ספר העקרים/מאמר ב/כו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
פרק כו[עריכה]
ברוך שם משותף, יאמר על מקבל הטוב והשפע מזולתו, כמו לא תאור את העם כי ברוך הוא, ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה, ורבים כן.
ויאמר על נותן הטוב והשפע לזולתו, כמו ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב, ברוך ה' כי הפליא חסדו לי בעיר מצור, ברוך אתה ה' למדני חקיך, ברוך ה' אשר הציל אתכם.
וזה כי ברכה שם נאמר על רבוי ותוספת טוב ושפע.
וכשיאמר על המקבל יהיה ברוך פעול, כי אחר שמצאנו ויברך ברוך אתכם, שהוא מקור מן הקל, נבנה ממנו כל הבנין ויהיה ברוך פעול, כלומר מושפע מרבוי הטובה.
וכשיאמר על הנותן יהיה ברוך שם התואר, כמו רחום וחנון שהם שמות תארים נקרא בהם השם יתברך להיות הפעל המגיע ממנו ברכה שהיא תוספת שפע ורבוי הטובה, כי כמו שלשון מארה הוא חסרון הטובה כפי הסכמת כל המפרשים, כן ברכה תוספת טובה, ולזה יהיה ברוך תואר למשפיע רבוי הטובה.
ונמצא לשון ברכה על רבוי ההצלחות המתחלפות, כי נמצא אותו על העושר בפנים מתחלפים, ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה, ואמר שלמה ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, לפי שמדרך העושר כי כשיבא במינים רבים מתחלפים שזה יהיה סבת העצב והטורח הגדול, כאמרם מרבה נכסים מרבה דאגה, אמר כי העושר הבא בברכת השם אף על פי שיבא במינים רבים מתחלפים, לא יוסיף השם יתברך עם העושר ההוא העצב אשר מדרכו שימשך אל העושר.
ונמצא לשון ברכה גם כן על הצלחת הבנים, ברוך פרי בטנך, וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו.
ונמצא אותו על הצלחת הבריאות, וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, כי בהיות ברכת ה' במזונות לא יחלה האדם אפילו החלאים הטבעיים הנהוגים להיות כפי טבעו של אדם, וזהו והסירותי מחלה מקרבך, וכל שכן שלא יחלה החלאים הבלתי טבעיים, וזהו לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, ולא ימות האדם בלא עתו, וזהו את מספר ימיך אמלא.
ונמצא לשון ברכה גם כן על הצלחת הכבוד, אמר דוד ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך.
ונמצאהו גם כן על הצלחת החכמה, ברוך אתה ה' למדני חקיך.
וכל רבוי שפע ותוספת טובה במינים מתחלפים מן ההצלחות אי אפשר שיבא אלא מפועל וחי ורוצה וחכם ויכול, לפי שהפועל בטבע כאור הנמשך מן הנר וכחום מן האש לא יוסיף הפועל האחד אורו פעם ויחסרהו פעם, אבל הוא תמיד על ענין אחד מצד הפועל, מה שאין כן בפועל ברצון, כי יוסיף הפועל הפעל ויחסרהו כפי רצונו, וכל פועל ברצון הוא חי בהכרח, כי לא יצוייר רצון אלא מן החי, והוא יודע מה שמשפיע ויכול להשפיע, אם כן יהיה המשפיע ברכה ותוספת טובה בהכרח חי וחכם ורוצה ויכול, ולזה מה שנבחר לשון ברוך לשבח בו את השם יתברך, לפי שהוא שם נאמר על בל ההצלחות ויורה על היותם מגיעות מפועל חי וחכם ורוצה ויכול, כאלו תיבת ברוך שם כולל לכל מיני השלמיות, ולזה יורה על השורש הרביעי שהוא היותו יתברך מסולק מן החסרונות, אחר שהיה לשון ברכה הפך מארה שהוא חסרון הטובה כמו שאמרנו.
ונמצא לשון ברכה על השבח וההלול בכלל, אמר הכתוב אברכה את ה' בכל עת, שהוא כמו אהללה, וזהו שסיים תמיד תהלתו בפי.
ועל כן תקנו אנשי כנסת הגדולה זה הלשון של ברוך לשבח בו השם על כל מיני הטובות שיקבל האדם מהשם יתברך, הן בגוף ומאיזה מין שיהיו הן בנפש, בגוף כמו ברכת הנהנין, ובנפש כמו ברכת התורה וברכת המצות ויתר הברכות כמו ברכת השבח, להורות שהשם יתברך מקור הברכות ושכל הטובות וההצלחות מאיזה מין שיהיו מושפעות ממנו.
ולזה אמרו ארבעה צריכין להודות וכו', וכדי שלא יחשב שהאל יתברך הוא פועל הטובות ושיש רשות אחרת פועל הרעות, אמרו כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה, להורות שהכל בא מאתו יתברך, ולהיות שם זה של ברוך כולל השבח על כל מיני הטובות וההצלחות הנכללות בלשון ברכה כמו שאמרנו, נמצא דוד אמר במזמור תהלה לדוד ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד, כלומר כל מקבל מיני הטובות מאיזה מין שיהיה, כי שם ברוך יורה על השבח על כלם, רוצה לומר על כל מיני השלמיות, ולזה התחיל בתחילתו ארוממך אלוהי המלך, ואמר שהרוממות יהיה ואברכה שמך לעולם ועד, כלומר שיהללהו, ולזה כשחזר לומר בכל יום אברכך אמר ואהללה שמך לעולם ועד במקום ואברכה שמך שאמר בתחלה, ועל הכל אמר גדול ה' ומהולל מאד, כלומר מצד עצמו, כי השבח אי אפשר שיהיה אלא מצד המעשים, וזהו שאמר מיד דור לדור ישבח מעשיך.
ובאור זה כי השבח וההלול שאפשר לנו לשבחו אי אפשר שיהיה בבחינת עצמו, כי זה נמנע מג' צדדים, אם מצד שחיי האדם הם בעלי תכלית, ובזמן בעל תכלית אי אפשר לשבח שבח הראוי שיתמיד זמן בלתי בעל תכלית, ואם מצד ששבחיו הם בלתי בעלי תכלית מצד רבויים, כמו שבארנו בפרק שלפני זה, ואם מצד שכל שבח מהם הוא בלתי בעל תכלית בחשיבות, ולזה התחיל ואמר ארוממך אלוהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד, ואין רצונו לומר שיהיה האדם יכול לשבח השם לעולם ועד שזהו זמן בלתי בעל תכלית, כי זה דבר נמנע בחק האדם, אבל ירצה לומר שאפילו יהיו חיי האדם בלתי בעלי תכלית, והייתי מרומם שמך לעולם ועד, ושיהיה זה ההלול בכל יום בענין שלא יהיה שם מניעות מצד הזמן והתמדת השבח, ולזה כפל בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד, אמר שעם כל זה לא היה יכול להלל אותו, כי מהשני צדדין האחרים ימנע זה, כי מצד רבוי השלמיות אשר בו גדול ה' ומהולל מאד יותר משיוכל איש לספר שבחיו ומהלליו ולהללו בהן, וגם מצד שכל שלמות אשר בו הוא בלתי בעל תכלית בחשיבות אי אפשר זה, כי לגדולתו, שהוא השבח האחד, אין חקר, רוצה לומר שהוא בלתי בעל תכלית בחשיבות, ולזה אי אפשר שיוגבל השבח ההוא בדבור בעל תכלית, ועל כן יהיה השבח או ההלול אליך מצד עצמך נמנע מאלו שלשה צדדים שזכרנו.
אבל דרך ההלול הראוי הוא מצד הפעולות והמעשים הנמשכים ממך, כי הם יורו על היותך חכם ורוצה ויכול, וזהו שאמר דור לדור ישבח מעשיך וגו', כי סדור המעשים ושלמותם יורו על היותם נמשכים מפועל חכם, ואמר ועזוז נוראותיך יאמרו וגו', לרמוז על היכולת, וזכר רב טובך יביעו, להורות על הרצון, כמו שכתבנו למעלה, כי רבוי הטובות יורה על הרצון.
ועל זה הדרך היא סובבת כל התהלה ההיא אשר באותו המזמור, ולפי שאין כל אדם יודע להבחין מעלת השם ושלמותו אלא החכמים והחסידים, כי הם מכירין מעט מזער ממעלתו, אמר יודוך ה' כל מעשיך, כלומר כל מעשיך יודו דרך כלל, אבל חסידיך, והמה החכמים המאמינים כי החכמה מביאה לידי חסידות והם המכירים קצת מגדולתך, לא יודו דרך כלל בלבד אבל יברכוך בלשון ברכה שהוא השבח היותר ראוי, להיות לשון ברכה מורה כמו שבארנו על היותו כולל כל מיני השלמיות ומשפיע אותם והיותו מסולק מן החסרונות.