמאל להיות על טבור ואחריו הימין, וזהו שהאש יורד תחלה ואח"כ מים באים ומכבים אש, ואל יפשוט רגליו אלא שוקיו על עומדו כדי שיראה שהוא עומד באימה וביראה וברעדה וכתיב עבדו את ה' ביראה וכתיב את ה' אלהיך תירא, וינענע גופו כשהוא יושב וכשהוא עומד כדי לעורר ולנענע הרחמים שאין בהתעוררות לבד הכוונה. זהו כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. ובקומו להתפלל יכוין רגליו זה אל זה שנאמר ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל, ישרה בגימ' תקט"ו והוא בגימ' תפלה מלמד שמתפללים מלאכים בכל יום תקט"ו תפלות כמנין ישרה. ומשה למד מהם והתפלל תקט"ו תפלות דכתיב ואתחנן שעולה בגימ' תקט"ו. וכך פעמים מתפללים המלאכים והחיות לפני הקב"ה כשיושב בכסא הכבוד. ככף רגל עגל ר"ל כשאדם עומד להתפלל צריך להדבק רגליו ביושר ואם לאו תפלתו בטלה דאין נראים כעגול שלם וכשרגלי אדם מחוברין נראין כעגול שלם ורומז שאין השטן יכול לקטרגו ולעכבו שהוא מוקף מכח השם ומשומר במצותיו, וישוח ראשו הוא רמז לירידת השפע, וגם בתפלה ישים ידיו תחת לבושו הימנית על השמאלית ויעשה כריעה באבות תחלה וסוף ובמודים תחלה וסוף ובברכת השלום ולא יותר. כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם, ר"ל כשאנו כורעים אנו מודים בדעתינו שהקב"ה הוא בתפלה ומתאחד בכתר שהוא הברכה, וכשאנו זוקפים כלפי מעלה אנו מזכירים השם ומודים שהכל נאצל ממנו והוא אדון הכל וברצונו עומד הכל ב"ה שהוא שפע וברכה ומשפיע מאתו השפע על הכתר, ומהכתר על הספירות ומהספירות עלינו כי הוא סוד הכתר בלבד שהוא הספירה עליונה ומהכתר האציל הקב"ה החכמה שהוא הספירה השניה והחכמה כלי אומנות מייסד כל פעליו, ולמה כורע באבות אין כאן מקומו, וכשמשלים תפלתו יפסיע ג' פסיעות לאחוריו נותן שלום לשמאל שהוא ימינו של הקב"ה ומכוין בחסד ואומר שלום לימינו שהוא שמאל של הקב"ה ומכוין בפחד וא"כ שלום על ישראל. ר"ל מאחר שהשלים המים עם האש א"כ שלום על ישראל הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ומה שפוסע ג' פסיעות כדי לצאת שיעור שני פתחים כדרך שבא בשתי פסיעות. וחוזר למקומו בשלישית כי שיעור שני פתחים בא לעמוד בתפלה כענין שנאמר לשמור מזוזת פתחי. ואמר שיעור שני פתחים והם חסד ופחד שהם שני פתחי עולם, ר"ל שיכוין אדם בתפלתו לעלות למעלה מן הי' הראשונות ששם התפלה מגעת כי אע"פ שיסוד כל היסודות משפיע טובו הוא ע"י הכוחות העליונות המתאחדים באמצע יחודו. וכאשר השלים תפלתו צריך לצאת כשיעור שני פתחים בדרך אשר בא בו, ואם לאו ימתין עד ענות הקדיש או קדושה או מודים ויחזור למקומו. ואם שב קודם אלו הרי הוא ככלב השב על קיאו. כי זה אמר בתפלתו סלח לנו כי חטאנו ועלה כסדר וירד כסדר ואם ימחלו לו אח"כ מראה בעצמו בשובו אל מקומו שנתחרט בתפלתו ורוצה בחטאיו והוא כלב שב על קיאו. וקודם הפסיעות יאמר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. וראה והבן י' בראש רומז לחכמה גנוזה י' בסוף רומז לאחרית הימים להעלות תפלתו בי' העליון אשר קוצו רומז בכתר עליון כי לשם התפלות באות. וראה והבן שמי' לי' עשר ספירות עם קוץ הי' הרומז בכתר ועוד יתבאר. וגם קודם התפלה צריך לומר אדני שפתי תפתח וכו' וכדי להסמיך גאולה לתפלה: